ארמי אבד אבי וירד מצרימה..ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש (דברים כו,ה-ט)

כשאדם מישראל היה מביא את  ביכורי תבואותיו ופירותיו מהשדה או הפרדס היה ניצב לפני הכהן בבית המקדש והיה מקריא בפניו את הנוסח הנ"ל, כדי להודות לה' על הניסים והחסדים שעשה עם יעקב בבית לבן הארמי ועם עם ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים.

על זאת צריכה לבוא הבהרה מדוע מביא הביכורים מציין שני אירועים מכוננים בתולדות עם ישראל בהתהוותו, הצלתו של יעקב מידי לבן והגאולה של עם ישראל ממצרים ואילו את הנס של הצלתו של יעקב מידי אחיו עשיו שא לקראתו עם ארבע מאות איש, וכמו כן כל הניסים שחווה עם ישראל במדבר ירידת המן, בארה של מרים ועוד... אינו מזכיר?

ההסבר לכך הוא , כפי שהוסבר לעיל שכל המשמעות של הבאת הביכורים הייתה להודות לה' על הזכות שיש לנו ליישב את הארץ ולאכול ולשבוע מטובה. להדגיש בזה שבשונה מתקופות קודמות שלא היה לנו את חבל הארץ שלנו וגם לא הייתה לנו את האפשרות ליהנות מפירות מעשה ידנו והיינו נעים ונדים ממקום למקום עקב סכנה קיום תמידית שריחפה מעל לראשנו, ועל כך אנו שהגענו כעת למנוחה ולנחלה אנו מודים לה' על כל הטוב והחסד שהוא גמל עימנו.

לכן מוזכרים ע"י מביא הביכורים רק שני ניסים שעשה ה' ההצלה מלבן ויציאת מצרים שכן דווקא בשני מוקדים אלה שהו וישבו אבותינו זמן ממושך ובמשך כל הזמן הזה חייהם היו בסכנה מתמדת וזאת בשונה משאר הניסים שהתרחשו במקום לא קבוע אלא על אם הדרך במדבר שלמרות היותם ניסים חשובים הם לא מהווים ביטוי ניסי של הצלת חיים ממקום שהווה סכנה מתמדת ושעל כך מודה מביא הביכורים.