שירו של דני ברקוביץ  ז"ל נפל ברמת הגולן בן 22 היה בנופלו:

השמש לא חפזה,

אך בבטחה

עצרה מהלכם של כוכבים

אמרה: חדל, מספיק,

ראו, הבוקר בא!

סלקו קרנים באורות של שוא

אינכם מעניקים תקוה.

ראו,האוהבים קמים ועל פנייהם תוגה.

וחרש לה עונים הכוכבים:

מדוע לא הן עצבונם הוא על אשר

הבוקר בא.

אריה בדש ז"ל נפל ברמת הגולן בן 24 היה בנופלו:

עצבות על אדן חלוני נחה

שריג ללפף לבבי שלחה

חריקת בלמי מכונית

בדידות אל אזני צרחה.

שלחתי ידי לחפש

הולכתי רגלי הדרך לידי למצא

השלכתי את עיני בעבור רגלי לראות

אזני את אשר לא ראו עיני

לא מצאו רגלי

ומחפשות עד בוש ידי

לשמוע

המוצא הישר מתבקש להחזיר לי את עצמי

ואבוא על שכרי

אולי?

שירו של רפאל (רפי)  פרבמן ז"ל, נפל בסיני בן 29 בנופלו:

את העולם רציתי לתקן

לפני שהמצב יהיה פה קריטי,

רק לישר את מה שהתעקם

זה כל מה שרציתי,

רציתי לעצור אותו לרגע

לבדוק ולתקן,

ןלסלק כל נגע

כי הוא כל-כך מסכן.

רציתי לתקן את העולם

ואין עיתון שלא עשה פרסומת,

צלמוני עם מברשת על סולם

כתבו: זה איש עם אומץ

רק את העולם, הגולם הקירח.

הוא את חטמו גירד,

והוא אמר לי: עוף אל הירח

אבל ממני רד.

את העולם רציתי לתקן,

קצת לטייח, פה ושם לצבוע,

אך העולם ממש אשמאי זקן,

הביט בי מגבוה.

ובלי טיפת נימוס ודרך ארץ,

הוא רק אמר לי "לא"!

וגם למרות שהוא סובב בלי הרף

עמד לו על שלו.

רצתי לתקן את העולם,

אבל החלומות-מכבר ידוע

ביום בהיר אחד חולפים כולם,

חולפים פתאום כמו רוח.

אך יום יבוא ועוד משמי התכלת אני פתאום אצא,

ואתקן כמו כלום את זה החלד-

ירצה או לא ירצה!!!

כל השירים שהם רק חלק משירים שפורסמו בעיון מעריב ט' בתשרי תשל"ן,14 בספטמבר 1975