מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"וזאת הברכה אשר ברך משה, איש האלוקים, את בני ישראל, לפני מותו" (דברים ל"ג/א').

הפסוק הראשון בפרשת "וזאת הברכה" מגדיר את משה כ"איש האלוקים". בפעם היחידה בתורה נקרא משה "איש האלוקים", באשר כל דברי משה בתורתנו, נאמרו על פי הקב"ה. הפעם ברך משה את בני ישראל מליבו. דבריו של משה באים ללמדנו הפעם שיש להם ערך גבוה וחשוב יותר מכל דברי אדם רגיל. היינו- משה, שהיה הקרוב ביותר לבורא עולם, נחשב כ"איש האלוקים" גם בברכה זו - שכאמור נאמרה מליבו.

בהמשך הפרשה קיימים מספר פסוקים מדהימים המבהירים את חשיבות התורה שניתנה בסיני לעולם ועד-לתמיד, כמו: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" (ל"ג/ד'). התורה שניתנה לנו ע"י משה רבנו חייבת לעבור בירושה מדור לדור - התורה היא מורשה, היא הנכס העיקרי העובר בירושה.

במשך אלפי שנים חיו היהודים במקומות שונים ורבים בעולם, מה שהחזיק אותם כיהודים היו שני גורמים עיקריים:

1. תורתנו הניצחית - בכל מקום ואתר בו נמצאו יהודים למדו את התורה שירשנו ממשה רבנו בסיני.

2.בניית קהילה - גם במקומות הנידחים, תפילה ולימוד תורה היו מבוצעות כל אלפי השנים בצוותא, בקהילה. כך עודדו האחד את השני וכך החכימו, באשר למדו בעצמם אך גם מאחרים. הלימוד ב"חברותא" בדרך של שאילת שאלות, הכלי המתודי העיקרי שהפך את העם היהודי לעם החכם בעולם מאז ומתמיד. התורה מועברת מדור לדור ע"י הלמידה המשותפת, כמצויין בפרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים..." (אבות א'/א'). יש לשאול: מדוע שינה הכתוב  מ"קיבל" ל"מסר"? מדוע לא נאמר שיהושע קיבל ממשה, והזקנים קיבלו מיהושע וכו'? התשובה היא: משום ש"קבלה" מצביעה על כוחו של מקבל הפעולה, של המושפע מן הפעולה. המקבל סופג לתוכו את המידע, על פי יכולת הקבלה שלו. ה"מסירה", לעומת זאת, מבטאת את יכולתו של הנותן, את כוחו של המשפיע. משה קיבל מהקב"ה - על פי יכולת הקבלה שלו, כיצור "בשר ודם" והוא מסר ליהושע, בכח ההשפעה שלו, וכן הלאה...

"ומסרה" - באשר ההעברה נעשתה באופן אישי  וקרוב - מאחד לשני ממש ובצורה מדוייקת ואותנטית. המסירה מדור לדור היא "פיקדון" וכל דור חייב להמשיך במסורת ולהעביר את הפיקדון לדורות הבאים. כל קהילה חייבת להנחיל תורה לדור הבא, אך קודם כל עליה להגשים לימוד תורה בקהילתה שלה.

במשך הדורות, היה שוני בין הקהילות המגוונות בעם היהודי. התורה הניצחית מהווה את הקשר היחיד המאחד ומלכד את כל הקהילות בכל אתר בעולם. "וזאת הברכה אשר ברך משה, איש האלוקים, את בני ישראל, לפני מותו" - לכל פרט יש חשיבות אך ההתלכדות לקהילה-לעם, "יחד שבטי ישראל" תוך שמירה על תורת ישראל, מהווה מוקד חשוב ביותר לקיומו של העם היהודי לנצח נצחים.

                                                                                                             ד"ר יחיאל שרמן