1 אוקטובר 2010

פרובוקציה אנטי-חרדית

הבה וניראה, האם כצעקתה?  האם טרוניותינו אודות התערבות דתית "גסה ובוטה" במרקם חיינו החילונים יש לה על מה לסמוך?  האם יחסנו כרוב חילוני, לאוכלוסיה החרדית בינינו הינו תקין?

הדת מעורבת בחיינו החילונים במספר ממוקדי חיינו המרכזים ואלו הם:

לידה - ברי הוא בעליל כי מירב הציבור במדינת ישראל, דתי וחילוני יחדיו מעונינים בטקס דתי למילת ילודים כך שאין להתיחס בשטח זה ל"כפיה דתית" באשר המילה נעשית ברצון ומרצון, ללא כל כפיה.

נישואין - גם כאן, מירב הציבור נוהה אחר טקסי נישואין בעלי צוויון דתי ולכן אף כאן אין להתיחס לנושא כפיה דתית באשר המדובר על רצונו החופשי של מירב הציבור.  קיים ציבור זניח הנוטה לערוך טקסי נישואין אזרחים ומנסה בדרך של כפיה-חילונית לאנוס את מרבית הציבור לפעול כנגד רצונו ואמונתו.

גרושין - יותר ויותר מתברר כי פסיקות בתי הדין הרבנים הינם נאורות יותר מפסיקות בתי המשפט האזרחים בכל הנוגע לעניני אישות וגרושין בפרט.  במדינת ישראל קיימת הטייה ברורה בפסיקות גרושין בבתי המשפט האזרחים לטובת נשים, ובתי הדין הרבנים מאזנים זאת כפי שאכן חייבים לנהוג, בהתאם לערכי צדק ומוסר אוניברסלים.

פטירה - כפי הנוהג בעניני לידה ונישואין, הרי מרבית הציבור נוהה אחר נוהגי הדת היהודית בעניני קבורה וזאת מבחירה חופשית.  שוב, ציבור קטן, זניח וקולני מנסה לכפות רצונו החילוני נוסך גויי הים על מרבית הציבור באורח שאינו דמוקרטי בעליל.

השרות בצה"ל - את שהיה נכון עד לפני כעשור הרי שהתהפך הגלגל.  הסקטור החרדי (עדיין בחלקו) ובוודאי הדתי מהווה כיום מסד חסר תחליף בנשיאה בנטל הביטחוני.  צפוי כי בתוך שנים ספורות יהוו סקטורים אלו את המגן העיקרי לקיומו של העם בציון.  לעומתם, ציבורים חילונים ההולכים וגדלים משתמטים משרות.

הנטל הכלכלי - צבורים גדולים, ההולכים וגדלים מהסקטור הדתי והחרדי משתלבים במעגלי העבודה והופכים לאיטם אך באופן גדל מוחשית, לסקטור יצרני ותורם למדינת ישראל.  צפוי כי בתוך כעשור עד שניים תהווה תרומת הסקטור הדתי-חרדי לכלכלת ישראל כתרומתו כיום לשרות בצבא.

מזוכיסטים קיימים בכל מקום.  דוגמא טובה למזוכיזם קיצוני הוא קריאתם של אנשי השמאל הקיצוני האנטישמי להתיר את זכות השיבה הפלשתינית למדינת ישראל ביודעם כי גרונם הם הוא ישוסף הראשון והנשים הפעילות הן שתאנסנה ותרצחנה הראשונות.  למתענינים, קוראים לכך צדק פואטי.

כך גם בדיני אישות ומשפחה.  שלא כלל במקרה, אותם הציבורים הנהנים הנאה צרופה משיסופם העתידי הינם גם אלו הצווחים בגרון ניחר אודות הכפיה הדתית בעניני אישות כאשר מתעלמים, עקב אותו סוג הנאה מזוכיסטית כניראה, מעובדות הגלויות לעין כל כי במדינת ישראל (לאחר ניכוי כל שמץ של "תקינות פוליטית" בזויה), נשים אינן מופלות לרעה בנושאים אלו, נהפוך הוא, הינן מופלות לטובה באורח אנטי-דמוקרטי בעליל.

אכן קיימים מספר נושאים, כגון דיני הכשרות למשל, אשר לאורם ניכנסת הדת היהודית לחיי הציבור החילוני באורח כפייתי.  אך מאידך-גיסא, כפיה חילונית עולה מונים רבים על אותם נושאים שוליים.  הכפיה החילונית כמובן אינה זוכה לכותרות ולפרסום באשר אותם צווחנים צבועים המחצרצים עניני "כפיה דתית" מעל כל במה אפשרית, הם אלו אשר ידם הינה כבדה על בירזי התקשורת והאינפורמציה בישראל.

למעט הנושאים לעיל הרי שהתערבות הדת בחיי החילונים הינה זניחה, עד לא קיימת כאשר כפי האמור לעיל גם בנושאים עליהם מופקדים אנשי הדת, ההתערבות הדתית הממשית הינה מזערית ובהסכמת הרוב ומכאן, לא כצעקתה.  זעקתם של ציבורים מסוימים ומסעם האובססיבי כנגד הדת הדתים והחרדים הינו מסע צבוע, אנטי דתי, אנטי יהודי, אוטו-אנטישמי המובל בידי הניטפלים לנושא הדתי כקרדום לחפור בו את שינאתם לאחיהם כולם, חילונים ודתיים כאחד.  מטרת מסע ההכפשה כנגד הציבור הדתי הוא לתקוע טריז בין חלקי האומה, חילונים ודתיים כאחד, ובכך להחלישה, להכניעה ולהכשירה לחזרת השמאל הקיצוני לשלטון במדינת ישראל.

השמאל המתיוון, הפנאטי-משיחי כבר איתר את עקב אכילס (מבחינתו) של הציבור היהודי והוא נהייתו של ציבור זה אחר היהדות וסממניה אשר היא מצידה נותנת בידי ציבור זה את דבקותו בארץ ומדינת ישראל כמדינה יהודית.  כמובן שהגדרה זו הינה לצנינים בידי שוטמים אלו וזו דרכם, נכלולית, צבועה אך חכמה, לקעקעה.

לא ראינו כל טרוניות למשל המגיעות מאותם ציבורים, נשים וגברים שוטמי ישראל, לגבי ערביי ישראל המוסלמים או הנוצרים בישראל.  מעולם לא שמענו טרוניות כנגד "מנפנפי העכוזים לשמים" בנכסם לעיתים שטח ציבורי בעת תפילתם.  גם לא שמענו התנגדויות משפטיות כנגד צווחות, ונאקות המואזין המפר את שלוותם של "הכופרים". 

נושא הלפיד בשיטנה היהודית והציונית כנגד הציבור הדתי בארצנו הוא הבג"ץ, אשר ברוב צביעותו אינו מעז להתערב בנוהגיהם ומנהגיהם של נוכרים אזרחי ישראל.  ומכאן, בראיה מפוקחת ואוביקטיבית, לא רק שאין כפיה דתית במדינת ישראל, אלא שנהפוך הוא, במדינת ישראל קיימת דה-פקטו כפיה חילונית, אנטי-יהודית.

גם אם איננו מאושרים וזאת בלשון המעטה מהתנהלותם של חרדי שכונת "מאה שערים" (המהווים אך חלק קטן וזניח מכלל הסקטור החרדי במדינת ישראל אשר חלקו ציוני גמור), הרי עצם היותם בקרבנו כמיעוט מחייבת אותנו, הרוב, לשמור על זכויותיהם כמיעוט (כל זמן שאינם מערערים את מהות חיינו).  כן זו הדמוקרטיה, לטוב אם לרע.

אנו מצביעים לשלילה על מעשי המיעוט הזניח החרדי התומך בחיסולה של מדינת ישראל מטעמיהם הדתיים-המשיחים ואכן, ישנם ביננו השטופים בשנאה אובססיבית להם אשר למצער מובנת בחלקה.  אך ממש מהעבר השני של המתרס בסקטורים החילונים-המתיוונים בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה ובאמנות נימצא שם ציבורים גדולים אשר ניזקם למדינת ישראל מהפן הציבורי והלאומי תוך שתומכים הלכה ולמעשה בחיסולה של המדינה היהודית, עולה מונים רבים על נזקם של חרדי מאה שערים אשר לכל היותר ניתן לראות בהם קוריוז שלילי ונילעג..

ומכאן, מדוע זה אנו כה סובלנים לבעיה הקיומית המרכזית של חיינו, והוא הנזק העצום עד כדי סכנה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל על ידי מסע הדה-לגיטימציה כנגד מדינת ישראל בהכוונתם ובעידודם של ישראלים, ילידי מדינת ישראל, היושבים על צוורנו באורח טפילי-סימביוטי?

האם נובע הדבר מכך שהחרדים מהווים קבוצה סגורה, למצער זרה ובילתי מובנת לנו?  לסקטור זה אין פנים, פה וביטוי בציבור הכללי וכך קל לנו להשתלח בו בעוד שהקבוצה הנזקנית הראשית לנו, זו קבוצת השמאל הקיצוני המשיחי, הינה קבוצה מקושרת.  אנשיה שולחים זרועות תמנוניות דביקות לכל מהויות חיינו.  הללו שורצים כעכברי ביבים במערכות התקשורת, המשפט, האקדמיה והאמנות כאשר הם דואגים להסיט את האש מעמם ולהעתיקה לעבר החרדים חסרי הפה והפרצוף ומכאן קלים להכפשה.

האם אנו, יהודים וישראלים הבאים מכל שכבות החילוניות הישראלית מיישמים הלכה ולמעשה את כוונת מחברי "הפרוטוקולים של זיקני ציון", כנגד בני עמנו?

אנו במו ידנו מעתיקים את כישלי הגויים באירופה וארצות המזרח והשלכתם על היהודים-החרדים כשעיר לעזאזל. אנו יהודי התפוצות היינו, ממש כסקטור החרדים כיום בנינו, קבוצה חסרת קול ופנים וכך היה קל להשתלח בנו, לבוז לנו, לבעוט בנו ולרצחנו.  כך בדיוק אנו נוהגים בסקטורים היהודים-חרדים.  אנו, הסקטור החילוני, אשר חלקים מעימנו הינם מתיוונים לכל דבר וענין, אנו איבדנו את חוש הצדק הבסיסי שכה איפין אותנו כבנים לעם היהודי הנירדף מהעבר, וממש כגויי אירופה והמזרח של אז, משתלחים כיום תוך הפגנת גילויי לעג ובוז ב"אנשים השחורים הללו", אנשי "הקפוטה והשטריימיל".  ולכן השאלה הבאה הינה אף יותר מלגיטימית, מה כל זה מעיד עלינו?

עם חלוף הזמן צף ועולה נושא "ההפרדה הגיזעית" ביישוב עימנואל המתברר כסחריר עיתונאי בידי שוטמי הדת והיהדות וברי הוא כי לא  כצעקתה.  אכן קיימת הפרדה בישוב עימנואל אך הפרדה זו קיימת במרבית הישובים במדינת ישראל ומבוססת על הפרדה דתית ולא גיזעית.  את המנטרה הגיזעית סיחררו אותם אנשי השמאל הקיצוני הפשיסטי אשר גיזענות, אנטי יהודית וערבית, הינה שמם הנירדף.

בנושא זה נפל הבג"ץ אשר אותם המאכלסים אותו מעולם לא גילו בעשורים החולפים שאר רוח והבנה באורחות חיים ויהדות ושמחים וטובי לב השתלחו באנשי עימנואל עד כדי השלכת ההורים שם לבית האסורים.  בראיה אובייקטיבית דמוקרטית הרי ביצע הבג"צ כפיה חילונית שלא כדין ודרס את העקרון הדמוקרטי הבסיסי כאמור: "חובתו של הרוב לשמור על זכויות המיעוט כל זמן שזכויות אלו אינן מתנגשות עם זכויות הרוב.  ומשמתנגשות הזכויות, יש לנקוט בדרך השקול-המידתי".

ההפרדה הנוהגת בעדה החרדית בין נשים לגברים אינה הפרדה גיזעית או גזענית אלא נעשית על רקע דתי אשר שני המינים שותפים לה במדה שווה ונעשית לכן מרצון.  שהרי, למרות הקשיים הנפשים-החברתים, יכולים מן הסתם כל איש ואשה בסקטור זה לצאת מהמעגל החברתי-דתי ולהפוך חילונים כל אימת שיחפצו, ללא הפרדה בין המינים.  ומכאן התערבות המדינה בנושא הינה פעולת כפיה-חילונית שאין הציבור החרדי רוצה וחפץ בה.

נושא ההפרדה הפיזית על ידי גדרות בין שני המינים כפי שנעשה הידי החרדים באזור מאה שערים וזאת בשטח ציבורי, אינו תקין באשר פרטים או קבוצות אינם יכולים להשתלט באורח חד צדדי על המרחב הציבורי ועל כך אין חולק כמובן.

הפיתרון במקרה זה כבר הובא במאמרי "חיה ותן לחיות" דהיינו, אין יכול ציבור או פרט (אירגוני הנשים והלובי הנשי), לדרוש זכויות אשר יגברו על זכויותיו של הציבור האחר (הדתי-חרדי) ויקעקעו אותן.  ומכאן שחייב לבוא איזון בין רצונות כאשר כל צד מוותר משהו על מנת להגיע לפשרה.  תהליך שקילת הזכויות זה מול זו ניקרא "השקול המידתי" וזו הינה הדמוקרטיה במיטבה.

במקרה זה ואך לדוגמא, על הגדרות ההפרדה להיות מסולקות וכתחליף יכול הציבור החרדי להציב שלט או מספר שלטים (בגודל סביר) המתריע על אזור הפרדה בין גברים לנשים מטעמים דתיים.  ודאי יהיו אלו בנינו שיעלו פתרונות יותר יצירתים לנושא.

נושא דומה מהווה בקשת רשיון ההפגנה של אירגוני נשים בתוך אזור "מאה-שערים", הפגנה הבאה למחות כנגד ההפרדה בין המינים בסקטור החרדי, הפגנה שוודאי משולה בעיני תושבי האזור להשלכת נבלת חזיר בהיכל.  גם כאן הפיתרון הינו פשוט (בהתאם לעקרונות שהובאו לעיל), יש לאשר ההפגנה, באשר זו הינה זכות יסוד בסיסית דמוקרטית, אשר תערך במרחק מתאים המכבד רגשות הציבור הדתי. 

כל הרשאה שתאפשר לצועדות להיכנס ולהפגין במרכזה של שכונת "מאה שערים", תחשב ללא ספק ובצדק לפרובוקציה דווקאית ותתיר בכך ובצדק, מחאה נגדית באמצעים סבירים העומדים לרשות החרדים.

גילוי נאות:

מחבר המאמר הינו חילוני גמור המאמין בנצח ישראל ובמוסר היהודי, כך הווה וכך ככל הניראה ישאר. 

קישור:

    מאמרי "חיה-ותן-לחיות"  http://www.global-report.com/aroll/a343307

תיקון טעות:

במאמרי "אנרכיסטים עליך ישראל" מתאריך 12 מרץ 2010, נפלה טעות מצערת.  צויין במאמר כי ארגון "תצפית" הוקם בידי האירגונים האנרכיסטים על מנת לתעד פעולותיהם בעוד שלאמיתו של דבר אירגון "תצפית" הוקם בשיתוף "הפורום המשפטי לארץ ישראל" על מנת לתעד את התנכלות הפלסתינים, אנרכיסטים וגורמי שמאל קיצוני כנגד המתישבים בשטחי איו"ש.  אנו מבקשים לתקן האמור בכתבה ומתנצלים על התקלה בפני פעילי ארגון "תצפית" העושים עבודה נאמנה וחשובה בשמירה על זכויות היהודים והעם בישראל בשטחי המדינה.

לאתר אירגון "תצפית" באינטרנט. www.tazpit.org.il

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

http://www.global-report.com/aroll/

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf