מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית" 

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב/א').

רש"י מפרש את הביטוי "לך לך" גם כן בכפל לשון: "להנאתך ולטובתך". כפילות זו בפירוש רש"י באה לומר לנו ש"הנאה" היא תחושה מיידית שהאדם חש סמוך למעשה-לאלתר, ואילו "טובה" כוללת תוצאות עתידניות. ה' נותן לאברם להבין שבהליכתו זו מארצו הוא יפיק תועלת מיידית בעצם היציאה מחרן - "מחרון אף של מקום" - מקום של עבודה זרה. יש בהליכה זו כמובן תועלת עתידית, הבאה לידי ביטוי בברכות שאברם מתברך ע"י ה' "ואעשך לגוי גדול".

המלב"ים מפרש את תכלית ההליכה מן "המקום", בהיפרדות מדעותיהם ומאמונתם של הסובבים את אברם במקום הולדתו. האדם מסגל לעצמו תכונות ומידות מן הארץ, מאווירתה ומיזגה, מן העיר שהוא שוכן בה, וממקום הולדתו, שהרי הוא לומד ממנהגיהם וממידותיהם של הסובבים אותו בבית אביו ובמקום מגוריו. על כן אמר הקב"ה לאברם: "לך לך" - לך אל עצמך - שיהיה הוא עצמו וייפרד בטבעו מכל אלה.

מוסיף ואומר הרב זווין - ניתן לפרש את הביטוי "לך לך" גם כפשוטו: אין האדם נדרש להשיג מה שהוא למעלה מיכולתו, מכוחותיו ומדרגתו, אבל בהחלט ניתן לדרוש ממנו לנצל את הפוטנציאל הטמון בו ולתבוע ממנו להשיג את המקסימום שבגבולות כישרונותיו וכוחותיו. כפי שנאמר בקהלת: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה" (ט'/י'). משמעות הפסוק - עליך למצות את כל היכולות הטמונות בך על מנת להשיג תוצאות טובות בעשייתך אך אין הכוונה שיעשה אדם מה שלבו חפץ, ואין דורשים ממנו לעשות יותר מכוחו, אבל מה שבכוחו לעשות - הוא חייב לעשות.

מספרים על הצדיק ר' זושא שאמר: אם יאמרו לי בעולם האמת - זושא למה לא היית הבעש"ט? לא אתיירא כלל, וכי מה אתם מדמים אותי לבעש"ט? וכן אם יאמרו לי למה לא היית כמגיד ממזריטש, לא יהיה איכפת לי כלום, וכי מי אני לעומת  המגיד ממזריטש? אלא ממה אני מתיירא וחושש? - כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא? הרי זושא בוודאי יכולת להיות, אז למה לא היית?

נמצאנו למדים,שאדם צריך כל חייו לשאוף להגיע לשלמות היכולות של עצמו, במקום שהוא הטוב ביותר להתפתחותו ולהשפיע מטובו גם על סביבתו. יש לשאוף קדימה ולעשות כל שניתן כדי להגיע לשיא אליו אנו יכולים להגיע. בתחילה ע"י "סור מרע" - כפי שנאמר לאברם "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך" - להתרחק ממידות רעות ו מהשפעות שליליות שבסביבתנו, למצוא את המקום הטוב ביותר לשיפור המידות - "אל הארץ אשר אראך" - אל המקום שיביא אותנו למיצוי תכליתנו בעולם - בבחינת "ועשה טוב". כך נזכה אי"ה בעתיד שיקיימו בנו ברכות ה' לאברם בבחינת: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

                                                                                               דוד דרומר