לפני שתאמרו "אוף, שוב סיפור על סופר הונגרי!" אני מציע, כי תמשיכו לקרוא עוד כמה שורות ותחליטו בעצמכם, אם חייו של איש זה לא היו מרתקים יותר מכל סיפור שסופר בעל דמיון פורה - והוא אכן היה כזה! - יכול להמציא. לפני כשנתיים תרגמתי את אחד מסיפוריו הקצרים של יינו רייטו exitus letalis. בסיומו, כתבתי מספר שורות אודות הסופר ועתה אני מבקש להרחיב.

הסופר היהודי בהונגרי יינו רייך פרסם ספרים רבים תחת שמות ספרותיים אחדים. הידוע בהם הוא יינו רייטו (rejtő jenő). הוא כתב מחזות, אופרטות, סיפורי בלשים, מערבונים ומדע בדיוני, פארסות, אבל לפרסומו הרב ביותר זכה בזכות ספרי הרפתקאותיו, בסגנון רומן בגרוש, על לגיון הזרים הצרפתי (הסדרה "פרד המלוכלך", "הלגיון הבלתי נראה", "החוף המכושף", ועוד ועוד) שפרסם תחת השם פ. הווארד (כדי שהקוראים יחשבו שהסופר אמריקאי). כאשר נתבקש לכתוב מערבונים, פרסם אותם תחת שם ספרותי אחר, גיבסון לאברי.

אחד מספריו תורגם גם לעברית. קפטן פרד המלוכלך והרפתקאותיו המפתיעות של ג`ימי עד האוזן, מאת יינו רייטו. מהונגרית: ישראל אילת. הוצאת ירון גולן, 1993, 205 עמ`.

האיש נולד ב-1905 וסיפור חייו ההרפתקני מתאים לאחד גיבורי סיפוריו של פ. הווארד. מביה"ס זרקו אותו, אחר שסטר לאחד ממוריו שהשמיע הצהרות אנטישמיות. אחר למד משחק, אבל גם בתיאטרון לא מצא את מקומו, מאחר והפיל את אחד משחקני הבימה המפורסמים ביותר באותם הימים. בגיל צעיר עבר את כל אירופה בנדודיו ומעת לעת דיווח על מעלליו לעיתונים בהונגריה. בברלין למד כתיבת מחזות ולפרנסתו מירק סוסי מירוץ. בהמבורג הועסק תחילה כרקדן מקצועי בבר, הרוקד תמורת תשלום עם נשים בודדות, אבל אחר שנדקר בקטטה, החליף את מקצועו לסבלות בנמל ולמכירת מוצרי פרפומריה. בציריך מכר שטיחי קיר. משבדיה, בה ניסה את מזלו על ספינה לדייג הרינגים, גורש לצרפת, בה מכר ממתקים במונפרנס בפאריס, רחץ כלים במלון ולבסוף עבד בבית חרושת למלט. מכאן נדד לליון, בה התגורר יומיים באחת הכנסיות היפות בעולם ואחר הצטרף לקרקס האגנבק כפועל. נסע בטרקטור לאוויניון ומשם הלך ברגל למרסיי, בה עבד כפועל נמל והתגורר באכסנייה למחוסרי בית.

כנער סיפון הגיע לרוב נמלי הים התיכון, במשך תקופת-מה בנה ביצורים באייציו - עבודה מסוכנת בה נהרגו ונפצעו, עכב פיצוצי חומרי-נפץ לא מבוקרים, יום-יום פועלים אחדים. בעקבות שביתה, חזר שוב, רעב ותשוש, למרסיי והתגייס ללגיון הזרים. הספר עשה לו קרחת ואחר שקיבל מנת אורז וקפה שחור, נשלח עם עוד שישים מתגייסים חדשים לדאקר שבאפריקה. התזונה הייתה יחסית טובה וגם היחס לחיילים לא היה בלתי נסבל, לאלה שהצליחו לעמוד במשמעת הברזל. רייטו לא עמד בה. בעזרת רופא גדודי חביב, בלע חצי חפיסת סבון ושוחרר מהצבא. הכרתו הייתה מטושטשת, הוא היה חצי מת, סבל מחום טרופי ורק במאמץ עצום גרר את עצמו לעבר צפון אפריקה. בג`בל עבד במכרה פוספאטים ולאחר מספר שבועות הצליח לחזור לאירופה.

בניצה רחץ מכוניות במוסך ומשם, עם רגליים דואבות, שרך את דרכו ברגל לגנואה, בה הסתובב במשך כמה שבועות כמובטל בנמל. בלילות ישן על ספסלי גנים, כי לא היו ברשותו שתי לירטות, מחיר לינת לילה באכסנייה. במילאנו, ריחם עליו הקונסול ההונגרי ונתן לו קצת כסף, אבל הוא נתפש וגורש לאוסטריה. הוא בילה כשבועיים בבית כלא וברח בחזרה לאיטליה, שהה זמן-מה בוורונה ופדואה והיגיע לוונציה, בה - כדי לזכות בכרטיס רכבת - עשה את עצמו למשוגע והציג את כל מאפייני הפראנויה.  

בטרייסט התגורר במשכנם של מהגרים יהודיים והציג את עצמו כסוחר חיפאי, שירד מנכסיו ונמלט מפרעות הערבים בפלסטינה. מכאן חזר לבודפשט, אך אחר כשנה, גבר עליו שוב יצר הנדודים ונסע לווינה, ממנה חזר רק אחר שבעיתונות התפרסמו ידיעות אודות מותו והוא מצא צורך להזים את השמועה.  

אחר שובו הביתה, לימד תחילה שפות ועסק באיגרוף. ב-1930 החל לכתוב רומנים ומחזות. את אחד ממחזותיו המוסיקאליים הציגו 150 פעמים בהשתתפות מיטב שחקני הבמה באותה התקופה. את התפקיד הראשי הגברי שיחק - צחוק הגורל! - אותו שחקן עצמו, שבגלל התקרית המביכה עימו, נאלץ בשעתו לעזוב את הבימה. בעזבונו של רייטו נותרו 120 סצנות בימתיות המוצגות עד היום על בימות הונגריה. ב-1937 הוסרט אחד ממחזותיו (אחר המלחמה נעשו חמישה סרטים נוספים מיצירותיו).

תוך זמן קצר הפך שמו לשם דבר. הוא קיבל הזמנות רבות, מנהלים התחננו שיכתוב עבור התיאטראות שלהם, האיש הרוויח כסף רב, אך היה כל העת תפרן, כאילו הרגיש, כי אין טעם שידאג לעתידו. אורח חייו היה בוהמי, בזבזני וכל כולו התמכר למשחק הרמי, בו הפסיד תמיד, אבל זה לא היה אכפת לו.  

מקום עבודתו המועדף היה קפה "יפן", שם נשמר שולחן עבורו. הרעש, המהומה, שיחות הסובבים אותו, כלל לא הפריעו לו. סיפור אופייני לקצב עבודתו: את אחד מספריו המפורסמים, סיים בלילה אחד בלבד, כמובן בכתב יד. את הרומנים, המחזות שלו, לא התחיל בתחילתם, אלא אי-שם באמצע. כתב 5-6 עמודים, אחר 6-7 עמודים מחלק אחר וכאשר הצטברו 20-30 עמודים, סידר אותם ברצף, תיקן, מחק ואם לא היה מרוצה מהתוצאה, החל את כל העבודה מחדש. עבור עבודתו שילמו לו לפי מספר השורות. כאשר רייטו הזמין בבית הקפה כוס קפה שחור, הוא שילם עבורו בתלישת שלוש-ארבע שורות מכתב היד ובכך היה כלול גם התשר. המלצר הראשי ניגש עם הנייר אל הוצאת הספרים - ששכנה בבניין מול בית הקפה - וקיבל עבורו תשלום מתאים, בעוד שאיש ההוצאה הדביק את הפתק אל כתב היד שהיה בידו עד אותו רגע. עבור חליפה, שילם הסופר בשלושה-ארבע דפים וגם החייט קיבל את כספו מבית ההוצאה.

הרפתקאותיו לא עברו ללא תוצאות. רייטו סבל מנוירוזה קשה, המלווה בחרדות ועבר טיפולים פסיכיאטריים. הסופר היהודי המצליח היה לצנינים בעיניי הימין הפשיסטי, הם הוקיעו אותו בפומבי וב-1942 נלקח, כשהוא חולה קשה מבית החולים הצבאי לפלוגת עונשין באוקראינה, שם קפא למוות ב-1 לינואר 1943, בגיל שלושים ושמונה. חבריו לפלוגה סיפרו שעד ליום מותו, המשיך לשעשע את חבריו בקטעים שדיקלם בע"פ מספריו.  

ספריו של יינו רייטו הם בין הנקראים ביותר בהונגריה כיום והוא סופר `רומן בגרוש` היחיד, שגם הממסד הספרותי הרישמי מעריך את כתביו. הפופולאריות שלו עולה בהתמדה ויצירותיו בעלי הסיגנון ההומוריסטי המיוחד, הציניות, הלעג העצמי, משחקי המילים קלי הדעת, הבדיחות מחודדות, אהובים על כל שכבות האוכלוסייה, כולל אניני הטעם שבדרך-כלל נמנעים מקריאת סוג ספרות `זולה` כזאת. 

אסיים בשיר קצר של יינו רייטו:

הכתובת על המציבה בוכה.

"זה הנע כאן בעצבנות חרישית,

היה סופר ועבר לשורות החיים.

מת 36 שנים, חי מספר ימים,

וכאשר חשב, רק חלם

כמה ימים. וכשצחקו ממנו,

סבר, כי הצחיק.

כעת הוא שוכב כאן תחת

סוללת בית העלמין הכבדה,

מגולגלתו הירוקה מבצבץ נבג

והוא חולם על כך שהוא חי.

מסכן. יהי שלום על עפרו!

אמן."