|
|
חלומות ופשרם
פרשת וישב
חלומות בספר בראשית
על חלומות רבים מסופר בתורה, כולם בספר בראשית, בפרשיות השבוע הקרובים - ואלו הם:
1) חלום הנבואה לאבימלך - "ויבוא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה גו'". 2) חלום יעקב בהר המוריה - "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". 3) חלום יעקב על הצאן בבית לבן. 4) חלום לבן - "ויבוא אלוקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך גו". 5) שני חלומות יוסף על אלומות השדה, השמש והירח. 6) חלומות שר המשקים ושר האופים. 7) חלומות פרעה על שבע הפרות ושבע השיבלים.
דיוננו השבועי, ימוקד אפוא בסוגיית החלומות: האם יש בהם מידת-מה של אמת, או שהם שטות והבל מוחלטים, בבחינת "חלומות שווא ידברו".
"חלומות שווא ידברו"
אחד מיסודי היהדות שיש בני-אדם נביאים הזוכים להתגלות ולהעברת מסרים מאת ה'. גם בדורות שאין נביאים, אומרים חז"ל שהקב"ה מתגלה ומעביר מסרים על-ידי החלומות, בתנ"ך ובתלמוד מסופר על חלומות נבואות אמת, והיו גדולי ישראל, שפתרו ספקות בהלכה על-פי שאלת חלום, רבינו יעקב ממרויש כתב ספר "שאלות ותשובות מן השמים", בו מופיעות תשובות שקיבל בחזיונות החלומות.
בספרי חז"ל מובאים סיפורים רבים על חלומות אמת, לדוגמא ב"ספר חסידים" מובא סיפור מבהיל על אדם שבנה "כינור" משרידי עץ שנותרו מבניית "ארון-קבורה", והמת הקבור בארון בא אליו בחלום והתרה בו שישבור את הכינור אחרת הוא ייפגע, אך החלום לא שבר את הכינור, וכעבור זמן נעשה חולה מאוד, ומיד בנו נטל את הכינור שבנה אביו, ושברו על קברו של אותו אדם שנגלה בחלום והניח את השברים על הקבר, ומיד אביו נרפא והחלים ממחלתו.
אדמו"ר מהוריי"צ אמר שמקובל אצל חסידים בכל הדורות שביום שחולמים על הרביים - עושים ליום-טוב.
למרות זאת סוברים חז"ל שחלומות נבואה אמיתיים באים רק לגדולי ישראל ויחידי סגולה מופלאים, הזוכים להתגלות ומסרים אלוקיים, אבל שאר חלומות בני-האדם, בין שהאדם חולם על עצמו ובין שאחרים חלמו עליו - אין בהם ממש ("לא מעלים ולא מורידים"), הם דברים בטלים ללא שמץ אמת.
ואפילו חלומותיהם של גדולי ישראל לא התקבלו אצל כולם כ"צו אלוקי" מוחלט ובלתי ניתן לערעור, לדוגמא: "דג ברבוטא" - דג המשיר קשקשיו מיד כשעולה מהמים - לדעת רוב הפוסקים מבעלי התוספות הוא כשר לאכילה, אבל הרא"ש מספר שאחד הצדיקים הגדולים, רבי אפרים, קיבל מסר בחלום הלילה שהדג טרף, אך בעלי התוספות נשארו בדעתם שהדג כשר, כי אין פוסקים דינים מחלומות! ומעיר ה"נודע ביהודה" : "למה לא בא בעל החלום לבעלי התוספות שהתירו את הדג"...
עד כדי כך עיקשים חז"ל בדעתם שחלומות הם הבל וכזב, שכתבו להלכה שאפילו אם חלם שאביו בא אליו בחלום, ואמר לו שכספי הירושה המונחים במקום פלוני שייכים לצדקה, או לאדם פלוני - אין הבן צריך לקיים את דברי אביו בחלום, וביכולתו להשאיר את הכסף לעצמו. וכן אם אביו אמר לו בחלום שמזון פלוני שהוריש, טרף ואינו כשר - ניתן לאכול את המזון ללא חשש, כי אין ממש בדברי החלומות.
החכם מכל האדם, שלמה המלך, השווה את החלומות ל"הבלים" . וה"אחרונים" כתבו שטוב שירגיל אדם עצמו לא לשים לב לחלומותיו, כי לרובם אין ממש.
הטבת חלום
למרות האמור, הרי למי שנפשו עגומה ומצטערת מחלום רע, תיקנו חז"ל תפילה וברכת "הטבת חלום", להרגעה ותיקון החלום ואף המליצו שיצום "לתיקון החלום" [ואפילו בשבת התירו לצום בשביל חלום רע שחלם בליל שבת], ובברכת כהנים יש-אומרים תפילה מיוחדת שהחלומות הטובים יתקיימו ושהחלומות הרעים ייהפכו לטובה .
ברוב ספרי חז"ל, הראשונים והאחרונים, משמע שתקנות אלו עיקרם "כדור הרגעה פסיכולוגי", ולא משום שיש בחלום הרע ממשות. גם הרבי באגרות-קודש כתב פעמים מספר שאין לשים לב לחלומות: לאדם שכתב לרבי שחלם חלום רע ולא צם והתענה "לתקן" את החלום, ענה הרבי "טוב עשה שלא התענה"! לאחר שהתלונן על חלום רע, ענה הרבי שיאמין בה' שומר ישראל ויתעלם מהחלום, ושוב כתב הרבי בחריפות "אל תהיה מונח בחלומות, כי הן מעצת היצר-הרע המבלבל ומטריד את האדם"!
אלא שבמקרה שהאדם בעצמו מאמין בחלומותיו, יתכן שזה עצמו, כלומר עצם אמונתו בחלומות, תשפיע שהם יתממשו, ובלשון חז"ל "כל החלומות הולכים אחר הפה", כלומר לפי יחס האדם לחלום כך סיכויי מימושו, המאמין בחלום - יתכן שחלומו יתממש, ושאינו מאמין בו - הוא לא יתממש. בתלמוד18 מסופר שבירושלים היו עשרים וארבעה פותרי חלומות, ובן-אדם אחד שחלם חלום הלך לשאול את פתרון חלומו אצל כל פותרי החלומות וכל אחד פתר חלומו בדרך אחרת, "וכולם התקיימו"! ועוד מסופר18 על שני אמוראים - רבא ואביי, שחלמו חלום זהה ושניהם התיעצו עם אותו פותר חלומות, ולאביי - ששילם עבור הפתרון - פתר לטובה ולרבא - שלא שילם - פתר לרעה... כי מימוש החלום תלוי באמונת האדם באמיתיותו! לכן לאנשים שהאמינו בחלומות המליץ הרבי ש"יפתור חלומותיו לטובה".
סיכום הדברים: למרות "שכל אדם חולם חלומות בשנתו [אלא שיש שאינם זוכרים שחלמו]", אין בחלומות ממשות אמיתית, כדברי התניא : מי שאינו צדיק רוב חלומותיו הבל ורעות רוח, הבאים מצד הטומאה ומראים עניני העולם ודברי שקר כדי לצער את האדם.
בתורת הסוד מוסבר שסיבת ההבדל בין חלומות אמת לחלומות הבל, נעוצה ב"מקור" הגורם לחלומות - יש חלומות הבאים ממלאכים משמים והם חלומות אמת, ויש חלומות הבאים מדבר אחר שאינם חלומות אמת; להבנת הדבר נדון תחילה בעצם מהות השינה.
מהות השינה
מדוע בדרך-כלל צעירים ישנים יותר שעות ממבוגרים, הלא כוחם הפיזי חזק יותר מהמבוגרים, אם-כן מדוע הם זקוקים ליותר שעות מנוחה? ולמה אין התאמה בין העמל הפיזי לשעות השינה, ובימים שעמלים פיזית שבעתים, אין ישנים שבעתים?
כי העייפות אינה של הגוף אלא של השכל, הגוף יכול לעמול ימים ארוכים ולא להתעייף, השכל הוא המתעייף ונחלש ממחשבות, טרדות ובלבולי היום, והשינה מחזקת ומרעננת את השכל (לכן בבוקר המחשבה יותר זכה ובהירה מאשר בשעות אחר-הצהריים והערב).
וראה זה פלא: דווקא השכל המתעייף ביום, ממשיך לפעול גם בעת השינה - בלחלום חלומות, ואילו הגוף נח ואינו מתפקד בשינה? - כי בעצם חלומות מסייעים לחיזוק ורענון השכל והגוף!
מהות החלומות
חז"ל אומרים שחלומות הלילה הם מהרהורי המוח והלב ביום, כלומר שדיבורי ומחשבות האדם במשך היום אינם נאבדים ונמחקים, הם נותרים חקוקים במוח, אלא שבמוח קיים מנגון ניקוי מיוחד כעין "מערכת פליטה" שתפקידה "לנקות" את המוח והשכל ולשחרר ולהוציא מהם את הפסולת המחשבתית, את מחשבות ההבל והשטות, מנגון זה הוא החלומות, "שהם פולטים את כל מחשבות ההבל והרהורי הלב" (כמו הפרשות המנקים את מערכת העיכול וזיעה היוצאת מהגוף).
לכן חלומות אינן באים כדי להזיק ולהציק לאדם, להיפך הם מסייעים לו להיפטר ממחשבותיו הפסולות והלא טובות שחשב והרהר ביום:
בסוף היום האדם מתעייף והוא "כפגר מובס" מרוב מחשבות ודיבורי היום, ובבוקר לאחר שמוחו ושכלו התנקו, "כוח השכל נעשה חזק וברור, בלי שום בלבול זר", והאדם רענן, מלא מרץ ומיושב בדעתו.
חלומות מסייעים לנשמה
לא רק למוח ולשכל מסייעים החלומות אלא גם לנשמה האלוקית הקדושה:
מחשבות ודיבורים בעניני חולין, ועל אחת כמה וכמה בדברים אסורים (לשון הרע, רכילות כו'), מעכבים ומונעים מהנשמה האלוקית להתעלות לגן-עדן בעת השינה, אבל לאחר שהחלומות מנקים ומטהרים את המחשבה על-ידי שהם פולטים את כל מחשבות ההבל "הרהורים זרים של הנפש-הבהמית", או אז לאחר "שהפסולת יוצאת לחוץ, מתחזק כוח הנפש-האלוקית", והנשמה יכולה להתעלות לעולמות העליונים בשינה.
אמור מעתה: חסד גדול עשה עמנו ה' שנתן לנו חלומות שינקו אותנו מהפסולת המצטברת על המוח והנשמה. קמים בבוקר רעננים ולא עייפים, לא רק בשל המנוחה הפיזית, אלא גם בשל החלומות המחזקים ומבריאים את האדם, בכך שהם מנקים את שכלו ומחשבותיו.
שינת צדיקים ושינת רשעים
הדברים האמורים, שחלומות אינן נבואה ומסר המועבר לאדם משמים, אלא הם תוצאה מהרהורי האדם ביום, נכונים רק בנוגע לחלומות בני אדם רגילים, ולא בנוגע לחלומות צדיקים ויחידי סגולה, שבהם יכול להיות מסר אמיתי משמים, נבואה! וכן אמרו במסכת ברכות "חלום אחד מששים לנבואה" - להבנת הדבר נקדים לדון בשינת הצדיקים.
את דברי התורה "והנה טוב מאוד" מפרש המדרש שהכוונה לשינה - "טוב מאד זו שינה", אומרים על-כך חז"ל ששינת רשעים "הנאה להם והנאה לעולם" ושינת צדיקים "רעה להם ורעה לעולם" .
מפרש האריז"ל שמדובר על שינה ביום - שהיא "טובה לרשעים ורעה לצדיקים", אבל שינת בלילה "טובה לצדיקים ורעה לרשעים", כלומר שדברי התורה "והנה טוב מאוד" מכוונים לשינת הצדיקים בלילה שהיא טובה.
מה בעצם ההבדל בין שינת היום לשינת הלילה?
גם בהלכה מבדילים ביניהם: 1) לפני שינת הלילה צריך לקרוא "קריאת-שמע", לומר "בידך אפקיד רוחי גו'" ולברך ברכת "המפיל", אבל לפני שינת היום אין צורך בזאת. 2) כשקמים משינת הלילה אסור לילך ארבע אמות ללא נטילת ידיים, ואילו אחר שינת היום אין איסור זה קיים.
הענין נעוץ באופי השינה - שינת היום עיקרה מנוחה ואי-עשיה, ואילו בשינת הלילה מתרחשת עשיה רוחנית מיוחדת:
במנוחת הלילה הגוף אמנם ישן ואינו עמל, אבל הנשמה "אינה ישנה"! להיפך היא עולה לשמי מרום לשכינה הקדושה, שם היא מתחדשת ומקבלת כוחות רעננים וחדשים בשביל יום המחר ("אפשר שתתעבר בו נשמת עוד צדיק") לכן: 1) לפני מסע העליה למרום צריך לומר "בידך אפקיד רוחי גו'", כי הנשמה מופקדת בידי ה'. 2) בהשכמה נוטלים-ידים להטהר, שכן בעת שהנשמה התנתקה מהגוף ועלתה למרום, הגוף היה בדרגה של מוות זוטא, "אחד מחלקי שישים ממוות" , כי חלק מנשמתו עזב את הגוף, מכך נוצרת טומאה (מעין טומאת המוות), ולטהר אותה נוטלים הידיים
[אבל לרשעים שינת זו רעה, כי בשל חטאיהם אינם זוכים להכנס תחת כנפי השכינה ולקבל התחדשות כוחות, להיפך הם עלולים לספוג כוחות שליליים מכוחות הטומאה ("נשמת רשעים יבואו בו בעיבור")];
אבל בשינת היום אין הנשמות עולות לשמי מרום למעלה מעלה כבלילה, ואינן מקבלות סיוע רוחני [ואדרבה בשינתן הן עלולות להפסיד את התוספות הרוחניות שקיבל בשינת הלילה], לכן שינה זו רעה לצדיקים כי היא בזבוז זמן, משום שאינה מנוצלת לקבלת כוחות רוחניים, וכן אין טומאה בשינה זו כבשינת הלילה , כיון שאין הנשמה עולה למרום ומתנתקת מהגוף כבשינת הלילה [אבל לרשעים היא טובה, כי יתכן שאם אותו רשע עשה מעשים טובים ביום יתכן ש"יתפרדו ממנו אותן כוחות שליליים שדבקו בו"] .
מכאן נעוץ ההבדל בין אופי החלומות:
בשינת הצדיק שהנשמה מתחברת לשכינה הקדושה בעולמות העליונים, ובלשון הקבלה היא "שינה הבאה על בני אדם מכוח המלאכים הקדושים העולים לטהרה", החלומות הם בעלי מסר אמיתי וכנה; אבל שינה שאינה בדרגה מיוחדת שכזו, אין החלומות אמיתיים אלא רק מהרהורי היום.
[ליתר פירוט, המהרש"א מסביר שישנם שלושה מיני חלומות, המחולקים לשלושה זמנים הלילה: 1) "חלומות מהרהורי לבו ביום" (והם החלומות המנקים את המוח), אותם חולמים בשליש הראשון של הלילה. 2) חלומות ממערכת השמים ושדים, אותם חולמים בשליש השני של הלילה. 3) "חלומות מלמעלה ממלאך והוא חלום אמיתי", אותם חולמים בשליש האחרון של הלילה. מענין לענין, בקבלה כתוב שהשורש הרוחני של החלום הנבואי הוא ב"ספירת המלכות", הנמשך מ"מוחין דגדלות". "חלם" בגימטריא 78, כמו הגימטריא של שלוש פעמים שם ה'].
שינת צדיקים
ההשקפה היהודית מלמדת ששינה אינה סתם צורך פיזי של הגוף אלא פעולה בעל משמעות נחוצה:
הרמב"ם אומר ששינה היא חלק מעבודת ה', בפשטות הכוונה שבשינה האדם מתרענן ומקבל כוחות להמשיך בעבודתו ומעשיו למחרת, אבל בחסידות מוסבר שיש בשינה פעולה רוחנית: "בשינה הנשמה עולה מעלה ושואבת חיים", ומסביר הרבי ש"בשינה, הנשמה עולה למעלה והיא מגיעה להשגות רוחניות ודבקות רוחנית הרבה יותר גבוהה מאשר בזמן שהאדם ער", עד כדי כך ש"מגלין לו רזי תורה נעלים, ומה שאי אפשר לאדם ללמוד בשבעים שנה, לומד בשעה אחת בשינה".
הדבר ניכר ובולט במיוחד אצל צדיקים, כמו שסיפר האריז"ל לתלמידו, רבי אברהם הלוי, שהגילויים האלוקיים הנשגבים אותם זכה לשמוע בשמים במשך שלוש שעות שישן בשבת, יקח לו יותר משמונים שנה ללמד ולהסביר לתלמידיו!
גם על שינת "הרב המגיד ממעזריטש" מסופר דבר נפלא: פעם ישבו בליל שבת תלמידיו וחזרו על תורת רבם, והרב הקדוש רבי אהרון מקרלין, אמר "שיר השירים". לפתע בא משרתו של המגיד ואמר לרבי אהרון שהמגיד ביקש שיפסיק לומר שיר השירים, כי באמירתו הוא 'מרעיש עולמות' והוא אינו יכול להירדם בשל כך.
אמר על-זה הרב הצדיק רבי הלל מפאריטש: מזה נוכל ללמוד אפס קצהו מגדולת הרב המגיד ומגדולת השינה שלו - שאף-על-פי שאמירת שיר השירים של רבי אהרון הרעישה עולמות, בכל-זאת שינת הרב היתה יקרה יותר, והוא ביקש ממנו שיפסיק לומר שיר השירים לצורך שינתו!
המעלה המיוחדת של שינת הצדיקים היא הסיבה שחלומותיהם וחזיונותיהם יהיו בעלי מסר אלוקי רוחני אמיתי.
סיכום הדברים
עתה נבין את משמעות השינה: העייפות אינה של הגוף - כי יש לו כוח ויכולת לתפקד כמעט 24 שעות ביממה במשך 120 שנה ללא מנוחה - אלא של הנשמה!
אותה נשמה אלוקית קדושה ונעלית השורה באדם ("חלק אלוקה ממעל ממש") ירדה מהעולמות העליונים הקדושים והנעלים ביותר (עולם אצילות) שבהם כוחות אין סוף אדירים, וירידתה מטה לעולם הזה לגוף הגשמי-חומרי הנחות, היא נפילה עצומה הדרושת מאמץ כביר שאין דומה לו בכל מיני העמל והמאמץ המוכרים בעולמינו, לכן הנשמה זקוקה למנוחה, כי בעת השינה מתקיים ניתוק מסויים של הנשמה מהגוף (אחד חלקי שישים ממיתה), כשהנשמה מתעלית ושבה לכוחות ועולמות הקדושה העליונים.
אבל, יש הבדל בין שינת הצדיק לשינת הרשע:
צדיק שלא שקע בכוחות הטומאה והרע, בתחילת שינת הלילה נשמתו מצליחה להתנקות מהבל העולם הזה, והיא מתעלה לעולמות קדושה עליונים לצבור תוספת כוח לעבודת יום המחר, לכן הצדיק קם משינתו במנוחה ובשלווה, במלוא הכוח לעבודת היום, והוא רץ לעבודת ה' במרץ והתלהבות;
אבל רשע שבמשך היום טימא עצמו בדברים אסורים ורעים, בשינת הלילה אין נשמתו מצליחה להתנקות ולדחות מעליה את הרע שדבק בה ביום, לכן בשינה היא נדחית ואינה נכנסת לעולם הנשמות לצבור כוח, ממילא היא מתעוררת לעבודת ה' ביום המחר ללא תוספת כוח ומרץ [זה גם יכול לגרום לשינה טרופה ומבולבלת (ולהשכמה בעייפות וחוסר כוח), כי כל הלילה הנשמה סובבה בין הכוחות הדחויים (נשמות הרשעים, שדים, וכו') ולא הצליחה להיכנס בעולמות הקדושה].
*
הגלות כחלום, והתקווה לגאולה
הגלות הקשה בה אנו נמצאים משולה לשינה וחלום, והגאולה בביאת המשיח משולה ליקיצה מהשינה:
בעיות רבות בגלות, עוני, רעב, מחלות, מריבות וכו' וכו', אך "לב הבעיה" הגורמת לכל הצרות והמצוקות היא מצב דמיוני הקיים בעולם, שאין מכירים במציאות האמיתית שהכל נברא בידי הקב"ה! האמת היא שהוא הבורא, המחיה, המקיים והמנהל את העולם, ואין ולו תזוזה קטנה בעולם בלעדיו, ואמת זו נעלמת ונסתרת ואינה גלויה;
הגדרות רבות ניתן לומר על חלומות, אך "לב" המצב הוא שהמוח והשכל אינם פעילים להבחין ולהכיר במצב האמיתי והנכון והאדם חולם ומדמיין מצבים בלתי מתקבלים על הדעת - אוניה הטסה בשמים ומטוס השט במים וכדומה.
בגאולה וביקיצה משינת הגלות יכירו ויבחינו כל באי תבל באמת האלוקית.
בעיות וסכסוכי משפחה משולים אף הם לחלום: בחלום יכולים להימצא בו-זמנית בשני מקומות הפוכים ומנוגדים, בשמים ובארץ יחד, וכך אדם יכול בו זמנית גם לעיתים לחיות באהבה ואחווה בביתו ומיד חולפת האהבה ולכעוס ולרטון עד כדי מחשבה להרוס את ביתו...
גם בעבודת ה' יכול להיות מצב דומה, בו מחד היהודי מאמין בה' בלב שלם, אוהב אותו ומשתדל לקיים מצוותיו, אך זמן מה אחר-כך שוכחת אהבתו והוא מסוגל לעשות מעשים רעים, חטאים ועוונות, המנוגדים לאהבת ה'.
גאולה האמיתית והשלימה היא ההכרה באמת הגלויה כל העת בלא הפסקה. בימים ההם תהיה אהבה מלאה ומוחלטת של כל אחד לבני ביתו, ואהבה גדולה ובלתי מתפשרת של כל בני תבל בבורא העולם, והיא תבוא בחיי היום יום של כל יהודי שיהיה ער לקיום התורה והמצוות, בגאולה השלימה בקרוב ממש.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com
|
| |
הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה"
כתובת האתר:www.torah.in/he1
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
| תגובות |
למאמר זה התקבלו 0 תגובותלכתבה זו התקבלה תגובה אחתלמאמר זה לא התקבלו תגובות |
לקריאת כל התגובות ברצף |
|
|
