כבר יום שלישי שהכרמל נחרך לו לנגד עיננו, אותם עיניים הבוכות את האבדה בנפש הבלתי נסבלת, אותם עיניים המסרבות מליהעצם מול העשן העולה מההר הקרוב, אותם עיניים הצמודות למסך הטלוויזה ,סביב השעון, במעקב אחרי ההתפתחויות,, לאותם עיניים קשה להתעלם מהמחזה המופלא של מטוסי כיבוי עוצמתיים הבאים ממחוזות, כמעט בלתי צפויים, של מדינות עניות ובעלות אמצעים דלים, ממדינות אשר יש לנו,איתן, יחסים קלוקלים  וסכסוכים מיותרים וכמובן גם מדינות בעלות אמצעים אשר לא מהססים לומר לנו מה אנו שווים, אך למים ולעזרה, קופצים.

יחד עם המטוסים, נודע לנו על כבאים בולגרים ויוונים אמיצים ומי היה מאמין, גם יחידות כבאות מירדן, מצרים והרשות הפלסטינית מתגייסים להצלת חיים וטבע. ברור כי אין אנו שוכחים את אותה אחווה של כוחות הכיבוי וההצלה של ישראל, אותם כוחות אשר כבר התגייסו אף הם למדינות אחרות, אבל כאן אצלנו, חסרי ישע כנגד אטימות של דורות של שלטון כבוי עיניים, סומא מיהירות ומתהדר בנוצות של  עושר וירטואלי עם אחוז עוני הולך ועולה כלהבה. דורות של שלטון אשר לא יודעים לבחור בעיקר, להמיר קניית מטוס קרב אחד למען ציוד כיבוי מתקדם, אשר ישרת את המדינה גם בעת קרב.

נר רביעי של חנוכה, מביא לנו רק אור תקווה אחד - עם שכנים והתנדבות בינליאומית כפי שאנו חווים בימים עצובים אלו, יש תקווה לשלום, מבוסס על אחוות עמים והיודע לראות את החשיבות של חיי אדם ושלמות הטבע  ולא חשוב עד כמה מילים אלו , תמימות הן!!