"ידועים בציבור" – המושג בקליפת אגוז. זוגות אשר בחרו לשזור את גורלם זה בזה ולקיים מסגרת של חיים משותפים, מבלי להינשא, מצויים למעשה במערכת יחסים, המוכרת לכולנו בשם "ידועים בציבור". בישראל, יכנסו לגדר "ידועים בציבור", מי שבחרו לנהל מערכת יחסים זוגית בדרך זו, כפי שנוהגים לעשות זוגות בעולם המערבי.

בנוסף, זוהי מסגרת, שתיבחר בלית ברירה על ידי מי שמנועים להינשא, כדת משה וישראל. כגון: זוגות של כהן וגרושה ופסולי חיתון. המחוקק הישראלי לא הגדיר את המונח "ידועים בציבור" בחקיקה ובדומה אין חוק המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של ידועים בציבור.

ככל שהדבר נוגע לזכויות של ידועים בציבור כלפי צדדים שלישיים, הרי, שנמצא התייחסות של המחוקק לידועים בציבור, בסדרה של חוקים הנוגעים לבני זוג נשואים, בכלל זה, חוקי הביטוח הלאומי, הגנת הדייר, קצבאות לניצולי שואה ועוד. גישת המחוקק בתחום הזכויות כלפי צדדים שלישיים, היא להצטמצם למתן זכויות בעלות אופי כלכלי – סוציאלי.

זכויות בעלות אופי הצהרתי, נמנע המחוקק מלהעניק לידועים בציבור. כך למשל, בפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, זכותו של בן זוג שלא להעיד כנגד רעהו, שמורה רק לבני זוג נשואים. ככל שהדבר נוגע לזכויות של ידועים בציבור שהם תוצאה מהקשר הזוגי, נמצא התייחסות למוסד הידועים בציבור, בחוק הירושה, קרי, הסדרים הקובעים את זכויותיו של בן הזוג, שנותר בחיים מעיזבונו של בן הזוג שהלך לעולמו. במקרה של פירוד בני הזוג, לא נמצא, כאמור, הסדר חקיקתי, אלא פתרון יציר הפסיקה.

חלוקת הרכוש הופכת ברגעים מסוג זה לאחת מהסוגיות החשובות ביותר על סדר יומם של בני הזוג, מה בפרט, ש"תנאי הכניסה" לקטגורית ידועים בציבור, הם תנאים כניסה קלים יחסית, בהיעדר מינימום של זמן לאורכו של הקשר הזוגי ובהיעדר תנאי סף, לטיבו. מהו העיקרון המשפטי לפיו יחולק הרכוש בין ידועים בציבור בעת פרידה? כאמור, בהיעדר הסדר חקיקתי, מחיל בית המשפט הסדר יציר הפסיקה, הלכת השיתוף.

מכוחה של הלכה זו, המוחלת גם על זוגות נשואים, שנישאו לפני 1974 , מועד תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973, נבחן קיומם בפועל, של שני תנאים מצטברים: * בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין * בני הזוג השקיעו "מאמץ משותף" לשמירה על תקינותו ופעילותו של משק הבית המשותף שלהם, תוך תרומה כספית לניהולו של משק הבית וטיפוחו קיום בפועל של התנאים המצטברים לעיל, עשוי להעיד על קיומה של חזקה, לפיה, התכוונו הצדדים לשיתוף בנכסים המשמשים אותם בחיי היום יום, או בנכסים אשר נרכשו על ידיהם במשותף, במהלך החיים המשותפים. בכל הנוגע לשיתוף בנכסים אחרים של מי מהם, לרבות כאלה שנצברו על ידי כל אחד בנפרד, גם במהלך החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת שתעיד, על כוונת שיתוף בנכס מסוים או בכלל נכסיו האחרים של בן הזוג.

במילים אחרות, העיקרון המנחה, בדיון בשאלת חלוקת הרכוש של בני זוג, ידועים בציבור, לפיו פועל בית המשפט במדינת ישראל בבואו לפסוק בתביעות רכוש, של ידועים בציבור, הנו, כי בני זוג, אשר בחרו במודע שלא להינשא, לא היו בהכרח חפצים בחלוקת כל רכושם, גם אם חיו תחת קורת גג אחת במשך תקופה מסויימת וניהלו אורח חיים תקין.

אי לכך – במקרה של מחלוקת בין הצדדים, יוטל נטל ההוכחה על קיומה של חזקה לשיתוף בנכסים שבמחלוקת, על הצד שמבקש לקבל זכויות בעין או בשווי באיזה מנכסיו של בן הזוג. היינו, הצד הטוען לשיתוף, צריך להוכיח, בדיעבד, כי לבני הזוג היתה כוונה בהסכמה לשיתוף בנכס או בנכסים נשוא המחלוקת. חשוב לציין, כי נטל ההוכחה הרובץ לפתחו של בן/בת זוג ידועים בציבור בשאלה של מחלוקת רכושית, כבד יותר, מנטל ההוכחה הדרוש עת מדובר בזוג נשוי. כיצד מומלץ לנהוג?

משרד עו"ד קוהלי לדיני משפחה, תומך בעיגון הכוונות וההסכמות של בני הזוג בהסכם מסודר. ראוי, לשיטתו, שהצדדים יבררו בינם לבין עצמם את גדרי התקשרותם, רצונותיהם וכוונותיהם לעתיד ויסדירו זאת בהסכם, למניעת כל מחלוקת או אי הבנה בעתיד, בייחוד נוכח היעדרה של חקיקה המסדירה את הזכויות והחובות של ידועים בציבור. יצוין, כי משרד עו"ד קוהלי סייע לא אחת גם לזוגות, אשר בהיעדר הסכם, כאמור, נאלצו לקיים הליכים משפטיים בגין המחלוקות שנתגלעו ביניהם. עם זאת, ככל שיש בידי הצדדים לערוך הסכם למיצוי זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות, הרי זה מבורך.