11 דצמבר 2010

האלו קציניך ישראל?

ניצב בדימ. זאב אבן חן אביה השכול של הניפטרת טופז אבן חן

דעתו הפוליטית, ערכית של אב שכול אינה תקפה יותר מדעתו של כל אדם מן השורה.  נהפוך הוא, עלינו להתיחסך בספקנות לדעות אלו המושמעות בעת צער באשר שיקוליו של האבל בעת דחקו אינם ברגיל רציונלים והינם מושפעים עמוקות מהטראומה המובנת אשר עבר.

מאידך-גיסא, אנו מצפים מאנשים נושאי משרה בכירה בצבא ובמשטרה אשר אמורים להיות אמונים על צער, יגון ושכול באשר הם ברגיל עומדים למולו עקב תפקידם, להיות מושכלים יותר ולהיות מסוגלים לבור התבן מן הבר.  אנו העטינו עליהם שלמת קצין מתוך שמקווים אנו כי אכן קצין יהיה לנו.

אסון אוטובוס הצוערים של השב"ס, מקומם ומעציב ככל שיהיה, אסון בו ניספתה בתו של ניצב בדימ. זאב אבן חן, יש לו משותף מזערי עם טיפול ממשלות ישראל בנושא שרותי החרום בכלל וכיבוי השרפות בפרט.

אנו נאמר כאן אמירה אשר בוודאי תעלה את החום לראשי אלו המניחים לרגשות חייתים לשלוט בשיקוליהם האנושים.  אסון האוטובוס הוא כשל מקומי של משטרת ישראל (אשר חבר לתנאים סביבתים יוצאי דופן), חד וחלק.  זהו כשל מרעים בשיקול דעת ובפזיזות תמוהה מקומית אשר התירה לאוטובוס להמשיך בדרכו לנוכח מידע מועט בלבד, אם בכלל, אודות הנעשה בכביש לאורכו.  זהו כשל ה"סמוך, יהיה בסדר" המשותף לקצינים גבוהים רבים מדי הן בצה"ל והן במשטרת ישראל.  גרוע מכך, אפשר ואלו קציני המשטרה אשר לצערנו ואסוננו אינם עמנו היום וניספו בשריפה יחדיו עם הצוערים באוטובוס, נושאים בחלק לא מבוטל מהאחריות לאסון הנורא.  הישירו רבותי עיניכם לאמת ואל תשפילון.

ולאור האמור לעיל, קרוב לוודאי כי במדה ונימנע היה אסון האוטובוס על הרוגיו היקרים ואכן, ללא ספק, בפיקוד מתאים בשטח (בשטח, לא בממשלה, לא מפאת חוסר בציוד), יכול היה להימנע, הרי כל ענין שרפת הכרמל היה הופך לעוד שרפה אחת, נירחבת יותר, נזקנית יותר, אך עוד "מכת טבע" במסכת השרפות הגדולות העוברות על מדינת ישראל בשנים האחרונות ואשר חלקן המכריע הינו תוצאת ההצתות המכוונות של "צעירים ישראלים" (זהו שם הקוד הנכלולי בתקשורת שוטמת היהודים, לערביי ישראל הלאומנים האיסלמיסטים).

אלא מאי, נכלולי התיקשורת השמאלנית, מודעים היטב לעובדה כי מירב המכריע מהצתות ואבדן החיים הוא אכן תוצאה ישירה של הצתות מעשי ערבים לאומנים, אם לא בשרפת הכרמל אזי במקומות אחרים.  אך יצר האג'נדה הרעה, הברורה של התקשורת הישראלית (ישראלית? נו, שאנו), גובר הר כגיגית להפוך את מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". 

ברי כי ערביי ישראל מיועדים לטעמם של גורמים בתקשורת, שוטמת היהדות והציונות, לתפוש בבוא היום את השלטון במדינה בעקבות ביטול "חוק השבות" המקודם על ידה והצפתנו במיליוני פלסתינים תאבי שיסוף.   ומכאן, פועלת התקשורת הלזו, הרוקדת על דמם השפוך של צוערי וקציני המשטרה היקרים, להסיט את האש (תרתי משמע) מערביי ישראל האיסלמיסטים-הלאומנים לעבר הממשלה אשר מהווה כר חבטות נוח, באשר אמונה היא על שמירת ערכי הדמוקרטיה.  זו הדמוקרטיה המאפשרת לתיקשורת עויינת להכפישה בתואנות מאחזות עינים של "זכות הציבור לדעת", "שילטון הדמוקרטיה", "שילטון החוק" (בניגוד לחייב להיות, הוא שלטון מדינת החוק) ועוד ירקות מתמקמקים כגון דא.

חשנו מבוכה ואי נוחות גדולה תוך צפיה במופע האימים של ערוץ 2 והתשדיר הפוליטי הברור של אולפן שישי שלו אשר הפך לנושא הדגל להפלת הממשלה הנוכחית.  האולפן הביא לשידור את זאב אבן חן ואישש את כל הנאמר לעיל באופן מביך ומטריד.  המלה "פוטש נכלולי" זימזמה במוחנו ללא הרף, לא של אבן-חן חס וחלילה, של יאיר לפיד הפוליטיקאי פושק השפתים באתנחתו המבעיתה כשדרן.  אנו איננו תופסים אדם לעת צערו, אך ערוץ 2 תפס גם תפס ורקד את מחול המוות על דמה של הניפטרת טופז אבן חן.   

ולכן עצתנו לאבן-חן האב השכול (באם כלל רשאים אנו לכך), סיים(ת) את השבעה על מות בתך היקרה-גם לנו כולנו, המתן לזמן קימום המצבה על קברה הרענן, קח לך פסק זמן, שקול דבריך באורח מושכל יותר ואזי אולי ניהיה קשובים יותר לטיעוניך.

ולנושא טיפול ממשלות ישראל בנושאי שרותי החרום.  אין ספק כי חייב לבוא שיפור מידי במצב שרותים אלו אך עלינו להזכיר למתלהמים, האם הם באמת ובתמים מאמינים כי ניתן באורח מעשי לספק מטריית ברזל מפני כל אסונות שהם לכל אזרח ואזרח במדינה?

האם ניתן לספק הגנה הרמטית לכל אזרח בפני רעידות אדמה?  אולי צונאמי? ומה בדבר מגה-פיגוע, גם נגדו ניתן לשריין את האזרחים באופן מוחלט?  אתם יודעים מה?  כן, ניתן.  אך בתנאי כי נסכים לבלות את כל חיינו במקלטים גרעינים משוריינים ואטומים במעבה האדמה. 

נישמע מופרך נכון?  ואכן כך הוא.  אנו משלמים במודע את מחיר ביטחוננו האישי היחסי בתמורה לאפשרות לחיות חיינו למצער באופן רגיל ונורמלי.  מי שרוצה להמשיך בחייו כרגיל, חייב להניח כי יהיה חשוף בחומרה כזו או אחרת לניזקי אסונות טבע ומעשה אדם בלא שממשלה, כל ממשלה שהיא בחלד תוכל לספק לו מטריה אטומה כנגד אסונות קטסטרופלים.  המסע התקשורתי המכוון כמובן להפלת הממשלה מנזקנו לכן באופן חמור.  ברי הוא כי לטעמה של התקשורת "שתישרף ישראל" תרתי משמע ובלבד שתופל הממשלה השנואה עליהם והם כמובן יתפשו את השלטון באמצעות נציגיהם המטורללים כמותם. 

התקשורת, אשר אין מושתות עליה כל חובה ואחריות, יוצרת מסע ציבורי להכריח ולחייב הממשלה להשקיע בנושא כיבוי שרפות מעבר לשיקולי "עלות תועלת" הנידרשים (בתקווה כי תכשיל בכך את כולנו).  באם הממשלה, עליה מוטלת החובה והאחריות הכוללת עבור כולנו, תיכנע להמון המוסת על ידי התקשורת, הרי שנצא כולנו ניזוקים.  לתקן קילקולים וודאי וודאי למשכן את עתידה של מדינת ישראל?  לא ולא.  חייבים אנו כי על גן הילדים התקשורתי העלוב הזה יושת מבוגר אחראי, זו ממשלת ישראל.

איננו מתעלמים מהבעיתיות הריגשית, האם לעצור הכל ולהשתתף באורח בלעדי בצער משפחות הניספים אשר עבורם אכן עמד העולם מלכת או, כי אכן, לזכר הניספים להכיר בעובדה כי החיים נימשכים ועלינו לתקן הקילקולים.  שהרי גם כאשר נופלים בנינו בשדה הקרב, הציווי  אותו אנו נושאים לזכר קורבנם הוא להמשיך את אשר הם נפלו עבורו אך פועלם ניקטע באיבו.

אל"מ אהרון חליווה

ומענין לענין, ניראה כי באותו ענין.  אלוף משנה בצה"ל, מפקד חטיבת הצנחנים ד'היום, ומפקד בית הספר לקצינים בתפקידו הקודם יצא בהצהרה בתאריך 9 דצמבר 2010 , אשר התואר בעייתית ומטרידה, קטנה עליה.

הבה ונבהיר, לכאורה יש טעם בדבריו.  הקצין הבכיר טוען ובצדק כי שרותם של בני ישיבות ההסדר הינו קצר מדי (16 חודשים, אכן קצר מדי) ומכאן כי אין בידו לקדמם לתפקידי פיקוד כפי עמיתיהם מהמגזר החילוני.  צודק, העובדות נכונות.

אלא מאי, המסקנות של הקצין הבכיר חליווה הנובעות מהעובדות הנכונות לשעצמן הן המזעזעות את אמות הסיפין.

נתחיל מכך כי הקצין חליווה נגוע בעליל ב"תסמונת נפוליאונצ'יקית"  או שמא נאמר "תיסמונת לואי ה- 14 מלך צרפת".  קצין בצה"ל המכריז קבל עם וחייליו כי "אני זה החטיבה (חטיבת הצנחנים) ואני מפלה לרעה בני ישיבות הסדר", השתבשו עליו סידרי עולם ומקומו בעולם.

אכן יש קשר בין הכרזתו זו והתנשאותו על חייליו בני ישיבות ההסדר המהווים כיום את הרוב ואת חוט השדרה של חטיבת הצנחנים הצה"לית.  הקצין-הנפוליאונצ'יק הוסיף והיכריז כי " אני לא רוצה אותם בחטיבה. זה מסלולים שלא כלכליים לי".  ומה באשר ל: "אני שונא, לא סובל, את המסלול הזה. אני לא חושב שהוא ערכי ".

ובכן הקצין חליבה, לא התבלבלת בפורום לפניו הינך נושא דבריך?  האם חייליך הנושאים על כתפיהם את הקריירה שלך עצמך ואת בטוחתו של עם ישראל הם הפורום המתאים לדיברי הבלע?  האם בכוונתך להלחם אתה-יחדיו-עם-אתה בכל ציבאות ערב?  באשר ללא חיילי ישיבות ההסדר עהאיכותים, הכה שנואים עליך, קרוב לוודאי כי צה"ל יעלם מהמפה. האם התקשורת אשר אתה יודע בוודאות עד כמה הינה שוטמת את המגזר הדתי, היא הפורום לליבון בעיות צה"ליות?  אין לך מפקדים, אין קבוצות דיון במטות צה"ל, אין מקומות ללבן הדברים?  האם צה"ל הפך להפקר?  האם הפכת לענת קם בדרגת אל"מ?   מה קורה פה, האם כל ד'אלים גבר שם?

ואכן, יש רגלים לסברה כי הקצין חליווה נגוע בחיידק הטורף של שינאת המגזר הדתי במדינת ישראל.  בשמשו כמפקד קורס קצינים של צה"ל לפני תפקידו הנוכחי, לא היתיר חליווה לקציני דת לעבור קורס קצינים לקראת מנויים לתפקידם בתואנה כי מסלול הכשרתם הקודם היה קצר מדי.  ברי הוא כי לא נעלם מעיני אותו חליווה כי קצינים שאינם קרביים מחילות אחרים, אושרו על ידו עצמו לעבור את קורס הקצינים הצה"לי, למרות שתקופת הכשרתם היתה זהה בדיוק נימרץ להכשרתם של המיועדים לשמש קציני דת.

הבה ונבהיר שוב.  זכותו של כל קצין בצה"ל (או המשטרה, ראה לעיל) להחזיק בדעותיו תהיינה אלו אשר תהיינה.  זו זכות דמוקרטית הגוברת אף על חובת המשמעת הצבאי או המשטרתית.  אך בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, כאשר דעות קלוקלות מוצאות מן הכח אל הפועל, כאן הוא קן השבר הדמוקרטי, כאן הופך הקצין (במקרהו של חליווה) למבצע פשע או למצער מועל באמון, זו המקבילה הצבאית לפשע.  כאשר חליווה מישם את דעותיו (הלגיטימיות לכשעצמן), שוטמות המגזר הדתי הלכה ולמעשה בעת מילוי תפקידו אליו נישלח בידי כל העם (כולל הדתיים והחרדים) כאן הוא הופך למבצע פשע של מעילה באמון והתנהלות אשר אינה הולמת קצין בצה"ל ועליו לשלם על כך.

חייבים אנו גם לשאול את השאלה המתבקשת,  האם דבריו של הקצין חליווה ככלל והאם ההפליה השלילית כנגד בני ישיבות ההסדר נובעים כתוצאה מהוראה אג"מית, מטכ"לית, אהוד ברקית אשר הציבור אינו מודע לה וכעת, ברוב "אומץ ליבו", אפשר כי טפשוטו של חליווה נחשפה זו לציבור הרחב?  ובאם כך הדבר הרי שהריח הרע מגיע גם לצמרות הפיקוד.  יש לערוך בדק בית יסודי בהתנהלות הפוליטית בצה"ל ושלא תהיינה אי הבנות, הפיקוד הבכיר הצה"לי רובו ככולו מתנהל ממילא פוליטית מאז היווסדו ונוהה אחר אג'נדה חד צדדית מסויימת לשימצה.

ושאלת השאלות, מה מתכוון הפיקוד הבכיר הצה"לי לעשות בקשר לכך.

לפנינו מונחים שני מקרי המעילה באמון מהעת האחרונה בצה"ל, מקריהם של צ'יקו תמיר ועימאד פארס, שניהם תתי-אלופים, שניהם הפרו אמון הצבא ושניהם נישלחו אחר כבוד הביתה.  לטעמנו, מקרהו של הקצין חליווה חמור ממקרי שני תתי האלופים.

מאידך-גיסא, קצינים בכירים מוכשרים בצה"ל אינם רבים ולטעמנו, צ'יקו ופארס שני קצינים מוכשרים ביותר היו חייבים להענש, אך אנו ירינו לעצמנו ברגל, שפכנו את המים עם התינוק בכך ששלחנום הביתה (שוב, משום התלהמות תקשורתית הבאה להכפיש את צה"ל אשר הרמטכ"ל אשכנזי כרע ברך בפניה-ולא בכדי, הלה כידוע פוזל כבר לפוליטיקה).  לדעתנו, עונש הולם ומידתי יותר במקרה השניים היה להעבירם מתפקידיהם (ללא הורדה בדרגה) ולשלחם "לארגן ימ"חים" למשך שנתים ולאחר מכן להחזירם לשרות קרבי בו הינם מצטיינים.

כך גם על שלטונות צה"ל לנהוג במקרה הקצין אל"מ חליווה.  יש להשעותו מתפקידו לאלתר כמפקד חטיבת הצנחנים (ללא הורדה בדרגה), לשלחו "לארגן ימ"חים" למשך שנתים ולהחזירו לשרות רגיל לאחר מכן.  הקצין חליווה חייב בתקופת צינון זו על מנת להבין לאשורו היכן שגה וכיצד לתקן זאת להבא.

ואולם פטור בלא כלום אי אפשר.  עם כל הנזק שגרם הקצין חליווה הרי יש בדבריו כאמור גרעין עובדתי נכון ומכאן, מסלול ישיבות ההסדר חייב להשתנות.  תלמידי ישיבות ההסדר המתגייסים לצה"ל חייבים לשרת לפחות 30 חודשים (במקום 16 כיום).  הארכת שרות זו תביא תועלת לכולנו.  צה"ל יוכל לקדם נימרצות את הבחורים האיכותים הללו לתפקידי פיקוד.  בחורי הישיבות יפיקו מהשרות הצבאי תועלת אישית רבה יותר.  המגזר הדתי בצה"ל יזכה לתוספת עדנה עקב העובדה כי בוגריו יטפסו במעלות הפיקוד הצהלי.  ואחרון אחרון חביב, עם ישראל כולו יזכה בתוספת פיקוד איכותית אשר לא בכדי נידמה כי הולכת ומתדרדרת אנושות משך שני העשורים שחלפו. פיקוד צה"ל חייב בדם חדש, בחומר אנושי איכותי יותר המצוי כיום בעיקר בקרב בוגרי ישיבות ההסדר.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.global-report.com/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf