28 דצמבר 2010

משחיתי החוק והדמוקרטיה

הקוזקים הגזלנים פוצחים כעת בזעקות שבר ונהי תמרורים.  זיכרונו של הציבור כניראה מצומק מדי.  שהרי פרקליטי-הפרקליטות השובתים הם אלו אשר מבינהם יצאו מקעקעי הדמוקרטיה ושילטון מדינת החוק הגדולים ביותר בינינו.

התנהלות מארגני השביתה הינה מחפירה.  הללו קבעו וועדת חריגים האמורה להחליט מי יישפט ומי ישוחרר משך השביתה דהיינו, מי ייוצג על ידי הפרקליטים בבתי המשפט ומי יסורב ייצוג.  במבחן המעשה מוציאה הוועדה לחופשי בכוונת מכוון את הרוצחים, הפדופילים והאנסים המתוקשרים ביותר על מנת לזעזע את דעת הקהל ולהביאה ללחוץ על המנהיגים להתכופף ולהענות לתביעות השובתים גם אם אינם בהכרח זכאים להן.  דהיינו, לטעמם של השובתים שישרף הבית, שירצחו הרוצחים, שישדדו השודדים, שיאנסו האנסים, שייטפלו הפדופילים, לעזאזל הציבור ושלומו ובלבד שתעננה תביעותיהם.

ומה באשר להכרזת השובתים עם פרוץ השביתה כי "מחיר השביתה לא יכלול פגיעה בחיי אדם וילדים"?  מסכנים פרקליטי-הפרקליטות, חלושי המוח הללו התבלבלו. מערכת החוק קורסת מכריזים הצבועים ("קורסת", "הכל קורס", "מערכות קורסות", הינו הביטוי החביב והשגור על אנשי תיקשורת המצויים במשימת חיסול הממשלה הנוכחית).  דומה יותר כי שיכלם והגיונם הוא הקורס ברעש מהדהד.

מצויידים בתובנה לעיל, האם עדיין חושב הציבור כי שביתת עובדים הינה מעשה דמוקרטי בכל מצב ומצב?  האם זכותו של הציבור אינה נופלת מזכות השובתים?  האם זכות השביתה גוברת על זכות הקיום של הציבור על פרטיו?  היכן עובר הקו הדק שבין שביתה לגיטימית לשביתה פראית ונזקנית מעבר למידה הניסבלת ציבורית?  האם לא הגיע הזמן שנגדיר בחוק מהי שביתה פראית, נזקנית, ולעומתית ונשים לה סייגים?  מדוע לא ניקבע בחוק כי נציגי הציבור או שופט מוכר יהיו שותפים לוועדת החריגים וייצגו את תועלתו של הציבור?  מדוע אין ניקבעים קווים אדומים אשר שובתים ממגזרים מזוימים אינם יכולים לעוברם במדה ומסכנים שלומו של הציבור?

הפרקליטים השובתים מתממים.  הללו הלא אינם המסכנים, החלכאים והנידכאים מהפריפריה השובתים בעבור פת לחם.  משכורות הפרקליטים כפי שהודלף (מדוע הודלף ולא פורסם רשמית?), הינן ניכבדות למדי.  ובכלל, האם הציבור מוכן ללטף ולאהוד את היד הנושכת אותו משפטית משך שנים?

וכי כבר שכחנו את תפירת התיקים המסיבית לחפים מפשע?  כבר שכחנו את עינויי הדין, שנים של גרירת משפטים וסחבת משפטית חסרת פשר?  האם כבר שכחנו את ההתנהלות הניבזית והפושעת של פיברוק האשמות ותליתן באוויר למשך שנים על מנת להשיג ציותו העיוור של הקורבן לאג'נדה הפרקליטית הפוליטית?  כבר שכחנו את הפרקליטים, בוגרי השתלמות השמאל הקיצוני החובר לגיהאד העולמי, אליו נישלחו עשרות מפרקליטי-פרקליטות המדינה על ידי "הקרן לישראל חדשה" והמשרתים עם חזרתם לפרקליטות את אדוניהם האמיתיים, משלמי שלמוניהם ואתנניהם ולא את מדינת ישראל?

הכיצד נישכח את כליאתן של עשרות נערות דתיות מפגינות בעשרות מקרים שונים לחודשים ארוכים ללא משפט ואילו גנבת המסמכים ענת קם ושותפה לעברה אורי בלאו, הללו מאנ"ש, חוגגים בביתם.  אם זו אינה הטייה פוליטית, אזי מהי?

פרקליטי-הפרקליטות עומדים בפני אותו מצב בו אותו אדם מאיים על מעסיקו כי במדה ולא תשולם לו תוספת משכורת הוא יתפטר ולהפתעתו העצומה אומר לו המעסיק: "לך לדרכך והמזל יהיה עמך".  הפרקליטים למדו בדרך השביתה כי פעולותיהם משך שנים לקיעקוע החוק והדמוקרטיה במדינת ישראל מביאים רבים וטובים למחשבה המתבקשת: "בבקשה לכו לכם, נסתדר מצויין גם בלעדיכם, רשימת הממתינים לתפוס מקומותיכם ארוכה".  במקומותינו מכנים תופעה זו בנוסך "הפרקליטים/ות ניתפסו עם המכנסים מופשלים מטה וערוותם נחשפה לעין כל".

האם שכחנו אותם נציגי האופל כשי ניצן ומשובטיו האידאולוגים מפרקליטות המדינה המבצעים פעילות פושעת, מקעקעת חוק ודמוקרטיה בהכילם משפח קבל עם וציבור כנגד מתישבי יו"ש?  אלו הם צוותי השמאל הקיצוני המרכסיסטי בפרקליטות הלוקחים את החוק לידיהם, חוקיהם הם, לא חוקי הכנסת, ובהחצף פנים וכנגד הוראות חד משמעיות, ממשיכים למצוץ לשדם של חפים מפשע.

ומה בדבר ההוראה הדרקונית, מקעקעת כל אמות מידה בסיסיות של שילטון דמוקרטי, אשר הושתו על הפרקליטות בידי עדנה ארבל (שופטת עליונה, שוו בנפשכם)?  הוראה המתבצעת עד היום במדמנת הפרקליטות אשר בה לא ייתבעו מתלוננות שוא על אונס והטרדה מינית, למרות שתלונות מפוברקות אלו מהוות למעלה ממחצית התלונות בנושאים אלו, ומאות רבות בשנה של גברים בישי מזל, הופכים לאבק אדם בעטיים.

אז נכון, ישנם מספר צדיקים בסדום הפרקליטית הזו.  לא כולם הינם יצירי השחור שם.  אך אותם פרקליטי האופל השוכנים באירגון המסואב הזה מאפילים מונים רבים על האנשים הישרים שם.

מערכת המשפט בישראל הינה מערכת מסואבת אשר ראשיה כרתו ברית עם הרוע והמכילה אנשים טובים אשר קולם אינו נישמע בתוך מקהלת השחיתות והמשפח.  מערכת זו אינה כמובן מתנהלת במתכונת של פשע מאורגן אך קיימים בה סממנים רבים ומובהקים של 'אירגון פשע'.

זו מערכת סיבובית משומנת כדבעי (תרתי משמע), אשר בה מככב בית המשפט העליון בראש הפירמידה של האירגון המשפחי הלזה, הנעזר בזרועות הביצוע שלו (שלו, לא של נציגי הריבון בכנסת), פרקליטות המדינה, משטרת ישראל ומערכות התקשורת.  מערכת זו אינה מכוונת לשמירת החוק 'במדינת החוק' אלא לשמירת חוקיה היא תחת "שילטון החוק" דהיינו, שימור שילטונה היא על מדינת ישראל ולמי שההבדל אינו ברור לו שיחשוב שנית.

שיחת טלפון אנונימית באישון לילה עלום מאחת, השופטת בורית דייניש (או לפניה השופט בהרון ארק), מפעילה את המערכת כנגד הלה "המסכן את שלטונה".  בצידו האחר של הקו מקבל ההנחיה הוא ברגיל אחד מאותם בוגרי השתלמות המשפטנים של "הקרן לישראל חדשה" השורצים ומשריצים בפרקליטות.  כך מתחיל התהליך של תפירת התיק אשר פרקליטות המדינה הינה גורם מסייע מרכזי בעיצובו.

ברוח המפקדת, נישלפים מתוך כספות עלומות תיקי ההכפשות אשר הוכנו ועודכנו מלמפרע משך שנים כנגד האומלל התורן (קרוב לוודאי פוליטיקאי ישר מדי, חרוץ מדי, או רפורמטור מדי), התיק מועבר למשטרת ישראל "לחקירה" (מפוברקת כמובן, שהרי לא נותר דבר לחקור, הכל ברור לא?).  המשטרה מצידה מוסיפה פרטי האזנות ומודיעין הלכאורה חוקיים, אשר אושרו אוטומטית על ידי שופטים מאנ"ש, מתיקיה המוכמנים בכספותיה, המוכנים כבר ליום פקודה מזה זמן כנגד אותו ביש- גדא.

המשטרה בעצה אחת עם גורמי הפרקליטות מבשלים המלצה וכתב אישום להעמדה לדין, פיקטיבי כמובן, החומר "מודלף למשת"פים מ-אנ"ש במערכות המדיה השונות, מחול השדים התקשורתי מסתחרר, הציבור כבר לכן "מיודע" בעוולות ביש-הגדא התורן והמשפט המתנהל לאחר מכן בפני "שותפי סוד", מזכיר יותר את "משפט הרופאים" במוסקווה של שנות החמישים מאשר בית משפט במדינה דמוקרטית מתוקנת.  כמובן שמושא תפירת התיק יוצא אשם כחטא עצמו והמערכת נושמת לרווחה עד הגיע תורו של העלוב הבא להיתפר.

גם אם איתרא מזלה של המערכת והמשפט מתברר בפני אותם הישרים המצויים עדיין שם, הרי שהימשכותו של המשפט כבר הביא לתוצאה הרצויה לאותה מערכת דהיינו, סילוקו של האומלל מהדרך.

והנה עוד דוגמא.  כיצד מחזיק השופט בהרון ארק, שהינו פקיד ממשלתי בעל משכורת ממשלתית, 18 בתים?

הדרך היא פשוטה, עורך דין, ברגיל מאנ"ש הפרקליטות אך לא רק, אפשרי גם מהשוק הפרטי, המתכוון לגרד את גבו של השופט, כאשר ממונה הוא לבורר או מפרק של גוף כלכלי או כינוס נכסים של ניכסי דלא נידיי, מעביר הלה מידע בלעדי לשופט הנדון אשר ממנה את בנו, חתנו או דודו כרוכשי הנכס.  בהתאם למידע ולתזמון, הופך השופט למציע הקניה הבילעדי, כמובן בסכום מופחת משמעותית משוויו האמיתי של הנכס וההמשך פשוט.  קירצוף הגב הנגדי לא מאחר להגיע בצורת משפטים מוטים, מידע משפטי מסווג המחליף ידים ומאפשר זכיה במשפט, חוזי בוררות שמנים ומתגמלים ועוד היד והדימיון נטויים.

השובתים היכריזו קבל עם ישראל כי "השביתה אינה על תוספות שכר (כן, וודאי, הם הלא דורשים 24% תוספת שכר), אלא על איכותה של הפרקליטות בדורות הבאים".  האם זו האיכות המתוארת לעיל אשר הם מכוונים אליה?  שהרי אפילו מעיין דימעות התנין עבור "המסכנים" הללו מהפרקליטות כבר יבש עלינו.

במדה ולא יערך שידוד מערכות בפעולות הפרקליטות, במדה ולא יוקמו בתוך המוסד הזה גופי פיקוח  ובקרה שקופים לעין הציבורית המחטאת, אשר ימנעו התופעות לעיל, אם תענה הממשלה לתביעות פרקליטי הפרקליטות בלא שתביא לידי תיקון את מסכת הקילקולים לעיל, היא תעשה שגיאה קשה והציבור יצא ניפסד .

ממש כפי שהציבור יצא ניפסד במדה והממשלה תעביר לאירגוני הכבאים את 300 מליון השקלים המדוברים אך תימנע משינוי מערכתי מתחייב כפי שהומלץ בדו"ח מבקר המדינה.

אמנם זכותם של הפרקליטים לשבות, אך אין זו גזרת גורל להענות לדרישותיהם בכל תנאי ובוודאי שאין להסכים לדרישותיהם ללא דרישות טובת הציבור שכנגד ומילוין בדקדקנות.  תופעות תפירת התיקים, תופעות של הטייה אג'נדתית צרה בניהול תיקים כנגד נאשמים ממגזר אידאולוגי שונה תוך ניהול מישפח בכוונת מכוון, חייבות להיפסק באיבן.  שביתת פרקליטי הפרקליטות נתנה הזדמנות פז בידי הממשלה למלא את חובתה הציבורית, לתקן וליתקון את אחד מקיני הצרעות הראשיים של מדינת ישראל המונעים בעדה להפוך למדינה מתוקנת.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.global-report.com/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf