מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב. טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא. רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים, וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר".  (משלי י"ג/כא-כה')  

לפנינו פסוקים המציינים את מעלת הצדיקים, ומדגישים שהאדם הטוב - שאינו חוטא, זוכה להוריש את רכושו לבניו ולבני בניו. תקבולת ניגודית המתארת מיהו האבא האמיתי שאוהב את בנו אהבת אמת, ותיאור ההבדל המהותי בתכלית האכילה בין צדיק לבין רשע.

"חטאים תרדוף רעה, ואת צדיקים ישלם טוב" - את האנשים שהורגלו לחטוא כדרך חיים, תרדוף תמיד הרעה. אבל, לאנשים שהולכים בדרך הצדק והאמת, ישלם ה' את הטוב כגמולם, כפי שמגיע להם.

"טוב ינחיל בני בנים, וצפון לצדיק חיל חוטא" - האדם הטוב שאינו חוטא, ונאמן הוא בטובו לבריות ולבורא עולם, זוכה לשמור על רכושו ולהנחיל את הטוב, פיזית ורוחנית, לצאצאיו הבאים אחריו. האדם הטוב הוא הצדיק שתורתו ורכושו קיימים לדורי דורות. לעומת זאת, לצדיק, שמוּר הונו ועושרו של החוטא. שהרי, זרעו של החוטא ייכרת מן הארץ וכל עושרו יעבור לצדיק - האיש הטוב שאינו חוטא.

"רב אוכל ניר ראשים, ויש ניספה בלא משפט" - הרשים - הדלים והעניים, יהפכו לראשים - מנהיגים, בוסים, בעלי רכוש, כאשר הם יעמלו לפרנסתם בעבודת האדמה החל מה"נִיר", שהוא התלם בחרישה הראשונה, המכשירה את הקרקע לזריעה. התוצאה: אוכל רב - פרנסה בשפע. לעומת זאת, מי שאינו מיישם את משפט האדמה - דרך עבודת האדמה ביגיע כפיו, הוא ניספה - אבוד.

"חושׂך שבטו שונא בנו, ואוהבו שִׁחרו מוסר" - אב הנמנע מלייסר את בנו במקל רוחני, בדמות עונשים חינוכיים ליישום תוכחת המוסר, שונא בנו - הוא גורם לו בכך רעה, כאילו היה שונאו, שאין הוא מכוונו לתיקון דרכיו ושיפור מידותיו. האב חייב לחנך את בנו בדרך הישר, להעיר ולהאיר כפי הצורך ולמנוע ממנו הטבות, להטיל עליו סנקציות, כדי להובילו ולהשאירו בדרך המוטב. מי שלא עושה זאת הוא שונא את בנו ולא אכפת לו שידרדר לדרך רעה בלתי הפיכה. לעומתו, האבא האמיתי, שאוהב את בנו אהבת אמת - כבר בשחרותו - בעודו רך בשנים, מקדים ומייסרו באמצעות תוכחת מוסר, למען ייטב לו באחריתו ולא יצא לתרבות רעה, אלא ימשיך בדרך הישר והטוב כפי שחונך בבית אבא מתוך דוגמה אישית.

"צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר" - הצדיק, איש הצדק, היושר והאמת, אוכל כדי לשבור את רעבונו ולעשות מעשים טובים. הוא מסתפק בכך ואינו חומד הונם של אחרים. לעומתו, הרשע - אוכל כדי למלא תאוותו ללא מעצורים וגבולות ואינו יודע שובע. אין הוא מעריך את הטוב שזכה בו ואין הוא מכיר טובה על כך. לא זו בלבד, אלא שעינו צרה בחלק רעהו.

מסקנה:

התנהגות בצדק, מובילה לחיוב ולטוב. רק לטוב יש קיום לדורי דורות. ניתן להשיג כל דבר בעשייה נבונה מתוך השתדלות, שאפתנות ואמונה. האבא האמיתי שאוהב את בנו אהבת אמת: מגדלו ומחנכו, מוכיחו ומדריכו באמצעות תוכחה מתקנת לדרך חיובית מוסרית-ערכית, כבר משחר ילדותו. וכמובן - האדם הנבון, הצדיק והישר, יודע ליהנות ולהסתפק במה שיש לו תוך הערכת הטוב והכרת הטוב