"יבוא"...שמע איציק מעבר לדלת הסגורה, הוא לפת את הידית ודחף את הדלת ונכנס לחדר, הדבר הראשון שראה היה כיסא מנהלים

גדול ,שחור אבל מופנה עם הגב לדלת.

"שב בבקשה עוד רגע אתפנה" המשיך הקול שהזמן אותו להכנס, איציק התיישב כשגבו לא נוגע במשענת,הוא התיישב על קצה הכיסא, כפות רגליו כמעט ולא נגעו ברצפה,כל גופו ,חזותו וליבו היו במתח אדיר, אציק בא לראיון עבודה לאחר אבטלה של שנה,

לאחר שנה שכבודו העצמי נרמס לאבק,שנה שהתבייש ממשפחתו ומחבריו על "הירידה" במעמדו, (מעמד שהיה לשם דבר),איציק ניהל מפעל של 200 עובדים ,מעולם לא ידע חוסר כלכלי ותמיד נפנף בכרטיס הביקור שלו, הוא היה בטוח שמהלשכה המפוארת יצא רק לגימלאות.

יום בהיר אחד הגיע למפעל בשעה הרגילה והופתע לראות את השער סגור בשלשלאות ברזל, הוא שאל את אחד העובדים שהתגודדו בחוץ מה קרה ו"אסון ושבר", הבעלים ברח מהארץ והשאיר אחריו חובות כבדים ונושים עצבניים.

כיסא המנהלים המפואר החל לזוז ואיציק היה סקרן מה מחכה לו ומי יראיין אותו, הוא ידע למכור את כישוריו ורק רצה לשמוע את המילה המיוחלת "התקבלת".

ונשמתו נעתקה, על כיסא המנהלים המפואר מעור שחור ישב משה, משה שהיה מחסנאי אצלו במפעל, אומנם שיבה זרקה בשערו אבל זה היה משה שהכיר כ"כ טוב, משה שהוא פיטר מבלי להניד עפעף, אותו משה שבכה בקול והתחנן להשאר בעבודה אחרת לא יוכל לפרנס את אשתו וארבעת ילדיו, איציק החליט לשתוק ולא לומר מילה בנדון.

מה החל לשאול אותו שאלות מקצועיות,עיין בקורות החיים של איציק, שוחח איתו כמה משפטים והבטיח להתקשר לתת לו תשובה על החלטתו.

איציק יצא מהבנין,ונשם עמוק כשהוא נשען על קיר הבנין ומהרהר לעצמו "אייך יכול להיות שמשה לא אמר לי מילה", הוא החל ללכת לכיוון תחנת האוטובוס ומנסה לעכל את מה שארע לפני דקות מספר ומלמל לעצמו " אין סיכוי" משה לא יקבל אותו זו תהייה הנקמה שלו".

לאחר מספר ימים כששום תקוה לא הייתה לאיציק התקשרה מזכירתו של משה והודיעה לו שהוא האיש המתאים למשרה ובעוד כמה ימים הוא מוזמן להתחיל את עבודתו.

איציק החל לעבוד וכל יום שעבר ומשה לא אמר לו מילה למעט הנדת ראש קלה במסדרון בטחונו  גבר, ככל שעברו הימים הוא החל לחזור לעצמו,לדבר  בקול רם יותר, להעיז לריב או להביע את דעתו בקרב המשפחה והחברים.

אחרי המשכורת הראשונה קנה הבייתה תנור אפיה בתשלומים,קנה לרעיתו כמה פרטי לבוש והלך לבנק לבקש את כרטיס האשראי בחזרה, כרטיס שיכל לפתוח  את האפשרות לקנות דברים בתשלומים, השגרה ניהלה את איציק.

לאחר כמה חודשים קרא לו משה לפגישה,איציק כבר היה בטוח בעצמו ושיחק במחשבותיו "אולי הוא רוצה לקדם אותי ולהעלות לי את המשכורת", זה לא היה אותו איציק שנכנס ורעד כעלה נידף לפני כמה חודשיים,זה היה איש אחר לגמרי.

"בא שב איציק,אייך אתה מרוצה מהעבודה? המשכורת בסדר?" ומשה שאל  ושאל ואז אמר "אתה מפוטר לאלתר"

איציק החוויר והביט בפנים הקרובות אליו ולרגע שכח מהכל ולא היסס לשאול "אבל למה?"

"בטוח שאתה זוכר איציק, בטוח שאתה זוכר אייך זרקת אותי מהעבודה בכדי לקבל במקומי בן של חברים,בטוח שאתה זוכר אייך התחננתי שלא תשאיר אותי בלי פרנסה,בטוח שאתה זוכר אייך ישבת מולי מבלי להניד עפעף כאילו זה עניין של מה בכך לרמוס את כבודי ובגלל כל "הבטוח" הזה ואולי , אם היית בן אדם כל זה לא היה קורה".