דברים רבים חוויתי בימי חיי ורבים מהם נעלמו בתחום הנשייה, אך לעתים, כאשר אני מפטפט עם ידידים, עולות וצפות מערפילי הזמן אחדות מפרשיות אלה. בשבוע החולף מישהו העלה בחבורתנו את נושא ההזדמנויות המוחמצות וגם אני נזכרתי באירועים אחדים המתאימים להגדרה זאת.

המשמעותי ביותר, שעשוי היה לשנות את מהלך חיי, היה כאשר יום אחד טלפנו אליי במקום עבודתי דאז ממערכת העיתון "על המשמר" והציעו לי משרה כעורך לילה. תמיד חלמתי על כך שאהפוך לעיתונאי, אבל באותו יום הייתי מחוץ למשרד, טלפונים ניידים היו קיימים רק בסיפורי מדע בדיוני ועד שלמחרת נמסר לי המסר והתקשרתי למערכת, הודיעו לי, כי מצאו כבר מועמד אחר למילוי המשרה.    

היו גם הזדמנויות אחרות, פחות משמעותיות, אבל עצם העובדה שעד היום לא שכחתי אותן לחלוטין, מוכיחה, כי הן השאירו בי עקבות כלשהן.

יום אחד נסעתי באוטובוס לבקר ידיד בהרצלייה. כהרגלי, התעמקתי בקריאת ספר, כאשר לפתע שמתי לב לנערה שישבה מולי ונעצה בי את מבטה בצורה מופגנת. המצב היה בלתי רגיל, בדרך-כלל הייתי זה אני שהייתי סוקר בעיניים בוחנות את הנוסעות המעניינות, אבל באותו זמן הייתה לי חברה והנערה לא הייתה עד כדי כך מושכת. בדקתי אם 'החנות' שלי איננה פתוחה וחזרתי לקריאתי, אבל היה קשה להתעלם ממבטה הנוקב של הנערה. כשהגעתי לתחנתי וירדתי מהאוטובוס, היא הוציאה את ראשה אל מחוץ לחלון והמשיכה להביט לעברי, עד שהאוטובוס נעלם בסיבוב. עתה כבר הצטערתי שלא שאלתיה לסיבת עניינה המיוחד בי, אך היה מאוחר מדי ולעולם לא אדע מה היה פשר התנהגותה יוצאת הדופן.

מספר שנים מאוחר יותר - התחתני בגיל מאוחר יחסית אחר שנות רווקות רבות - התחברתי בקורס בו השתתפתי, עם נערה מושכת ואינטליגנטית במיוחד. ישבנו זה ליד זה בכיתה, התכוננו יחד למבחנים וגם את ההפסקות בילינו בד"כ יחדיו. לעתים לוויתיה גם לביתה בראשון, אבל בשטח זה נמצאתי בעמדת נחיתות. היה לי יריב רציני על חסדיה של הנערה, שהיה בעל מכונית. כאשר הנערה חזרה עמו הביתה, היא חסכה כמחצית שעה מזמן נסיעתה. למרות זאת, הייתה לי הרגשה, כי היא מחבבת אותי יותר. ערב אחד התלוויתי אליה בחיפוש אחר מישהו בבית מגורים רב-קומתי. כאשר יצאנו מהמעלית וקראנו את השמות על הדלתות, כבה לפתע האור והשתררה אפילה מוחלטת. הייתי מודע לקרבתה הבלתי אמצעית של הנערה, דממה שררה סביב ורק נשימותינו הכבדות נשמעו. האווירה הייתה מחושמלת, הרגשתי, כי הגיע הזמן לעשות מעשה, אבל משום-מה במקום לנשקה, גיששתי אחר מפסק החשמל. עם האור שהציף את חדר המדרגות, חלפה גם ההזדמנות החד-פעמית וכאילו משהו השתנה גם ביחסינו. הקורס הסתיים כעבור זמן קצר ובפעם הבאה ששמעתי על בת כיתתי היה אחר מלחמת ששת הימים.

היא התחתנה עם הגבר השני, נולדו להם ילדים והאיש, טייס במילואים, נהרג במלחמה. במסגרת ראיון שערך אחד השבועונים עם האלמנה הטרייה והיתומים הקטנים, פורסם גם התצלום שלה ושוב תהיתי "מה היה קורה לו נשקתיה?" הגבר היה ככל הנראה נהרג בכל מקרה, אבל הילדים - טוב, טוב, ילדים אחרים, אלה של שנינו - לא היו הופכים ליתומים.          

מכל ההזדמנויות שהחמצתי, זיכרון ה'כמעט' הרפתקה שלי, עם היפיפייה האקזוטית, חי בי עד היום, כאילו התרחשה תמול-שלשום.

לפני שנים רבות הוזמנו על-ידי המועדון הבינלאומי של עובדי חברות התעופה לאירוע באיים הקריביים. אחרי קרוב לעשרים וארבע שעות בדרך, נחתנו סוף-סוף בתחנתנו הראשונה, האי הקטן ארובה. 

הייתה שעת בין-ערביים ומעיניי בני-הקבוצה הקטנה שלנו היו נתונים אך ורק למיטות הרכות. לפני שנרדמנו, החלטנו, כי כעבור כשעתיים נקום ונבחן את אפשרויות-הבילוי במקום, אבל אני הייתי היחידי ששבתי להכרה בסביבות השעה עשר בלילה. לשווא ניסיתי להפיח רוח-חיים באישתי, או בחברי קבוצתנו. גם אני הייתי עייף, אבל המוסיקה הקצבית שהרוח נשאה אל אוזניי ממרחקים, הדירה שינה מעיניי. הייתכן לבלות את הערב הראשון באיים הקריביים במיטה?

התלבשתי ונווטתי את דרכי אל מקור הצלילים. כעבור דקות אחדות גם אני השתלבתי במעגל היושבים סביב בר עגול על שפת-הים וגם לפניי ניצב משקה רום בכוס ארוכה המכוסה אגלי-טל. הצתתי לי סיגריית קנט, גמעתי קמעה מכוסי ולפתע הרגשתי, כי זה עתה החלה חופשתי.

התבוננתי סביבי. קהל נופשים רגיל, בעיקר אמריקאים, שלא יכלו להרשות לעצמם להתאכסן במלונות הפאר בקצהו השני של האי. סוחר מכוניות משיקגו, סוכן ביטוח ורעייתו מניו-יורק, צמד מזכירות מצחקקות מסיאטל, עד שלפתע צדה עיני את מבטה של הנערה הכושית שישבה ממול. פניה היו יפות להפליא, ענק פנינים הבליט את צווארה הארוך, כתפיה השחומות והחלקות כשיש, היו גלויות, והערוץ העמוק שנעלם במסתרי שמלתה הלבנה העיד, כי גם במחלקה זאת אינה לוקה בחסר. הוקסמתי.

שוחחתי קצת עם שכנתי, אחות ראשית בבית-חולים בסנט-לואיס, לגמתי אט-אט מהמשקה שלי, האזנתי למוסיקה, אך לא יכולתי להסיר את עיניי מהיפיפייה השחורה מולי. אף היא הביטה לעברי, ללא שמץ של התגרות, אלא במין מבט בוחן וארוך. אחר התחייכה קלות והסיטה את מבטה. לפתע קמה ולפני שהספקתי להתאושש, נעלמה בחשכה. רק עתה הרגשתי בליאותי הנוראה ואחר שרוקנתי את כוסי, עזבתי גם אני.

כאשר חציתי את מגרש-החנייה אל כיוון חדרי, ראיתיה לפתע, יושבת בחשכה במכוניתה, כשהדלת פתוחה ורגליה הארוכות עדיין מחוץ לרכב. בפיה הייתה סיגריה בלתי-מוצתת והיא הישירה את מבטה אליי כמצפה. התקרבתי אליה, ידי מששה בכיסי את המצית ובמוחי חלפה במהירות הבזק המחשבה על אישתי הישנה במרחק של פחות ממאה מטרים מהמקום. לבי דפק בחוזקה. לרגע קט נוצר קשר סמוי ביני לבין הנערה והכל היה אפשרי. אחר חלפתי ליד המכונית והקסם נמוג. היא הכניסה את רגליה פנימה, הציתה את הסיגריה במצית של מכוניתה, טרקה את הדלת, התניעה ונסעה משם, בעוד אני ממשיך לחדרי.

יש להניח, כי הייתי מתאכזב. המחיר היה גבוה מדי, או התמורה שהייתי מקבל לא הייתה שווה את המחיר, אבל לא אדע זאת לבטח. פגישתי עם המקסם השחור תישאר עתה לעולמים פרשייה ללא-סיום, המתחילה במילה 'אילו' ומסתיימת בכמה סימני-שאלה.