הצורך בצוואה הוא בסיסי וחיוני לכל אדם אשר רוצה לתת משמעות אמיתית למה שיקרה לאחר מותו, ולדאוג לחלוקת רכושו אשר צבר במהלך חייו, בעמל רב, לאנשים אשר באמת ראויים לכך. המטרה היא גם למנוע, ככל שניתן, סכסוכים משפטיים לצורך בירור רצונו האחרון של כל אדם אשר הלך לעולמו.
מאת : עו"ד נילי שץ
הצורך בצוואה הוא בסיסי וחיוני לכל אדם אשר רוצה לתת משמעות אמיתית למה שיקרה לאחר מותו, ולדאוג לחלוקת רכושו אשר צבר במהלך חייו, בעמל רב, לאנשים אשר באמת ראויים לכך. המטרה היא גם למנוע, ככל שניתן, סכסוכים משפטיים לצורך בירור רצונו האחרון של כל אדם אשר הלך לעולמו.
הצורך בצוואה הוא בסיסי וחיוני לכל אדם אשר רוצה לתת משמעות אמיתית למה שיקרה לאחר מותו, ולדאוג לחלוקת רכושו אשר צבר במהלך חייו, בעמל רב, לאנשים אשר באמת ראויים לכך. המטרה היא גם למנוע, ככל שניתן, סכסוכים משפטיים לצורך בירור רצונו האחרון של כל אדם אשר הלך לעולמו.
נושא הצוואה הינו נושא בעל חשיבות עליונה אשר יכול, בסופו של יום, לרכז את כל חיינו ורצונותינו לאחר יומנו האחרון. לכן חשוב להכירו ולהיות מודעים לחוקים הבסיסיים הקשורים אליו, ולהשלכות באי קיומו.
אין צוואה? יש מעגלי ירושה
אדם שלא השאיר צוואה, עזבונו יחולק על-פי הדין, וזה אומר שיורשיו החוקיים יירשו בחלקים שווים את עזבונו. לדוגמא: במשפחה עם שני הורים ושני ילדים, כאשר האב נפטר, חלקו היחסי של האב יחולק כך: 50 אחוז לאם ו-25 אחוז לכל ילד. אם יש רק ילדים אז כל העיזבון יחולק ביניהם, אם אין ילדים ורק אשה, אז 50 אחוז לאשה ו-50 אחוז למעגל הראשון הקרוב של בני המשפחה של הנפטר (הורים, נכדים, נינים, אחים) וכך הלאה.
לגבי צוואות - קיימים מספר סוגים: צוואה בכתב יד (שחייבת להכיל כתב יד, תאריך וחתימה), צוואה בעדים (תאריך, חתימת מצווה, חתימת מצווה בפני שני עדים, אישור העדים וחתימתם), צוואה בפני רשות (שופט/רשם, חבר בית דין, נוטריון), צוואה בעל-פה (לאדם חולה שרואה את המוות מול עיניו, כאשר צוואה זו נערכת בפני שני עדים אשר רשמו זיכרון דברים).
על צוואה להיערך על-פי חוק הירושה ועל-פי הכללים המונחים בחוק זה, אחרת, גם אם ברור וידוע כי היה זה רצונו האחרון והאמיתי של אותו האדם, באמצעות דף שהשאיר או המסמך שכתב- כלל לא ייחשב כירושה ואז עזבונו יחולק על-פי דין, כלומר לכל היורשים החוקיים.
ניתן לשנות צוואה בכל עת
רבים נוטים לחשוב כי באם יערכו הסכם ממון ובמסגרתו תהיה אחיזה בחוק לכך שירשמו כי צד א' מתחייב להוריש לצד ב' את ביתו, הדבר אינו נכון. הסיבה לכך היא כי לא ניתן להתערב בסדרי הורשה, כלומר אדם אינו יכול לתת דירתו בירושה בעודו בחיים ולרשום שהוא נותן אותה כאשר ילך לעולמו כשהדבר מובא במסמך ואינו צוואה כדין. לדוגמא: מקרה בו אשה חלתה מאוד וביתה טיפלה בה בשנותיה האחרונות. האם כתבה על דף נייר לבת שהיא מורישה לה את דירת הגג שבבעלותה ששווייה מליון דולר. בית המשפט לא הכיר בדף זה כצוואה, והדירה חולקה בין כל ילדיה של האם.
יש להדגיש כי צוואה ניתן לשנות בכל עת - זאת הייתה כוונת המחוקק, שאדם יוכל לשנות דעתו בכל עת ולשנות צוואתו ללא ידיעתו של איש, וזאת בניגוד להסכם רגיל שנחתם בין שני צדדים שביטולו כרוך בסנקציות.
עניין נוסף וחשוב הוא שגם צוואה שצורתה היא על-פי הדין, ניתן להתנגד לה מסיבות שונות, כגון לטעון כי הצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת על המצווה תוך כפייה, או כי קיימת צוואה נוספת חדשה יותר.
מכתב אינו מהווה צוואה
אדם עובד כל חייו וצובר רכוש, חברים ולעיתים גם אויבים וחלילה שונאים. עריכת צוואה בצורה נכונה תדאג שרכוש, אשר עמלנו רבות לצבירתו במהלך חיינו, יחולק באופן שאנו רוצים בין בני משפחתנו ואולי גם חברינו, וימנע בכך הליכים משפטיים ארוכים ומתישים.
דוגמה טובה לעניין זה היא סיפור המקרה אשר אירע בפסק דין קניג נ' כהן. במקרה זה המנוחה לא הסתדרה עם בעלה ולא הצליחה להתגרש ממנו. היא שכרה חדר בקומה העשרים בבית מלון וכעבור שעה היא קפצה אל מותה כאשר ילדתה הקטנה בידיה. בחדר נמצאו 9 פתקים בכתב ידה של המנוחה שלא נחתמו על ידה ולא נשאו תאריך. באותם פתקים גוללה המנוחה את מעללי בעלה אשר הביאו אותה למעשה אשר עשתה. באחד הפתקים אף בקשה המנוחה, באופן מפורש, שלא יועבר לבעל דבר מירושתה וכן ביקשה שהבעל אף לא יגיע להלווייתה.
אחיה של המנוחה ביקש לקיים צוואתה של המנוחה. בית המשפט קבע כי הפתקים אשר השאירה המנוחה אינם מהווים צוואה על פי חוק ולפיכך לא ניתן לקיימם, זאת על אף העובדה כי לא היה ספק בדבר רצונה של המנוחה. התוצאה הסופית של פסק הדין היה כי על אף רצונה של המנוחה - הבעל המתעלל הוא יורש לכל דבר.
לסיכום - על האדם לשאול את עצמו האם יש מישהו שטיפל בו במסירות וברצונו להכיר לו תודה מיוחדת על כך? האם יש לו חפץ מסוים אותו הוא רוצה להוריש לאדם מסויים? האם כל ילדיו זקוקים לאותה עזרה? שכן במידה והדבר לא ייכתב בצוואה, הרכוש לא יחולק בהכרח בהתאם לרצון המנוח.