אוזני-הממסד אטומות כבשעם;

עיניו כִסוּמָא עצומות.

אלפי-בעלי נכות זקוקים לעזרה ולמשענת;

אך לפקידים של אבן לבבות.

למוסדות אין איכפת מאנשים שלא יכולים ללכת;

שלכיסא-גלגלים רתוקים.

הכל רק סחבת וסחבת;

עונים ריקם כל הפתחים.

תיפול חומת-האטימות הנפשעת!

יפשיר הקרח של שרירות-לב.

גם לנכים הזכות לכבוד וצדק;

הֶיוּ קשובים לכאב.

אל תמנעו מהם דיור שתואם את מצבם!

את מעותיהם הדלות אלַ תִגְזוֹלוּ!

תתנו להם לחם-חוקם.

תדעו, ישנם אנשים על כיסא-גלגלים

ללא גֶשֶת נוחה לבית;

אנשים שבביתם אין מעלית.

ישנם גם כאלה שקצבתם לא מספקת;

שחייהם פורענות קיומית.

אך לאיש מצוקתם אינה מָזֶזֶתּ!

חומת-בדידות וחוסר רגש,

מפרדת בינם לבין שירותי-הרווחה.

אין מי יקשיב; אין מי יהיה לָעֶזֶר.

אוזן-כל אטומה.

אך לא לעולם חוסר-צדק!

כולנו נתאחד מול אטימות-הממסד.

בביצורי-האדישות נבקע סדק;

לחברה שיוויונית וצודקת נָשִׁית מסד.

השחיתות החברתית, לא לעד לה חוסן!

עוד יִמוֹטוּ מסעדיה נַפוֹל.

למאבק בשל אטימות-לב עוֹקֶץ;

רק אז נהפוך להכל!