כל שינוי שחל באדם הוא בעצם תוצאת למידה. אם לא תהא למידה, לאיחול שינוי. מכאן שכל העוסק במקצועות אלו הוא גם מורה במובן הרחב של המלה. היוונים כינו את הרופא "מורה"; המלה "דוקטור" מקורה בשפההיוונית, שבה הוראתה היא "מורה".

בספרות נמצא תיאורים רהים לדמות ה"מורה". בחרנו להביא כאן קטע משירו של ג'ובראן חליל ג'ובראן "על המורה", המתאר בדקות אמנותית את עבודתו, אך בד בבד את הציפיות הגבוהות ממנו.


אין איש שיגלה לכם דבר,

אשר אינו כמוס וגם בחביון הגיונכם.

המורה, הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו,

אינו מגיש מחכמתו. כי מאמונתו ומאהבתו.

אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו,

אלא יכוון צעדיכם אל מפתן נפשכם אתם.

התייחסות זו יכולה ליצור את הרושם שהמנחה "מרומם מעם", "עומד מעל", ובכך להרתיע רבים מלהיכנס לתחום זה. ואכן, קרל רוג'רס {1979} בספרו "ייעוץ ופסיכותרפיה", נותן את דעתו לכך ומרבה לעסוק באישיות המנחה ובתכונותיו, אך הוא מדגיש ומציג את תכונות המנחה כבעלות ממדים אנושיים.

רוג'רס אינו גורס שרק בעל ה"תואר" יכול לעסוק בהנחיה, ומזכיר ניסוי שבו הכשירו בזמן קצר עקרות בית להיות מטפלות במופרעים, ואיכות עבודתן לא נפלה מזו של בעלי התואר המקצועיים. בדבריו מצוינות תכונות שקיימות במהות אישיות המנחה:

א.   רגישות לאינטראקציות בין-אישיות ולרגשות העולים - המנחה צריךלהבין ולקבל רגשות שליליים ויחסים קשים. דבר זה מאפשר לחברי הקבוצה להעלות בחופשיות רגשות קשים וכואבים, להבינם ולהתמודד עמם ביעילות.

ב.   יכולת קבלה - התעניינות חמה בפרט במידה הנכונה, דהיינו, לא חמהמדי אך גם לא קרירה וקפואה. שתי התייחסויות אלו עלולות להוותמקור איום על פרטים בקבוצה. גישה חמה מדי עלולה להיתפש כבלתי אמינה, מזויפת, מתחנפת וכד'.  גישה קרה וקפואה עלולה לחבל ביכולתהפרט לבנות אמון בסיסי בינו למנחה. מכאן שעל המנחה לשמור על איזון בהבעת רגשותיו; לתת לפרט את המרחב שהוא זקוק לו בשלב זה מתוך שמירת גבולותיו, ועם זאת ליצור אווירה המאפשרת חוויהתקשורתית אינטימית בינו לפרטים בקבוצה.

ג.   מודעות המנחה לעצמו - כפי שהקבוצה נמצאת האינטראקציה בלתיפוסקת בינה לבין עצמה ומפתחת מודעות להשפעה ההדדית בין חברי הקבוצה, כך גם מתקיימת אותה אינטראקציה בין הקבוצה למנחה ובין המנחה לקבוצה ולכל פרט בה. אישיות המנחה, התנהגותו, דרך התבטאותו, האינטונציה הקולית ושפת גופו - כל אלה מהוות גירויחיובי או שלילי לפרטים בקבוצה, ולהפך - התנהגות פרטים בקבוצה מהווה גירוי חיובי או שלילי למנחה.

מנחה יעיל חייב להיות מודע לתגובותיו על התנהגויות שונות של פרטים בקבוצה, כדי שיוכל לשמור על איזון בתגובותיו. מנחה מאוים יגיב מהר מאוד בתוקפנות אימפולסיבית או בהתכנסות ובהסתגרות ויהווה בלם לצמיחת הקבוצה.

ד.   דימוי עצמי - המנחה חייב להיות אדם בעל דימוי עצמי חיובי והערכהעצמית כאדם וכאיש מקצוע. מנחה שאינו מעריך את עצמו כאיש מקצוע יעיל, ימצא את עצמו מהר מאוד מסוגר, לא משתף, שומר בנוקשות על מרחק, צמוד לטכניות ויהווה בלם לביטוי רגשות ולדינאמיקה אמיתית בקבוצה.

לעומת זאת מנחה המעריך את עצמו כאיש מקצוע יאפשרלתהליכים הטבעיים בקבוצה לקרות בלי לחוש מאוים. לדוגמה: בשלבההתקפה על המנחה או בשלב שבו מצפים מהמנחה להכתיב לקבוצה כיצד להתנהג, ירשה לעצמו מנחה יעיל לשתף את הקבוצה בחוויותיו האישיות בלי לחשוש שהקבוצה תתפוש אותו כחלש.

נהפוך הוא, המנחה יראה בכך התחברות, התקרבות ואנושיות המהוות דוגמה אישית ומתן לגיטימציה לחברי הקבוצה להרגיש נוח ופתוחים להביע רגשות, מאוויים, פחדים וכל רגש קשה וכואב. המנחה יוכל להשרות הרגשת נוחות וחופש בקבוצה, רק כאשר הוא יחוש ביטחון ורצון להיכנס לעולמם. וכך תוכל הקבוצה להיכנס לעומק שאליו מוכן המנחה להיכנס. המנחה ירגיש שהוא חלק מהקבוצה רק אם ירגיש שוויון בינו ובין הקבוצה; שוויון כאדם, שוויון בחופש להביע רגשות שונים בקבוצה, אף שהוא נמצא מעליהם בידע, בניסיון ובסמכות - אחריותו כמנחה.

ה.  כבוד לפרט - לקבל את האחרים כמו שהם ולתת להם חופש לעבד אתרגשותיהם. בכך הוא מיישם את מה שאמר גתה: "יש לראות את האדם כפי שהיה רוצה להיות, ולא כפי שהוא עכשיו". גישה זו עוזרת לאדם להגיע לצמיחה אישית ולמימוש הפוטנציאל הגלום בו.

ו.   ידע פסיכולוגי - על המנחה להיות בעל ידע בפסיכולוגיה ולהכיר התנהגות אנוש.

ז. אמפתיה - אמפתיה היא היכולת לחוש את עולמו הפנימי של האחר כאילו היה שלך, וזאת בלי לאבד את סגולת ה"כאילו", לדעת רוג'רס, אמפתיה היא תנאי חיוני. המנחה חייב להיות מסוגל לחוות הבנה אמפתית לעולם הפרט ולהעביר לו רסיסים משמעותיים של אותה הבנה.

ההבנה האמפתית מאפשרת למנחה לנוע בחופשיות ולהסביר לפרט בבהירות את מה שהוא הרגיש והבין במעומעם, וכן לבטא את משמעות חוויותיו. על המנחה להעביר גם לקבוצה את החוויה האמפתית שעבר, ובהמשך להגיע להתערבות המתאימה.

ח.  יצירת גבולות - המנחה הוא אדם שמכיר את גבולותיו ויודע להעמידםבדרך הנכונה. הוא דואג ליצירת גבולות בקבוצה כקבוצה וגבולות של הפרט בקבוצה. לדעת רוג'רס, כך יהפוך המנחה את המצב הקבוצתי למיקרוקוסמוס, שבו יוכל כל פרט לפגוש את ההיבטים המציאותיים של החיים בעזרת ההגנה והתמיכה של המנחה ושל הקבוצה, ולכן יוכל להסתגל אליהם. פרטים בקבוצה שיש להם בעיות בנושאי גבולות, חוסר גבולות או גבולות נוקשים מדי יגיבו ברגשות כעס או דחייה, ואף ייאבקו בגבולות והמנחה. המנחה צריך להיות מסוגל ליצור ולתחזק את הגבולות בצורה אמפתית.

 

של האדם. כל שינוי שחל באדם הוא בעצם תוצאת למידה. אם לא תהא למידה, לאיחול שינוי. מכאן שכל העוסק במקצועות אלו הוא גם מורה במובן הרחב של המלה. היוונים כינו את הרופא "מורה"; המלה "דוקטור" מקורה בשפההיוונית, שבה הוראתה היא "מורה". בספרות נמצא תיאורים רהים לדמות ה"מורה". בחרנו להביא כאן קטע משירו של ג'ובראן חליל ג'ובראן "על המורה", המתאר בדקות אמנותית את עבודתו, אך בד בבד את הציפיות הגבוהות ממנו. קרל רוג'רס אין איש שיגלה לכם דבר, אשר אינו כמוס וגם בחביון הגיונכם. המורה, הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו, אינו מגיש מחכמתו. כי מאמונתו ומאהבתו. אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו, אלא יכוון צעדיכם אל מפתן נפשכם אתם. התייחסות זו יכולה ליצור את הרושם שהמנחה "מרומם מעם", "עומד מעל", ובכך להרתיע רבים מלהיכנס לתחום זה. ואכן, קרל רוג'רס {1979} בספרו "ייעוץ ופסיכותרפיה", נותן את דעתו לכך ומרבה לעסוק באישיות המנחה ובתכונותיו, אך הוא מדגיש ומציג את תכונות המנחה כבעלות ממדים אנושיים. רוג'רס אינו גורס שרק בעל ה"תואר" יכול לעסוק בהנחיה, ומזכיר ניסוי שבו הכשירו בזמן קצר עקרות בית להיות מטפלות במופרעים, ואיכות עבודתן לא נפלה מזו של בעלי התואר המקצועיים. בדבריו מצוינות תכונות שקיימות במהות אישיות המנחה: א. רגישות לאינטראקציות בין-אישיות ולרגשות העולים – המנחה צריךלהבין ולקבל רגשות שליליים ויחסים קשים. דבר זה מאפשר לחברי הקבוצה להעלות בחופשיות רגשות קשים וכואבים, להבינם ולהתמודד עמם ביעילות. ב. יכולת קבלה – התעניינות חמה בפרט במידה הנכונה, דהיינו, לא חמהמדי אך גם לא קרירה וקפואה. שתי התייחסויות אלו עלולות להוותמקור איום על פרטים בקבוצה. גישה חמה מדי עלולה להיתפש כבלתי אמינה, מזויפת, מתחנפת וכד'. גישה קרה וקפואה עלולה לחבל ביכולתהפרט לבנות אמון בסיסי בינו למנחה. מכאן שעל המנחה לשמור על איזון בהבעת רגשותיו; לתת לפרט את המרחב שהוא זקוק לו בשלב זה מתוך שמירת גבולותיו, ועם זאת ליצור אווירה המאפשרת חוויהתקשורתית אינטימית בינו לפרטים בקבוצה. ג. מודעות המנחה לעצמו – כפי שהקבוצה נמצאת האינטראקציה בלתיפוסקת בינה לבין עצמה ומפתחת מודעות להשפעה ההדדית בין חברי הקבוצה, כך גם מתקיימת אותה אינטראקציה בין הקבוצה למנחה ובין המנחה לקבוצה ולכל פרט בה. אישיות המנחה, התנהגותו, דרך התבטאותו, האינטונציה הקולית ושפת גופו – כל אלה מהוות גירויחיובי או שלילי לפרטים בקבוצה, ולהפך – התנהגות פרטים בקבוצה מהווה גירוי חיובי או שלילי למנחה. מנחה יעיל חייב להיות מודע לתגובותיו על התנהגויות שונות של פרטים בקבוצה, כדי שיוכל לשמור על איזון בתגובותיו. מנחה מאוים יגיב מהר מאוד בתוקפנות אימפולסיבית או בהתכנסות ובהסתגרות ויהווה בלם לצמיחת הקבוצה. ד. דימוי עצמי – המנחה חייב להיות אדם בעל דימוי עצמי חיובי והערכהעצמית כאדם וכאיש מקצוע. מנחה שאינו מעריך את עצמו כאיש מקצוע יעיל, ימצא את עצמו מהר מאוד מסוגר, לא משתף, שומר בנוקשות על מרחק, צמוד לטכניות ויהווה בלם לביטוי רגשות ולדינאמיקה אמיתית בקבוצה. לעומת זאת מנחה המעריך את עצמו כאיש מקצוע יאפשרלתהליכים הטבעיים בקבוצה לקרות בלי לחוש מאוים. לדוגמה: בשלבההתקפה על המנחה או בשלב שבו מצפים מהמנחה להכתיב לקבוצה כיצד להתנהג, ירשה לעצמו מנחה יעיל לשתף את הקבוצה בחוויותיו האישיות בלי לחשוש שהקבוצה תתפוש אותו כחלש. נהפוך הוא, המנחה יראה בכך התחברות, התקרבות ואנושיות המהוות דוגמה אישית ומתן לגיטימציה לחברי הקבוצה להרגיש נוח ופתוחים להביע רגשות, מאוויים, פחדים וכל רגש קשה וכואב. המנחה יוכל להשרות הרגשת נוחות וחופש בקבוצה, רק כאשר הוא יחוש ביטחון ורצון להיכנס לעולמם. וכך תוכל הקבוצה להיכנס לעומק שאליו מוכן המנחה להיכנס. המנחה ירגיש שהוא חלק מהקבוצה רק אם ירגיש שוויון בינו ובין הקבוצה; שוויון כאדם, שוויון בחופש להביע רגשות שונים בקבוצה, אף שהוא נמצא מעליהם בידע, בניסיון ובסמכות – אחריותו כמנחה. ה. כבוד לפרט – לקבל את האחרים כמו שהם ולתת להם חופש לעבד אתרגשותיהם. בכך הוא מיישם את מה שאמר גתה: "יש לראות את האדם כפי שהיה רוצה להיות, ולא כפי שהוא עכשיו". גישה זו עוזרת לאדם להגיע לצמיחה אישית ולמימוש הפוטנציאל הגלום בו. ו. ידע פסיכולוגי – על המנחה להיות בעל ידע בפסיכולוגיה ולהכיר התנהגות אנוש. ז. אמפתיה – אמפתיה היא היכולת לחוש את עולמו הפנימי של האחר כאילו היה שלך, וזאת בלי לאבד את סגולת ה"כאילו", לדעת רוג'רס, אמפתיה היא תנאי חיוני. המנחה חייב להיות מסוגל לחוות הבנה אמפתית לעולם הפרט ולהעביר לו רסיסים משמעותיים של אותה הבנה. ההבנה האמפתית מאפשרת למנחה לנוע בחופשיות ולהסביר לפרט בבהירות את מה שהוא הרגיש והבין במעומעם, וכן לבטא את משמעות חוויותיו. על המנחה להעביר גם לקבוצה את החוויה האמפתית שעבר, ובהמשך להגיע להתערבות המתאימה. ח. יצירת גבולות – המנחה הוא אדם שמכיר את גבולותיו ויודע להעמידםבדרך הנכונה. הוא דואג ליצירת גבולות בקבוצה כקבוצה וגבולות של הפרט בקבוצה. לדעת רוג'רס, כך יהפוך המנחה את המצב הקבוצתי למיקרוקוסמוס, שבו יוכל כל פרט לפגוש את ההיבטים המציאותיים של החיים בעזרת ההגנה והתמיכה של המנחה ושל הקבוצה, ולכן יוכל להסתגל אליהם. פרטים בקבוצה שיש להם בעיות בנושאי גבולות, חוסר גבולות או גבולות נוקשים מדי יגיבו ברגשות כעס או דחייה, ואף ייאבקו בגבולות והמנחה. המנחה צריך להיות מסוגל ליצור ולתחזק את הגבולות בצורה אמפתית.