הבעיה בסכסוך במזרח התיכון מתחילה ונגמרת בשיח המתנהל סביב הפתרון לסכסוך.

אם מתחילים את הסכסוך ממה שיצר אותו קרי הקולוניאליזם, אז הכל נפתר.

בתקופת הצהרת בלפור 1917 הייתה פה פלסטינה או ארץ ישראל הגדולה שכללה את שתי הגדות לירדן (ירדן+ישראל כיום), על הארץ הזו חיו להם תושבים בדווים, יהודים, וערבים פלאחים עירוניים וכפריים.

החטא שהוליד את הסכסוך באזור הוא "הנחתה" היישר מהחיג'אז בסעודיה של שבט אשמי שנתנו לו בשנת 1922 במתנה לשלוט על הגדה המזרחית של הירדן (כי הוא עזר למלחמה הגדולה דאז) וכך נולדה בחטא ממלכת עבר הירדן שהיא הממלכה האשמית הקיימת עד היום. בעבר הירדן היו ישובים בדווים ופלחים ערבים, האשמים חברו לבדווים והשליטו את מרותם על הרוב הערבי פלחי עירוני כפרי המרוכז ברובו בצפון ירדן. הרקיחה הזו היא אם כל חטאת שהולידה את הסכסוך - הכיצד?

ב- 1948 עם הכרזת החלוקה של ארץ ישראל המערבית באום והכרזת המדינה, מדינות ערב ובפרט מצרים, ירדן ותושביה הערבים של ישראל הכריזו מלחמה על היהודים להשמידם. היהודים התגוננו והשיבו מלחמה שערה והצליחו לתפוס חלק מארץ ישראל המערבית. אך הירדנים כבשו את יהודה ושומרון והמצרים כבשו את עזה. כך לאחר המלחמה של רגע קום המדינה התחילה ישראל לבנות עצמה במשך 19 שנה בגבולות 1948, באותן 19 שנים חיו הערבים הפלחים תושבי יהודה ושומרון שברחו במלחמה, יחד עם אחיהם בצפון ירדן והצטרפו אליהם, שכן הם בני אותה תרבות חברתית ואתנית, במקביל בעזה המורכבת מחברה בדוואית בעלת תרבות שונה מתושבי יו"ש ועד היום הדיאלקט של השפה שם אף שונה גרו והתחברו עם העם המצרי הקרוב אליו שגם הוא בעל התרבות הבדוואית.

אך הערבים וירדן לא ידעו מרגוע ובשנת 1967 אמרו גומר לחבור יחדיו ולהשמיד את היהודים, אך גם הפעם לא עלה בידם והיהודים פתחו במלחמת מגן וניצחו ולא רק ניצחו אלא גם שחררו את השטחים שנתפסו על ידי ירדן ומצרים (וסוריה אבל שם זה לכתבה נפרדת), כלומר שטחי יהודה ושומרות שהיהודים לא הצליחו לתפוס לאחר שהערבים לא קיבלו את הסכם החלוקה שוחררו מידי הירדנים, ועזה שנתפסה על ידי המצרים שוחררה מידי המצרים + חצי האי סיני.

כתוצאה ממלחמת ששת הימים 1967 ברחו עוד ערבים בנוסף לאלו שברחו ב- 1948 לצפון ירדן בין הבורחים היה מיודענו ערפאת.

כמה שנים לאחר מכן הפת"ח הארגון עליו השתלט ערפאת צבר כוח בירדן ורצה להקים לפלסטינים מדינה בצפון ירדן ובהמשך לקחת גם את יהודה ושומרון ולהקים מדינה פלסטינית. המלך חוסין שהבין זאת היטב, בשנת 1970 בספטמבר הידוע כספטמבר השחור, נכנס למעוז הפלסטינים בצפון ירדן ושחט אותם בעשרות אלפיהם ללא רחם, ערפאת ברח ללבנון שם החל להציק ליהודים בישראל עם חדירות מחבלים והחל לכוון את מטרתו להקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל על בסיס יהודה ושומרון ועזה, וכך החלה אגדת העם הפלסטיני החדש כפי שהוא מוכר לנו כיום זאת למרות שלא היה קשר אתני חברתי בין תושבי יהודה ושומרון לתושבי עזה. כאמור, בעוד הראשונים משכילים ליברלים יותר פלאחים יושבי ערים וכפרים גלוחי פנים ונשותהם גלויות שיער בחלקן קרי מודרנים יותר תושבי עזה בדויים קיצוניים לובשי החיג'ב והרעלות ופנאטים יותר ועממים יותר. ברם ערפאת החל צובר כוח בלבנון עד לשנת 1981  בה נמאס לישראל מהטרור בגבול הצפון ופתחה במלחמת שלום הגליל וסילקה את עראפת לתוניס, לאחר מכן ישראל חזרה לרצועת הביטחון - וזו כבר ההיסטוריה הקרובה והידועה שבשנת 2000 נסוגנו גם ממנה. בשנת 1987 חוסין מלך ירדן החליט לבטל את אזרחותם הירדנית של תושבי יהודה ושומרון ולאחר מספר שנים, רבין בחוכמתו או בטיפשותו תלוי מאיזה צד מסתכלים, החזיר את ערפאת והכנופיה שלו ליהודה ושומרון לאחר שהוברח לתוניס. באותה תקופה נחתם הסכם השלום עם מלך ירדן.

יש לציין שכעשור קודם לכך נחתם הסכם שלום עם מצריים והוחזר חצי האי סיני אך עזה לא הוחזרה למצריים.

לכל מי שהצליח להבין את העובדות ההיסטוריות עד כה, הפתרון אמור להיות ברור.

הפתרון צריך להיות מבוסס על שתי עקרונות

1. יציבות.

2. ביטחון.

בכדי לקיים את שתי העקרונות הללו, נדרש שכל קבוצה אתנית תשלוט בעצמה ושכל קבוצה אתנית תממש את זכותה להגדרה עצמית במדינה בעלת יכולת להגן על עצמה וכנגזרת מכך נדרש שיהיה לה גבולות ברי הגנה.

לפיכך, הפתרון הוא פשוט כדלהלן;

הבדווים בדרום ירדן תומכי הממלכה האשמית ימלכו וימשלו על עצמם בדרום ירדן.

בצפון ירדן, ימשלו בעצמם הרוב המכונה פלסטיני שהינו ערבי פלאחי כפרי ועירוני משכיל ומודרני יחסית. - מדינה זו שתקום בצפון ירדן תהווה את המדינה הפלסטית בה תמומש הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים וכל שאיפותיהם הלאומיות, מדינה זו תיהיה בעלת גבולות ובעלת יכולת להגן על עצמה.

תושבי יהודה ושומרון הפלאחים הערבים כאמור, ייהנו מכל העולמות כדלהלן;

1. יקבלו אזרחות של מדינת פלסטין הצפון ירדנית - ובכך יממשו את זכותם להגדרה עצמית ושאיפתם הלאומית ויצביעו ויבחרו את הנהגתם למדינה זו.

2. יקבלו אוטונומיה על שטחי a כפי שיש כיום כך שתושבי יהודה ושומרון ימשלו בעצמם בכל העניינים הנוגעים למהלך חייהם שם. כמו כן, יקבלו זכויות של תושב בתוך יהודה ושומרון מה שמוגדר כ"אזור".

3. הריבונות על השטח של יהודה ושומרון תישאר ישראלית, וישראל תשלוט מבחינה ביטחונית על יהודה ושומרון ובמרחב בין הכפרים. התושבים היהודים יישארו אזרחים ישראלים כיום.

כל שנותר בכדי להשלים את הפתרון הוא מתן מענה לתושבי עזה, לכך הפתרון הוא פשוט - מתן אוטונומיה לחמאס על עזה תחת ריבונות מצרית כפי שהייתה במשך כשני עשורים עם קום המדינה. תושבי עזה הבדווים ימשלו בעצמם. אם רוצים ניתן לקחת את הפתרון צעד אחד קדימה ולהקים מדינת עזה-סיני שמיושבת על ידי רוב בדואי ברור ושתוקם בין ישראל למצרים.

כן, רבותי זה מעט מורכב אבל זה הפתרון האמיתי והצודק היחיד בנמצא, כל פתרון אחר לא יחזיק זמן ויהיה רק עד הסיבוב הבא. הפתרון הזה יאפשר מזרח תיכון חדש שנקי מחטא היוהרה הקולוניאליסטים. והכי חשוב לא נדרש להזיז אף אחד מהבית שלו, רק משנים את ההגדרות המשפטיות של האזורים והכל מסתדר. וצריך לזכור שאין זמן מתאים יותר ליישום של הפתרון הזה מאשר עכשיו עת אביב העמים במדינות ערב ובמזרח התיכון.

כמו כן, ניתן לבצע את הפתרון בשלבים, שלב לאחר שלב עד להשלמת הפתרון.

1. הקמת מדינת פלסטינית בצפון ירדן. (הממלכה האשמית תישאר על כל הנותר)

2. מתן אזרחות פלסטינית צפון ירדנית לתושבי יהודה ושומרון הערבים.

3. השלמת האוטונומיה של התושבים הערבים ביהודה ושומרון בשטחי a.

4. המשך האוטונומיה של החמאס בעזה והעברת הריבונות לידי מצריים.

ובהצלחה, למזרח התיכון החדש והמשגשג.

המאמר וההצעה מבוססים על מאמרו של המזרחן ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר אילן ניתן לקרוא את המאמר בקישור הבא

http://www.news1.co.il/archive/003-d-59654-00.htm l