20 מאי 2011

אבדן השכל הישר

פריצת מאות מפגינים פלשתינים-סורים לשטח ישראל באזור מג'ד-אל-שמס בצפון רמת הגולן, יותר משמורה על נחישות הפולשים, מצביע על אוזלת ידו של צה"ל.

ניכר בפיקוד הבכיר הצה"לי כי הינו שבוי בשבלונות, אינו מסוגל לצאת מהקופסא, מתכנן מהלכיו בהתאם למלחמה הקודמת ובוודאי שלא למלחמת העתיד.  האם יכולים אנו לסמוך על צבאנו בעיתות מצוקה? כן וודאי ווודאי, אך איננו יכולים לסמוך על הפיקוד הבכיר הצהלי כי יתן את ההוראות וההנחיות המתאימות.

כבר נאמר כי הרוצה בשלום יכון למלחמה.  מודיעין נאות ומדוייק אינו בדיוק הכנות למלחמה אלא כלי עזר עבורה באשר לעולם מודיעין, יהיה מתוחכם ומדויק באשר יהיה לא יוכל לתת כיסוי מושלם לארועים צפויים וכך הכנות מבעוד מועד הצופות תרחישי יסוד ונותנות עליהן תשובות הן ההכנות האמיתיות לארוע, כמו למלחמה.  כל זאת היה חסר בארועים שלפנינו.  הוסף על כך כי באורח מסורתי נוטה המודיעין הישראלי לכופף הערכותיו בהתאם ל"רוח המפקד" התורן ומאוויי ליבו הפוליטים, ואין תימה כי קיבלנו תבשיל קודח.

למזלנו, קיימים תמיד החפ"שים, הבד"א והקצונה הזוטרה עד בינונית על מנת לעמוד בפרץ, להפעיל שכל ישר והקרבה בבלי די ולהציל את עם ישראל מחורבן למרות ועל אף מפקדים בכירים אשר יותר מאשר מצטינים בשדה הקרב מצטלמים יפה בתקשורת ועל מגרשי המסדרים.

הפיקוד הבכיר הצה"לי שוקע יותר ויותר אל הבינוניות וזאת עקב תהליך אשר החל למצער בשנות השיבעים המוקדמות והולך ומחריף עד ימינו אלה.  הקצונה הבכירה הצהלי"ית מקודמת לתפקידה מתוך שכבה דקה ומצומצמת של כלל הקצונה, השייכים לשיכבה הפוליטית "הנכונה".

אם עד שנות השיבעים נטה הציבור ברובו המכריע לעבר השמאל הישראלי וכך המדגם ממנו היגיעה הקצונה הבכירה היה רחב דיו, הרי שהחל מהעשור ההוא החל הציבור לנטות ימינה ובהתאמה, עקב הדרה, החל המדגם ממנו היגיעו קציני צה"ל הבכירים להצטמצם ולהצטמק באורח מסוכן.

לכל ששרת בצה"ל לפני ואחרי שנים אלו, היה התהליך ניראה לעין וברור לחלוטין.  מלחמת לבנון הראשונה היתה המלחמה הראשונה אשר צבר 'חוסר הכישרון' בין הקצונה הצה"לית הבכירה היה ניכר ובהתאם לכך אף נוהלו הקרבות.  התופעה האמורה דירדרה את הצבא יותר ויותר.  מלחמת לבנון השניה היתה השיא הנילעג הבלתי מחמיא של יכולת הפיקוד הצה"לי.

מזה 63 שנים שאין צה"ל מיישם לקחי קרבות באורח הוגן אלא עסוק בטיוח, בהאדרת הפיקוד הבכיר הכושל והמכשיל, על חשבון איכות הצבא.  אך בארבע העשורים החולפים הפכה תופעה זו למכה צה"לית.  לא מיישמים לקחים, לא מישמים מסקנות עקב כשלונות (באשר הכישלונות מכוסים בתלי תילים של גבבה) וכך כתוצאה צועדת ישראל לעבר עתיד קיומי לא ברור.

לא ניטעה רבות אם נאמר כי הפיקוד הבכיר הצה"לי מייצג את הכישרונות הגלומים בכ - 20% מכלל צבר הקצינים הקיים הצה"לי (קח ותן) בעוד שכ- 80% מודרים מדרגי הפיקוד הבכיר עקב נטיותיהם הפוליטיות השונות.

אמנם הדברים נאמרים בהכללה וברי כי יימצאו אי פה אי שם גם מתוך המדגם המייצג הפחות, מספר קצינים מוכשרים בבחינת "גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה המדוייקת".

דהיינו, לא המוכשרים בעם הם המנהיגים צבאנו, אלא הסתברותית אלו הבינונים אך התקינים פוליטית.  ההוכחה לנאמר כאן ניפרשה בתקופה האחורה לעיני כל הציבור.  המירב המכריע של קצונת צה"ל, המשטרה והשב"כ הבכירים בדימוס, מתפקדת בהתאם לנטיית ליבה מימים ימימה, לשמאל עד השמאל הקיצוני הישראלי שהפך להוותו מיעוט בעם.  הללו מופיעים בתקשורת ומקדמים בריש גליי גישת שמאל עד שמאל קיצוני באורח חד צדדי ואף נילעג בלא שישיתו ליבם כי על עצמם, חסרונותיהם וכשליהם הינם מצביעים בכך.

הדבר היה יכל להראות כבדיחה לא מוצלחת עד שניזכרים כי בידי אנשים אלו הפקדנו ואנו מפקידים בידי צלליהם גם כיום את גורלנו וחיי בנינו.  ממש מבהיל.

 אין בנימצא למצער ובמספרים מייצגים נאמנה את כמותם בציבור, קציני צה"ל בכירים בעלי אוריינטיה ממלכתית-לאומית.  כמובן שמצב דומה שורר גם במשטרת ישראל, בשרות הביטחון הישראלי, במערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט וכמובן התקשורת.  הבודדים שאכן מצליחים "להסתנן" ולהתברג בין שורות הפיקוד הבכיר משמשים ברגיל כ"לאומיי-מחמד" על מנת להכשיר את המינויים הגורפים של מיעוט אנשי שמאל למשרות פיקוד בכיר.

מלחמות לבנון הראשונה, השניה ו"עופרת יצוקה" נוהלו כולן בידי אנשים "שעייפו מלנצח" , אנשים בעלי אורייטציה פוליטית נסגנית, וותרנית, חלושה, מתרפסת.  אין המדובר כאן בחברי הכנסת הערבים, המדובר כאן בפיקוד העליון הצה"לי, כדי ביזיון וקצף.

מבצע "חומת מגן" נחשב להצלחה יחסית אך משום שנוהל בעיקרו בידי שדרת הדרגות הבינוניות עד נמוכות.  מבצע "עופרת יצוקה" אשר ניקטע באיבו באורח תמוה ואף פושע מעיד על חוסר הנחישות, חוסר החתירה לניצחון על אויבינו, על כך כי צה"ל הפך (למצער בדרג הבכיר) לצבא פוליטי למהדרין.  בצה"ל שכחו כי על הצבא לנצח את האויב כל אימת שהדרג הפוליטי מורה לו כן ועליו להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לקסרקטינים וחדרי הפיקוד העליון.

די אם נצביע על שורת הרמטכלים משך שני העשורים החולפים החל מאהוד ברק, אמנון שחק, שאול מופז, בוגי יעלון (בינתים התפקח - למזלנו), דן חלוץ וגבי אשכנזי (הנוכחי גנץ קרוב לוודאי כמותם בכח ההסתברות אך עוד חזון למועד).  אלו כולם מזוהים, באשר כך זיהו הם עצמם לאחר פרישתם, עם השמאל עד השמאל הקיצוני.  ברי כי הללו הקיפו עצמם באנשים בעלי מגוון דעות מצומצם ומצומק, חד מימדי, ממש כמותם

דווקא מקרהו הפרטי של יואב גלנט והדחתו מהרמטכ"לות מלמד על הכלל.  ממש כפי שהחונטה האזרחית תופרת תיקים ומכפישה את הללו אשר נחשבים "מסוכנים" לשליטת המערכת "הלבנה" הרחבייתית, כך בדיוק נימרץ פעלה המערכת (עתה כבר מאד משומנת) להדיח את גלאנט.  השביל המיותר במושב היווה אך העילה לתפירת התיק ולסילוק מהדרך את הלוחמני-הלאומי, אולי המתאים ביותר למשרת הרמטכ"ל לעת הזו.

אמנם הרמטכ"לים שקדמו לתקופת אהוד ברק ואילך, אכן לא הצטיינו במקצוענות צבאית יתרה אך למצער היו חדורים בתחושת שליחות לאומית ממלכתית המאגדת את כלל עם ישראל ואולי חשוב יותר, הללו חיפו על אזלת ידם המקצועית, בכושר אילתור יוצא דופן אשר בסופו של יום ניצח את מערכות ישראל ד'אז עבורנו אם כי בדרכים עקלקלות.  לא כך הדבר החל מכהונתו של אהוד ברק (1991) ועד ימינו אלה.

למה הדבר דומה, לנישואי קרובים סידרתים למשך דורות.  החומר הגנטי במקרה זה הולך ומתעפש הולך וחסר.  כך, בהשוואה הדוקה למדי, הוא העובר על מערכותינו החיוניות ביותר.  עורקינו-החשיבתים וכישורינו עוברים הסתיידות עורקים מתמשכת.  ככל שחולף הזמן, הולך ופוחת, הולכים ושוקעים דורות הקצונה הבכירה הצה"לית כמו גם פיקוד המשטרה, בית המשפט העליון, התקשורת וכדומה.  ה"חומר הגנטי" של אלו הממנים את עצמם מתוך עצמם תוך שמוודאים כי אך בני דמותם ייבחרו, "חומר גנטי" זה הולך ופוחת ומגיע בסופו של יום לרמה מסוכנת של מסוגלות וכישרון בהשוואה יחסית למסוגלות מתוך האוכלוסיה הכללית.  משך כארבעה דורות שהשורות אינן רעננות יותר, אנשים המגיעים ל'דרג חוסר הכישרון' שלהם ממונים לתפקידי מפתח בכל שדרות הצבא, המשטרה, המשפט והשלטון.

ניראה כי מפקדי צה"ל, אפשר כי מפאת חוסר מסוגלות או מפחד ביקורת לא הוגנת כמו גם ענינית, כבר שכחו או דילגו מעל הצורך לתת תשובות לתרחישים שונים ברמות סכנה ודחיפות שונות, בעלי סידרי עדיפויות שונים ומשתנים.  כאמור, הפיקוד הצה"לי מאובן אינטלקטואלית, עקב חסך אינטלקטואלי ומקצועי הנובע מברירה טיבעית הלקוחה ממדגם אוכלוסיה זעיר וממוזער והולך בעודם עמלים לכסות עקבות כשלונותיהם ולהדיר הפקת לקחים נאותה ואינם מסוגלים לכן לתת תשובות למצבים עתידים משתנים, מתפתחים ומתגלגלים.  תרחיש זה חוזר על עצמו  מדי פרק זמן בעודו הולך ומתעצם.

הערכת צה"ל היתה כי המהומות ברמת הגולן תתפתחנה באזור העיר הסורית קונייטרה על הגבול הסורי, נאה, אפילו הגיוני.  אך לא עלה על דעתו של איש לתת תשובה למצב משתנה או מתפתח בצורה שונה ובמקומות שונים.  מדוע?  נו, הכברנו כבר מספיק מילים מדוע.

בצה"ל ניצמדים לפתרונות ידועים ומוכרים, פניה לפתרונות חלופים לפיזור הפגנות וארועים פלשתינים-אזרחיים (המהווים למצער כשני שלישים מפעילותו המבצעית של הצבא כיום), אף אינה חולפת במוח הפיקוד (מזכיר את הפיאסקו של אי-חשיפת מנהרות ההברחה ברפיח.  בבלעין ומהומותיה, לאורך שנים ארוכות מפעילים כדורי גומי ועשן חנק לפיזור הריטואל הקבוע שם.  זה עוזר?  כמובן שלא וגם לא יעזור.  מה עושה הפיקוד הצהלי? מקווה כי מדי שבוע למרות התנאים הזהים, המתעמתים הזהים והאמצעים הזהים בהם הוא נוקט, יקרה הנס והדברים ישתנו.  אלברט איינשטיין כבר נתן סימנים לטיפשות, בהתנהלות מעין זו.

הבה ונקצין על מנת להדגים יציאה אפשרית מהקופסה.  אזור רמת הגולן שורץ רפתות המיצרות  מדי חודש בחודשו אלפי טונות של צואת פרות חמה, ריחנית ומהבילה.  ריכוז חומר מצחין זה במיכליות ניידות מיוחדות (אטומות בבקשה) וציודן במשאבות לחץ וזרנוקים והרי לנו אמצעי טוטאלי לפיזור הפגנות וחודרים סורים ועזתים לשטחנו.

כל חודר כזה שיפגוש בסילון המצחין אל פצופו קרוב לוודאי שיברח מסוריה לעיראק ולא ישוב יותר מחמת הסירחון והבושה.  סוללת מיכלית צואת פרות מול מג'ד-אל-שמס, משולה לסוללת "כיפת ברזל" אחת מול אשקלון, התוצאה העקרונית אותה התוצאה.

אמצעי מעין זה אינו עובד דיו?  אין בעיה, מיכלית צואת חזירים חמה, ריחנית ומהבילה מדירי החזירים של מספר קיבוצים תעשה העבודה אפילו ביעילות ובביזיון רב יותר למושפרץ.  והנשק האולטימטיבי, חומר הפליטה של חיית ה"סרחן" ( "סקאנק" - נפוצה במליונים בצפון אמריקה) אשר סילון נוזל ההגנה המבחיל שלה, המסריח לעין שיעור וגבול, אשר משאך בא במגע עם עור האדם אין כל אפשרות שבעולם להסירו למשך מספר ימים, הוא האמצעי האולטימטיבי (קרוב לוודאי כי המוסרח יחוסל על רקע כבוד המשפחה באשר אין אפשרות לשאת את הריח...בדוק).

כמובן, אין בדעתנו להמליץ על איזה שהוא אמצעי זה או אחר והאמצעים אשר תוארו לעיל אך באו להדגים את התזה המדוברת.  יתכבדו חכמי הדור, ישבו על המדוכה וימצאו את האמצעי היעיל והבילתי שיגרתי ביותר עבור פעולות הצבא וישנם רבים אחרים מאלו אך העקרון ברור, צאו מתוך הקופסא, הביאו אנשים מוכשרים לצבא ללא תלות בדעותיהם הפוליטיות, אשר יבואו ויחליפו את אנשי הפיקוד הבכיר הכושל ועיקר העיקרים, גשו לשידוד מערכות בכל נושא הסקת לקחי הקרבות בצה"ל והקימו אקדמיות צבאיות לחינוך והשכלה צבאית הניסמכים על אותם לקחי אמת.

לאור הצפי כי נסיונות קיעקוע ריבונותה של מדינת ישראל על ידי עשרות ומאות אלפי אזרחים ערבים העולים בילתי חמושים על הגדרות לאורך גבולות ישראל, צבאנו מחוייב לאחסן את הנשק הצה"לי מאחור כקו ד'לית ברירה שני, ולהשתמש באמצעים שונים אחרים, מקוריים דהיינו אמצעים "אזרחים" ולא צבאיים היעילים לא פחות, באשר הרומסים את הגדרות מפגינים קבל עם ועולם את חולשתו של הצבא החזק.  מול הפגנות המודרכות טכנלוגיה נמוכה יש להציג בשום שכל ולהכות בטכנולוגיה נמוכה.  אפשר כי אך מספר חודשים מועט ואף פחות עומד בפנינו על מנת להכין האמצעים ולתרגלם.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.global-report.com/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf