סכסוך העבודה בין משרד האוצר להסתדרות הרפואית נראה חסר סיכוי לפתרון.

א:האוצר טוען שהרופאים דורשים תוספת שכר של 50% .

טענה שאינה נכונה.

1: הרופאים דורשים העלאה של 50% בשכר לשעת עבודה ,אך חלק לא מבוטל  משכרו של רופא המועסק ע"י המדינה או ע"י קופת חולים לא תלוי בשכר לשעת עבודה,והמרכיב הנכבד הזה לא צפוי להשתנות.

תוספת של 50% לשכר לשעת עבודה מתורגמת לכן לתוספת ממוצעת של 30% בשכרו החודשי של הרופא.

2: הרופאים כוללים בדרישתם את הסכמי השכר שהם מבקשים מעבר למה שניתן עכשיו לכלל עובדי הציבור היא לכן,21%.

3:הרופאים דורשים להעלות את השכר לשעת עבודה במהלך שיימשך שנים רבות .

ראשי המאבק מדברים על נכונות לפרוס את התוספת על שמונה שנים .

הסכם השכר שמניחים הרופאים על שולחן הדיונים משקף הלכה למעשה העחאת שכר ייחודית בשיעור של עד 2.5% לשנה,בממוצע עד שנת 2020.

ב: האוצר טוען שהרופאים שוללים על הסף תוספת שכר דפירנציאלית ודורשים "50% לכולם" .

טענה לא נכונה.

1: יו"ר ההסתדרות הרפואית אמר שהוא מוכן להחריג מהסכם רופאים שהכנסותיהם גבוהות מאוד.

2: כשקנה המידה לתוספת יהיה ההשתכרות לשעת עבודה, הרופאים הבכירים והמבוקשים יקבלו שכר נמוך מרופאים העושים צעדים ראשונים במקצוע.

ג: האוצר טוען כי הוא מוכן לגלות נדיבות רבה בתוספת שכר למתמחים ולרופאים העובדים בפריפריה .

טענה לא נכונה.

1:לשכר המתמחים חשיבות מוגבלת ביותר מנקודת הראות של מקצוע הרפואה .

למשל, אדם הבוחר להיות רופא מסתכל על שכרו הצפוי לאורך כל שנות הקריירה ולא על הכנסותיו בשנים הראשונות בלבד.

אלו תמיד שנים קשות ומעטות תמורה הנחשבות כשנות שוליה.

2:תוספת לשכר המתמחים זולה מאוד במונחי תקציב.

3:לא קיים מחסור ברופאים העובדים באזורי פריפריה ,אך קיים מחסור בהקמת בתי-חולים באזורים אלו.

כך,שאם מדינת ישראל תקים 4-3 בתי-חולים מודרניים בנגב ובגליל ,הרבה רופאים ישמחו לעבוד שם.

ד: ולסיום,האוצר טוען שלהסתדרות הרפואית רשימה ארוכה של דרישות מחוץ לתוספות שכר ,המסתכמות בעוד מיליארדי שקלים .

טענה לא נכונה

1: רוב הדרישות של ההסתדרות הרפואית יקדמו את הרפואה הציבורית בישראל ולא ירפדו כיסי רופא זה או אחר.

הן היו צריכות להיכלל בחוק ההסדרים שמציע האוצר לכנסת במסגרת חוק התקציב.

2:הנושא של שירות רפואה פרטית לא מוזכר במסמך התביעות של ההסתדרות הרפואית : הייתה זו בעיקר יוזמה של מנהלי בתי-החולים .

היוזמה נכשלה כך שהאחראים על מערכת הבריאות לא יוצרים מסר אחיד שיציג את תביעותיהם בצורה מושכלת.

דבר המוביל את האוצר לעוות את המציאות ולהציג את ציבור הרופאים כ"חמדן".

כדי למנוע מצב זה חייב להתערב אדם מחוץ לעניינים ולגשר בין השניים.