אחד הדברים הכי מדהימים אצלנו הישראלים הוא שאנחנו יכולים להיות הביקורתיים ביותר,השונאים הגדולים ביותר שלנו עצמנו לא אגזים אם אומר שלעיתים זה אפילו נוגע וחוצה את הגבול שבין הביקורת לבין אנטישמיות וגזענות לשמה.

מאידך כאשר אנחנו יוצאים מגבולות המדינה, באחת אנחנו הופכים להיות שגרירים אם מרצון ואם מכורח על כל דבר שנאמר בגנות מדינת ישראל, והופכים להיות הפטריוטים הגדולים ביותר עלי אדמות, טוב אני לא מדבר כאן על היהודונים שונאי עצמם ומלחכי עכוזים של פריץ זה או אחר ע"מ להאדיר את שמם או בעיקר את כיסם.

מי מאיתנו לא נתקל בתופעה בה כאשר האנשים איתם אנו נפגשים בחו"ל מהנהנים בראשם ברגע היוודע שאנחנו מישראל והדרך בה מוצגת ישראל ובעיקר חייליה וצבאה במהדורות החדשות במדינות השונות ברחבי הגלובוס, כאשר שם כמו כאן בדר"כ הדברים המשודרים הם מגמתיים וללא מתן הסבר לשורשי הסכסוך הישראלי פלשתינאי בפרט והערבי בכלל.

אחת הדוגמאות הקלאסיות בהם נתקלתי במהלך שיטוטיי וטיולי ברחבי העולם היה בטיולי בדרום אמריקה ששם אולי בגלל כמות הישראלים המטורפת שמטיילת ביבשת זו, לא אגזים אם אומר שבדרום אמריקה מטיילים ישראלים יותר מכל אומה אחרת על הגלובוס, בטח אם יבדקו זאת מבחינת גודל ומספר תושבים ממדינה ומדינה.

לעיתים כאשר הייתי נתקל במעין ביקורת על ישראל מתושב זה או אחר, והייתי מנסה להסביר את מהות הסכסוך ועל מה הסכסוך, אחד הדברים שהשאירו את מאזיניי בפה פעור היה כאשר הם היו מבינים וקולטים את גודלה של המדינה ומול איזה איומים היא עומדת, לא פעם ולא פעמים הייתי קולט שאותם אנשים חושבים ומתייחסים למדינת ישראל כמעין מעצמת על בסדר גודל של ארה"ב ורוסיה, ומי יכול להאשים אותם כאשר יום יום ערב ערב ישראל מוזכרת לפחות פעם אחת במהדורת חדשות  בענין זה או אחר.

גם כאשר הייתי בארה"ב והייתי מסביר לאמריקאים על מה מדובר ומתאר להם שישראל קטנה יותר מניו ג'רסי שהיא עצמה אחת הסטייטים היותר קטנות מאלה שמרכיבות את ארה"ב של אמריקה, הייתי נתקל במבטים של חוסר אמון ולא פעם נאלצתי לפתוח מפה ע"מ להוכיח את אמיתות דבריי.

ופתאום הבנתי שלאט לאט מחלחלת התודעה למאזיניי שלא הפכנו להיות גוליית כפי שמתואר בכלי התקשורת השונים, אנחנו עדין דוד הקטן והמסכן שעומד בלב ליבו של אוקיינוס איסלאמי שכולל 22 מדינות ערביות ובסה"כ מנסים לשמור ולשמר את פיסת הקרקע הקטנטונת שיש לנו שגם בתוכה אנחנו צריכים לחיות עם מיעוט של 20% ערבים שמה לעשות לא כולם, ואני עדין הם חובבי ציון.

עכשיו מגיעה הבעייה הגדולה.

אחרי כל ההסבר הזה, אחרי כל התאורים הנ"ל והסבר על הסכסוך ומהותו, ואולי ההצלחה המוגבלת שלי להסביר את בעיתויה של ישראל ואל מול מה היא מתמודדת, איך אני יכול להסביר מצב בו ישראלי כמוני מציג אותי ולמעשה את כולנו כרוצחים, קלגסים נאצים, כובשים, מפירי זכויות אדם, וכאנשים שצריכים בכלל להישפט בבית הדין הבינלאומי בהאג בפשעים כנגד האנושות?

אין מה לעשות בעידן תקשורתי בו אנו חיים, לויזואליה יש כוח שאלפי מילים לא תוכלנה למחות ולהסביר, וכאשר מידי שנה קם לו איזה מפיץ ישראלי תורן ועורך סרט כזה או אחר, שבדר"כ הוא חד צדדי ומתאר רק צד אחד כקורבן,מסכן,חי תחת כיבוש ,ומתעמת מול חייל נושא נשק ומוציא דיבה על המדינה.

בדיוק כמו הסרט הבזוי שהקרא "עדות" שהוקרן אמש בפסטיבל הסרטים בדרום ועורר סערה, למען הגילוי הנאות אציין שלא ראיתי את הסרט וגם איני מתכוון לצפות בו , אבל מספיק היה לראות ולשמוע חלק מהמונולוגים שנאמרים שם שחלקם נאמרים לכאורה ע"י חיילי צה"ל שמכים על חטא על מעשים ה"נפשעים", או נפגעים פלשתינאים שספגו את נחת זרועם של קלגסי צה"ל והשד יודע מה.

והנה משודר אותו סרט תעמולה בזוי, באותה עיר שחיה כעשור תחת מטחי טילים בה נפגעו עשרות ואף נהרגו ע"י אותם אלה שמיוצגים בסרט כמסכנים וסובלים, שום מילה שעזה לא חיה תחת כיבוש כבר עשור, היום אפילו לא תחת מצור עם פתיחת המעברים ברפיח, מקבלים מישראל אספקה של מים, חשמל,תנועת סחורות פנימה והחוצה, ואפילו העברת כספים מידי חודש בחודשו, תראו לי עוד מדינה אחת בעולם שמספקת את כל הדברים הנ"ל למרות מטחי הטילים היומיומית שהיא חוטפת מאותה אוכלוסיה לה היא מספקת את צרכיה?

האם ניתנה זכות הדיבור ולו לאחד מתושבי שדרות או עוטף עזה על חייהם בעשור האחרון? האם חשב אותו בימאי בזוי להביא את הילד ההוא שאיבד את רגליו? האם נישמעה מילה מבן משפחה שכולה שאיבדה את יקירה באחת ממתקפות הטילים?ומה עם גלעד שליט שנמק בשביו?

אפילו במהדורות החדשות שלנו על ההפגנות הקבועות מידי יום שישי כנגד בניית גדר ההפרדה תמיד מראים את החיילים עומדים ויורים גז מדמיע, זורקים רימוני הלם, עם פנים חמורות סבר שעוצרים כך סתם מפגינים תמימים ואנרכיסיטים אלימים ובזויים, מעולם לא ראיתי את מטחי האבנים והסלעים שנזרקים לעבר אותם חיילים, הקללות,נאצות, היריקות, הסטירות, שמולם עומדים החיילים באיפוק מעורר כבוד, האם פעם חשב כתב לזמן חייל שעומד מול אותם דברים ולהסביר את המצב מנקודת מבטו? תחושותיו? תסכולו? כאבו?

או שמא ממילא הוא נחשב ועומד בשורה אחת כחייל נאצי ולחייל מסוג זה אין זכות דיבור.

ואחרי כל הדברים האלה שנעשים ונאמרים ע"י בני עמי שלי שעליהם אני יוצא לשמור, מסכן את חיי בשירות מילואים מידי שנה, מסכל פיגועים  על בסיס יומי עליהם לא תשמעו במהדורות החדשות בימי חול שיגרתיים, דברים שאני תמיד בהלם מחדש על עוצמתם ומידת היקפם במהלך שירות המילואים שלי בשטחים בשנים האחרונות.

הנה סקופ בחודש הבא אני יוצא לשירות מילואים בשטחים אז לכל האנרכיסטים ויפה הנפש קחו הזדמנות להעביר את שמי לבית הדין הבינלאומי בהאג שאולי יעצרו אותי בטיולי הבא בלונדון ויאשימו אותי בפשעים כנגד האנושות, היות ואני מאמין בעצמי וביושרי ובערכיי גם שלי וגם של שולחיי ומפקדיי אין לי בעייה לעמוד שם ולהפוך את כל מאשימיי למוציאי דיבה ואת כל אותם בימאים עלובי נפש כמחפשים דרך לזכות באהדה עולמית והכרה בינלאומית וקידום ענינהם הפרטים על חשבון כולנו ועל גבינו.