מאת: ירון זיו

ייחודו של בנסון בכך שהוא מאפיין את העבודה בשלבים על-פי התכנים המרכזיים המעסיקים את החברים בקבוצה, את הקבוצה כקבוצה ואת המנחה. על-פי זאת הוא מונה ארבעה פרקים בעבודה:

שלבי ההתחלה - בעיות הכללה
שלבי אמצע - בעיות שליטה
שלבים מתקדמים - בעיות רגש
שלב סיום - בעיות פרידה

בנסון כולל בהגדרתו גם את המנחה ואת עבודתו בכל פרק בחיי הקבוצה. להלן תמצית תפישתו של בנסון את שלבי העבודה.

א. שלבי ההתחלה - בעיות הכללה

הבעיה הראשונה שצצה בכל קבוצה קשורה להשתייכות. כל פרט בקבוצה חייב להחליט אם הוא רוצה להיות חלק מהקבוצה, אם להיות בפנים או בחוץ. בכל החלטה יהא עליו להחליט גם בנוגע למידת מחויבותו לקבוצה ולמידה שבה הוא רוצה להיות מעורב בקשר, באינטראקציה ובתקשורת.

בשלב זה הפרטים בקבוצה מרגישים חרדה ועסוקים בפתרון הקונפליקט של שתי נטיות מנוגדות הפועלות בתוכם: מצד אחד הרצון להתחבר, להשתלב, להשתייך, לתקשר ולהתקשר עם פרטים אחרים בקבוצה, ומצד שני הנטייה

להיפרד ולהיות עצמאי. החרדה המאפיינת את חברי הקבוצה בשלב זה מקורה בדרישות, בתסכולים, בזכרונות קודמים ובהתנסויות קודמו בקבוצות, וזאת החל מקבוצתם הראשונית - המשפחה. הדינמיקה המאפיינת היא התקרבות לחברי קבוצה אחרים והתרחקות מהם. ההתנהגויות הנצפות הן בדרך-כלל צפייה במנחה ובאחרים ובחינה שלהם, קביעת כללים, הומור, בדיחות וקנטור, איחורים, שתיקה או דיבור מופרז, חוסר נכונות לתת אמון באחרים, שטחיות, רפרוף, דילוג על בעיות, חיפוש אחר תשומת לב, התרברבות, התפארות ותלות יותר במנחה.

הנחיית הקבוצה בשלב ההכללה מחייבת את המנחה להיות בעל מודעות ורגישות רבה, ועליו לראות את ההתנהגויות כביטוי לדו-ערכיות טבעית של התקרבות-הימנעות. על המנחה לספק תכנית שתפחית ככל האפשר חרדה ותסכול ותחזק את רצון החברים להצטרף לקבוצה, עליו לתת מקום לביטוי פחדים, לטפח משיכה של חברים לקבוצה, לקבוע מסגרת ושליטה, לפתח אמון וגיבוש ולערוך הסכם בנוגע לעבודת הקבוצה.

זה השלב המקביל לשלב הינקות והילדות בהתפתחות הילד, שבו הוא זקוק לדמות אם, לגישה עדינה ודואגת ולאווירה חמה ומקבלת אך בעלת מטרה מעוררת אמון. על המנחה לזכור שמערכת היחסים הראשונה של כל פרט בקבוצה היא עם המנחה. בדומה לקשר הראשון אם-ילד, כך גם כאן עוצמת הקשר עם המנחה ואיכותו עשויות להיות בעלות השפעה רבה בקביעת איכות היחסים שיבואו בעקבותיו.

ב. עבודה בשלבי האמצע של הקבוצה - בעיות שליטה

שלב זה עלול להפתיע לחלוטין מנחה לא מנוסה. בדיוק כאשר מסתמן הרושם שהחברים החליטו להשקיע בקבוצה, עלול לחול שינוי באווירה. חברים שקודם היו ידידותיים ושמחו לעזור עלולים לחשוף את הצד המכוער באישיותם ללא התראה, והמנחה עשוי למצוא את עצמו נתון למתקפות, לזלזול ואפילו לדחייה. חברים בקבוצה עלולים להתקוטט ביניהם, ואווירת תחרות, עימותים ומרד מעיבה על הקבוצה.

מנחה מנוסה ידע שזו התפתחות טבעית, המבטאת את המתח הדינמי בין אנרגיית האהבה לאנרגיית הרצון לספק צרכים אישיים, הקיימות תמיד בקבוצה; המתח בין הנטייה להיכלל ולהשתייך ובין הנטייה להיפרד, להתנתק ולהיות עצמאי. לאחר שחברי הקבוצה פתרו את בעיית ההכללה שלהם, מתחיל לדעוך עקרון האהבה וההשתייכות, ועקרון הצורך וההתבדלות מתחזק. בשלב זה החברים מתחילים להקנות רשמיות ליחסים, לציין גבולות וליצור מסגרת חברתית.

הבעיות של מעמד, של עמדה, של תחרות, של עוצמה, של השפעה ושל סמכות הן השליטות. כל פרט בקבוצה בודק את מידת שליטתו והשפעתו. זה שלב השליטה, המייצג תקופת מעבר מכרעת ממערכות יחסים אינטימיות פחות למערכות יחסים אינטימיות יותר בקבוצה. אינטימיות נוצרת באמצעות תחרות ומאבק על מנהיגות.

בשלב זה ניצבות מאחורי האינטראקציה שתי בעיות מרכזיות שעמן מתמודד הפרט:
1. מהי מידת ההשפעה שאני יכול להפעיל בקבוצה זו?
2. על איזו מידת אוטונומיה אישית אצטרך לוותר כדי להיות בקבוצה זו?

החברים חושבים ובודקים: מי הם בעלי ההשפעה והכוח בקבוצה, מי החזק ביותר, מהו מקומי ומהי מידת כוחי, מהו הערך או האמצעי שבעזרתם מומחשים הכוח וההשפעה של חברים אלו, האם אצטרך להילחם במישהו, כיצד אוכל להגיע לצד המנצח, במי עלי לתמוך?

החברים בודקים גם את המנחה: האם יוכלו לבטוח בו, לסמוך עליו, האם הוא יכול לשלוט בקבוצה, איך הוא מטפל בעימותים, האם הוא חזק או חלש, האם יש חברים שהוא מחבב במיוחד, האם הוא מחבב אותי, האם הוא

מתערב בזמן הנכון?

בשלב זה מנסה כל פרט בקבוצה לצמצם ככל האפשר את החרדה המתלווה לבדיקותיו. התנהגויותיו כלפי המנחה ופרטים אחרים בקבוצה עלולות להיתפש כחריגות ואפילו כהרסניות, ויהיו חברים שיגיבו על התנהגויות אלו בהתקפה או בהשבת מלחמה שערה, או בהתקפלות ובבריחה, ותגובות אלו עלולות להחמיר את המצב. מנחה לא מנוסה עלול להיגרר למלחמה; זו תקופה של דיס אינטגרציה, ומנחה מנוסה ידע לזהותה, לטפל בה, כך שתצטמצם ביותר, ולהעביר את הקבוצה לשלב הבא. בקבוצות שבהן שלב זה לא טופל נכון עלול המאבק להימשך בלי להיפתר, והקבוצה עלולה להיתקע בשלב לזמן ממושך, לסגת. לשלב קודם ובמקרים קיצוניים מסוימים עלולה הקבוצה אף להסתיים. שלב זה בחיי הקבוצה מקביל לשלב ההתבגרות בהתפתחות הילד, המאופיין בקשר ובהתייחסות לקבוצת החברים ולמרד בסמכות ה"האב", ככל שיהיה ממשי או סמלי. לפיכך בשלב זה צריך המנחה להיות מעין אב ולאפשר מידה מסוימת של מרד בלי לחוש פחד ואיום על מקומו ועל תדמיתו; יש להדגיש שמידה מסוימת של מרד חיונית בהתפתחות הפרטים והקבוצה כקבוצה. חברי הקבוצה זקוקים להבנה ולתקיפות מצד המנחה, ה"האב", ולהגנה. מצב זה נובע מהצורך שלהם לקרוא תיגר ולחפש את כוחם ואת יכולתם להשפיע על סמכות. ולכן, כאמור, בשלב זה צריך המנחה להתייחס לצורכיהם ולהפוך "לאב של הקבוצה". כך מאותת המנחה לחברים שאפשר לסמוך עליו ולבטוח בו במאבק לעצמאות. הוא מאפשר למתרחש לקרות מתוך תמיכה בחברים והגנה עליהם במידת הצורך ודואג להבהיר להם את הבעיות ואת הדינמיקה המתרחשת.

ג. עבודה בשלבים המתקדמים של הקבוצה - בעיות רגש

הכניסה לשלב זה מותנית בפתרון משביע רצון של בעיות השליטה בקבוצה. רק לאחר שחברי הקבוצה מרגישים שייכים ומוכללים, בטוחים בהשפעתם ובמעורבותם, ולאחר שפיתחו אמון במנחה ובחברי הקבוצה - הם מוכנים
לעבוד על משימותיהם ועל מטרותיהם העיקריות. בקבוצות טיפוליות שונות הם יטפלו בקשיים, בבעיות ובחרדות, ובקבוצות עבודה יעבדו על הגדרת תפקיד, על עריכת תכניות ועל מימושן.

הופעת הדחף לנצל בצורה בוגרת יותר את האנרגיה של הקבוצה ואת משאביה היא תוצאת ההתפתחות של מסגרת בין-אישית תומכת בקבוצה.
התהליך שעברו הפרטים בקבוצה, החל מהתכנסותם לקבוצה, נמשך בהרגשת ההכללות וההתארגנות של כל פרט במקומו בקבוצה במונחים של אחריות ושל כוח, ועתה הם מוכנים להתקדם לשלב עמוק יותר, לחקור את משמעותה של מעורבות רגשית ביניהם. המעבר משלב השליטה הסוער והכאוטי להתנסות מגובשת ובוגרת יותר הוא ביטוי נוסף למתח הדינמי של אנרגיות האהבה והרצון שתמיד קיימים בקבוצה. בשלב השליטה פעל יותר עקרון הרצון, ובחסותו התמודדו חברי הקבוצה עם הבעיות המבניות החשובות של כוח, מנהיגות, מעמד ועמדה, ומצאו פתרון הולם. עתה שולט יותר עקרון האהבה, שמאזן מעט את המצב, והיחסים בין החברים מתבססים בעיקר על רגש אישי, על עניין משותף או על גורמים מושכים אחרים, ומתבססים פחות על התחשבות בחוזק, בכוח ובהשפעה.

בשלב זה מתפתחת ההרגשה של "אנחנו", וחברי הקבוצה פונים יותר זה את זה לקבלת הסכמה או אישור. בשלב זה התקשורת בין חברי הקבוצה ישירה יותר, ועוברת פחות דרך המנחה. הרגשת ה"אנחנו" יוצרת גבולות חזקים לקבוצה, וקיים קושי רב לקלוט חבר חדש. תחושת ה"אנחנו" מעידה על גיבוש מעורבות אישית, ולעתים אפשר אף לצפות בחיקוי של לבוש, שפה, סידורי ישיבה וכד' ובייחודו של הפרט בתחומים אלה. בקבוצה שוררת

אווירת הזדהות והרמוניה קבוצתית ברורה יותר, וחבריה עובדים במשותף וביעילות רבה יותר.דפוסי היחסים מתבהרים ומתייצבים, ועם הזמן מתבטאים החברים ומגלים צרכים והעדפות אישיות, קבלה משותפת ותמיכה. מצב זה אפשרי משום שהאווירה בקבוצה מתירה, דואגת ומגלה סובלנות לשוני בין אנשים, וכך מתעצמת גם התחושה של זהות אישית. יכולתם של החברים להבדיל את עצמם כאנשים ייחודיים גוברת, והתנסות זו בקבוצה מרגשת מאוד אך גם מכאיבה, משום שהחברים עשויים להביע את רגשותיהם החיוביים והשליליים כלפי השני בצורה ברורה יותר, וכך לעורר קנאה ועוינות. אך תהליך זה של הבהרה ושל הסתגלות לאינטימיות יוצר בהדרגה את החופש ואת היכולת להיות שונה ומקובל, גם אם לא תמיד אהוב. בשלב זה התפקידים מתגמשים, והחברים משקיעים יותר בהשגת מטרות הקבוצה. למרות האחדות הרבה וההסכמה השוררת בנוגע למטרות ולמשימות, במצב זה עשויים להיווצר עימותים אקראיים ויכולה להשתרר תחושת חוסר סיפוק עקב משברים של אנשים מסוימים. אך המודעות הרבה של החברים לקשר בין התנסות קבוצתית לצמיחה אישית עוזרת להם להתמודד עם כל משבר. בשלב זה של חיי הקבוצה יבואו לידי ביטוי שלוש דאגות בסיסיות של הפרטים בקבוצה: להיות אהוב וקרוב; איכול העבודה בקבוצה והסיפוק ממנה; והיכולת להיות אינדיבידואל, אך גם אהוב ומקובל.

בשלב זה גוברת מידת התאמתה של הקבוצה למטרתה, והיא חשה בבירור את הצעדים שיש לנקוט להשגת המטרה.

מובן שקשיים ומשברים יתעוררו, והקבוצה תזדקק למנחה, לסגנון ולאיכות של התערבות שיכוונו את מודעותה ויניעו אותה לקראת פתרון בעיותיה. אם בשלב הראשון היה דימוי המנחה של "אם" ובשלב השני של "אב", בשלב זה הדימוי הוא של "מדריך"; מדריך שהחל עמם את המסע הקבוצתי והאישי וממשיך עמם הלאה. עמדת ה"מדריך" מאפשרת למנחה לעמוד לרשות החברים בלי להתערב מדי בתהליך, וכך החברים יכולים לסמוך על משאביהם האישיים והקבוצתיים ולמצוא בעזרתם פתרון ומשמעות.

בשלב זה חברי הקבוצה אינם כה מכונסים בעצמם, והם מרוכזים יותר באחר. הם פוריים ויצרניים יותר ומחפשים דרכים לעזור ולתמוך. על המנחה לדרבן את הקבוצה לעבודת צוות, והקבוצה צריכה ללמוד לראות את עצמה
כצוות ולא כקבוצת יחידים. חברי הצוות מודעים לנקודות החוזק והחולשה של האחרים, והם מנסים לפעול בדרך שבה ישרת השוני ביניהם את הכלל ואת היחיד.

עוד לקריאה - דר' ירון זיו

ד. שלב הסיום של הקבוצה - בעיות פרידה

יש קבוצות שבהן תאריך הסיום נקבע מראש, ויש כאלה שבהן צפוי הסיום לאחר השלמתה של משימה מסוימת ומימוש המטרות והיעדים שהוצבו.
מועד הסיום הקרב מהווה קושי נפשי, חברי הקבוצה בוחרים כיצד להתמודד עם החרדה. הקבוצה עומדת להסתיים, ובעייתם הבסיסית של החברים היא כיצד להתמודד עם הפרידה באי-נוחות מזערית. הם מחפשים
דרכים להימנע מלהכיר במציאות שקבוצתם הגיעה לסוף דרכה או להתכחש למציאות זו, וכאשר אינם מצליחים, הם עלולים לסגת למצבים קודמים של חוסר ארגון קבוצתי. מצד אחד מנסים החברים למנוע את סיום הקבוצה, אך מצד שני מתחזקת ההכרה בסופיות וגוברת הנכונות להשלים עם הסיום.
המתח בין שני רצונות אלה עלול לעורר מגוון התנהגויות מבולבלות ומנוגדות. ככל שהחברים היו יחד זמן ממושך, כך מודגשים כעסם ואבלם על סיום הקבוצה.

בשלב הסיום יכולות להופיע התגובות הבאות:
התכחשות - חברים מביעים הפתעה על סיום הקבוצה ומתכננים את המשכה בדרכים שונות.
נסיגה - גלישה להתנהגויות קבוצתיות קודמות ולדפוסי יחסים תלותיים במנחה.
בריחה - התנהגות הרסנית כלפי החברים, כלפי המנחה, כלפי הציוד וכד'. נשירה מוקדמת, הצטרפות לקבוצות אחרות.
חזרה - חזרה על התנסויות קבוצתיות והעלאת זכרונות מאירועי העבר.

תגובות אלו עדויות לעודד דחייה, כעס, האשמה, מציאת שעיר לעזאזל, חיפוש אחר פגמים, התפרצויות של אירועים לא פתורים, בושה, דיכאון, ייאוש, חרדה, צער, אבדן, נטישה ותכנון מפגשי חברים. ככל שמועד הסיום מתקרב, הופך המנחה שוב לדמות המרכזית, ומשימתו העיקרית היא לעזור לחברים ולהתנתק מהקבוצה. החברים מצפים שהמנחה יהיה "אם הקבוצה", "אב הקבוצה" ו"מדריך" בעת ובעונה אחת. בגלל חרדתם ומצוקתם הם זקוקים אמנם לטיפוח ולדאגה, אך גם להצבת גבולות ברורים ולקבלה ברורה של המגבלות. המנחה צריך לעזור לקבוצה להיפרד מהקבוצה, להיפרד זה מזה וממנו; עריכת טקסים וחגיגות המציינים את הסיום תעזור.

סיום קבוצה הוא מעין מוות שחברים רבים יחוו כתקופה מסוימת שכבר חוו בחייהם, ולכן פעמים רבות ידברו פרטים בקבוצה על מותם של אנשים קרובים להם ויעלו חומר רגשי הקשור לכך ולהתנסויות בלתי פתורות בפרידה. המנחה צריך להקדיש זמן ומקום, שיאפשרו לקבוצה לחוות התנסות חיובית של סיום, שתעזור לרפא עבר ולכפר על סיומי עבר. בעיקר צריך המנחה להראות לחברים שלא כל פרידה חייבת להיות אכזרית וקשה. חשוב שלקראת הסיום ירגישו החברים את חשיבותה של ההתנסות הקבוצתית בחייהם, דבר שיקנה להם תחושת השלמה. בו בזמן עליהם להיות מודעים לכך שסיום הקבוצה טומן בחובו הזדמנות ליחסים ולהתנסויות חדשים והזמנה להעביר את צמיחתם ואת למידתם מהקבוצה למקום אחר.

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".