12 יוני 2011

חלופת התקיפה באיראן קיימת

הנזק שהשית מאיר דגן ראש "המוסד" לשעבר על ישראל הוא אינו פחות מחמור.  האיש פשק שפתיו ממניעים שאינם ברורים, כניראה אישיים, אך התוצאה הינה קיעקוע יכולת ההרתעה של מדינת ישראל כנגד איראן.

מה אומרים (מתלהמים) לנו האיראנים?  "אנו מפתחים נשק גרעיני על מנת שנוכל להשמיד את מדינת ישראל על כלל יהודיה".  ניתן להתיחס לאמירות כגון דא כלשונן וניתן לראות בהן סוג של סחיטה.

במערכת המדינית העולמית הסבוכה, הסיכוי כי מדינה חברה באו"מ תפציץ מדינה אחרת החברה בו בנשק גרעיני הינו זעום למדי.  לא הנשק הגרעיני והפעלתו היא המהווה את המכשלה הגדולה, האיום להשתמש בו הוא הוא נשק יום הדין של איראן כלפי ישראל וכלפי המערב.

איראן תעשה שגיאה פטאלית מבחינתה באם תממש איומיה כלפי ישראל באשר היא תהיה צפויה לספוג מכה צבאית קשה ביותר, אפשר אף מכה גרעינית נגדית ומכאן, אותם טעמים אשר מנעו בעת "המלחמה הקרה" את הסובייטים מלשגר טילים בליסטים נושאי נשק גרעיני כנגד ארה"ב השנואה עליהם דהיינו, מאזן אימה המחזיק כל צד במאורתו ביוצרו שוויון כוחות ואיומים הדדיים שווי משקל, תקפים גם בעניננו כאן.

לכן סביר יותר כי איראן לא תממש איומיה אך בהחלט תשתמש בנשק הגרעיני אשר ברשותה כמנוף סחיטה מזרח תיכוני ובין לאומי על מנת לקנות את היתרונות המדיניים, פוליטים וכלכלים אשר היא כה חפצה בהם, תחילה במזרח התיכון ובשלב שני כניראה גם בהשגת אינטרסים אירופים ואמריקנים מאוחר יותר.  כמובן, הנחות אלו עלולות "להתפוצץ" בפנינו, תרתי משמע ולכן, עלינו להיות מוכנים לתסריט האימים הגרעיני הגרוע מכל.

ומה הפתרון לתסריט הסביר לעיל?  שני פתרונות אשר הם למעשה פתרון אחד כולל.

האחד, אכן לתקוף במהלומת מנע (בתמיכה למצער לוגיסטית אמריקנית) את תוכנית האטום האיראנית ולקעקעה או לעכבה לשנים רבות.  זה הינו הפתרון בעדיפות נמוכה יותר.

השני, ליצור הרתעת נגד, שיווי משקל גרעיני, מאזן אימה, אשר ינטרל את האיום הגרעיני האיראני על ישראל ויעמיד את שני הכוחות במאזן אימה משתק, עבור שני הצדדים.  מאזן האימה הוא שישחרר את ישראל להילחם עם הקמים עליה בחופשיות כאילו ולא היה גרעין אירני אי שם בנימצא.

ברור מהנאמר לעיל כי איום התקיפה הישראלית חייב, ממש חייב להיות תלוי באוויר ולא לרדת מסדר היום הישראלי.  חשוב כי האיראנים יהיו מודעים ליכולותיה הצבאיות של ישראל (אמיתיות או מדומות).  חשוב כי תשמר עממימות מוחלטת באשר לכוונותיה של ישראל, חוסר וודאות בצד האיראני הוא שיוצר את ההרתעה.  חשוב כי ישראל תשדר את תסמונת ה"כלב המשוגע" בכל האמור ליחסה לאיראן ולכוונותיה לשתק את היכולת הגרעינית האראנית.

אין באמור לעיל להמליץ על תקיפה באיראן אך בהחלט קיימת כאן המלצה להשאיר את האפשרות לכך פתוחה ולוודא כי האיראנית יודעים זאת.

והנה מגיע פרא-ביל, "מיודענו" מאיר דגן ופושק שפתיו כאילו ואזל החומר האפור בחדר העליון בגולגלתו.  את כל אשר ישראל יכלה להשיג ביצירת העמימות הגרעינית וכוונות התקיפה כנגד איראן, קיעקע הפטפטן הלזה באצבע צרדה.  מאיר דגן הכניס את מדינת ישראל לסכנה קיומית אדירה.  מאיר דגן במו הבל פיו אפשר וגרם לכך שישראל אכן תופצץ (רחמנא ליצלן) בנשק לא קונוונציאלי באשר דגן מרט את נוצות ההרתעה הישראליות בכוונת מכוון.  שהרי איננו אמורים להסיק כי האיש אינו מודע לאשר הוא מעולל, זה בפשטות אינו סביר לאדם שאך זה לא מכבר עמד בראש "המוסד" הישראלי.

ואם אמנם האיש אינו מודע לאשר עולל, מה הדבר אומר לגבי כישוריו של האיש הזה?  אם ידע ואמר, הריהו נבלה ואם לא הבין בטפשוטו כי גברה, הריהו טרפה.  כך או כך האיש יוצא רע מאד.

אנו שומעים אישים שונים המברכים על התבטאויותיו של דגן.  האין התמיכה בהתבטאויותיו של דגן נילעגת, באשר מגיעה רובה ככולה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית דהיינו, חלקים בשמאל הישראלי, ממש כדגן, מוכנים להקריב לתהומות שאול את ביטחון מדינת ישראל ובלבד שיסולק מהשלטון שנוא נפשם, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו.

אודות מה הם מברכים אלו האווילים? נעלם מעיני המברכים כי דגן שימש עד לפני שבועות ספורים כראש "המוסד" ומכאן כי לא היתה קיימת דלת במדינת ישראל אשר ניטרקה בפניו.  דהיינו, האיש יכול היה ואף כך כידוע פעל, לאמר דעותיו באין מכהה בכל פורום נאות ובמסלול חשאי למהדרין במדינת ישראל.  גם עם פרישתו מתפקידו אין להניח כי דלתות ניטרקו בפניו בבואו לפרוס משנתו.  כלומר, לא העדר אזנים קשובות, לא דאגה לביטחון מדינת ישראל הם שהריצו את דגן אל המקרופונים והתקשורת אלא אג'נדה סדורה ולעומתית הבאה להכפיש ואת ראשי מדינת ישראל ולנזק את כלל הציבור ובלבד שדגן עצמו ייצא נישכר אישית באופן כזה או אחר.  אכן "תכשיט" שחוק, מפוייח ועמום זה האיש.

ברי כי חייב להערך דיון ממצה ומעמיק הנימשך לאורך שנים בכל האמור לכדאיות, תזמון וזמינות תקיפה באיראן, אך ברי בהחלט כי הזירה לעריכת דיון כזה אינו בתקשורת ולא בציבור הרחב אלא בחדרי חדרים ובידי גורמים מוסמכים, מומחים וניבחרים בלבד.  דגן אינו עונה על הגדרות אלו כיום.  גם בדמוקרטיה המצווה בפתיחות וזכות הציבור לדעת קיימים נושאים אשר "חובתו של הציבור לא לדעת" לגבי נושא מסויים לפני שהבשיל ובפרט להותירם מוכמנים מפני האויב.  נושא הגרעין האיראני הוא אחד מאלו.

ולגבי היוזמה הסעודית..., זכות השיבה של הפלשתינים למדינת ישראל חייה ונושמת בהצעה הזו כלומר הסעודים אומרים לנו נקים שתי מדינות, נעביר מליוני פלשתינים לישראל וכך תקום מדינה ("כל אזרחיה") אחת מהנהר לים נקיה מיהודים בכל מקום.  לכך מתכוון דגן בהמלצתו לקבל היוזמה הסעודית?  אבוי לשטחיות, האם האיש כלל בדעתו?

ומכיוון שכך עולות וצצות תהיות באשר לכישוריו האמיתיים של דגן.  האיש מונה לתפקיד היוקרתי של ראש "המוסד" על ידי אריאל שרון. מעטים יודעים, או זוכרים כי השניים לפותים בסבך חשדות לכאורה בפשעי מלחמה (רצועת עזה-סוף השישים, תחילת השיבעים), אשר במדה ויצוצו לאויר העולם, הרי שהללו יחבשו קרוב לוודאי את ספסל הנאשמים בהאג, לכאורה באשמת פשעי מלחמה (אשר עליהם לא חלה התישנות), עוד לפני הסרבים.  ונישאלת השאלה, "היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?", האם התקיימה כאן מערכת תיגמול בנוסך שמור לי ואשמור לך (או יותר נכון לומר "שתוק לי ואשתוק לך")?  האם לא הטוב והראוי ביותר מונה לתפקיד, אלא שיקולים מאד זרים היו מעורבים בכך?

דגן דמות ביצועית, קבלן ביצוע לעניני מודיעין, הוא אינו מודע עד תום לכלל השיקולים הפוליטים והמדיניים העומדים מאחורי ההוראה אליו מצד ראש הממשלה הממונה עליו להכין תקיפה באיראן (אנו מקווים כי אכן ניתנה הוראה כזו מצד נתניהו לדגן).

השתלחותו בבנימין נתניהו מצביעה על כישורים פחותים דווקא באיש הזה דגן המתנהל כמגלומן-נפוליאונצ'יק המדמה לעצמו כי הכל פתוח ידוע וגלוי בפניו.  אז זהו שלא.  הוא פקיד ביצוע ותו לא, בכיר ככל שהיה.  הוא אינו יודע ומכיר את התמונה הכללית וטוב שכך.  שהרי אם העומד בראש המדינה אינו אחראי ופזיז כדברי התרסתו של דגן הכיצד זה לא תקפנו שם עד עתה?  והאם התנהלותו של מר נתניהו עד הלום מלמדת ומרמזת על התנהלות חופזנית ובלתי שקולה? שהרי נהפוך הוא.

ונניח לצורך הענין, כי תקפנו בתצורה זו או אחרת את תוכנית הגרעין האיראנית.  ראה את רואי השחורות, הממחזרים את הטענות כנגד תקיפת הכור העירקי בימי מנחם בגין ז"ל - טענות שהוזמו כולן עד אחת.  נניח כי איראן תגיב בפרץ אלימות קשה כנגד מדינת ישראל כתגובה על ההפצצות הישראליות.  ובכן כאן אנו מבולבלים.  האין אלו האיראנים המאיימים ממילא להתקיפנו באותו פרץ אלימות קשה כנגדנו תוך שימוש בנשק גרעיני, אך משום היותנו יהודים, גם ללא התקפתנו על תוכנית הגרעין שלהם?

ובאם כך, האין עלינו לקעקע את "קונספציית מלחמת יום הכיפורים" על תוצאותיה הנוראות לנו, הזוכה שוב לעדנה כ- 38 שנים לאחר אותה מלחמת יום-כיפור ארורה?  האין "קונספציית מלחמת ששת הימים", מלחמה אשר בה יצאנו למכה מקדימה בזמן ובמקום הנוח ביותר עבורנו היא הקונספציה הנכונה והנאותה ביותר עבורנו?  או לחילופין עלינו ליצור ולמצג את הרושם באשר לכוונות התקיפה שלנו בכל זמן נתון.

אם אנו צפויים ממילא לספוג (לכאורה) מכה איומה מהצד האיראני בזמן ובמקום הנוח להם הן בכח גרעיני והן כימי-קונוונציונלי, האין זאת הגיוני כי למצער נהיה אנו היוזמים ובכך אפשר כי ניקצור פירות מדיניים וצבאיים הולמים?

גם שוללי תוכנית התקיפה באיראן לעת הזו גורסים כי תקיפה ישראלית אינה פסולה ואולי-אולי מחוייבת המציאות כמוצא אחרון.  מה פירוש מוצא אחרון?  האם מוצא אחרון פירושו מטר עשרות אלפי טילים מאיראן, סוריה לבנון ורצועת עזה ורק לאחר שישטחו את אזור גדרה לחדרה, על מליוני תושביו, רק אז, "כמוצא אחרון" (מוצא למה, למדינת אודים חרבה ועשנה כפי שתהיה ישראל?), רק אז נגיב "כמוצא אחרון" בנוסח "תמות נפשי עם פלישתים"?  דהיינו, אם תתקוף אותנו איראן ראשונה, הרי ניגזר עלינו חורבן וודאי ללא יכולת תקומה.  אם אנו נתקוף ראשונים (בכפוף למידע מודיעיני מדוייק), עדיין קיימים בידינו הסיכויים הסבירים לשרוד במדה זו או אחרת.

בכך, הרי כל המלהגים "מוצא אחרון" למעשה תומכים בתזה המובאת לעיל דהיינו, תקיפה מקדימה, אם וכאשר, בזמן המתאים לפי העיתוי המתאים לנו וכמובן לאחר שמיצינו חלופות אחרות.  הללו אינם משיגים לכן את שפיהם שח.  "מוצא אחרון", כן וודאי.  אודינו המפוחמים יהיו מאושרים לדעת כי איראן נחרבה במכת "המוצא האחרון".

משתי החלופות הגרועות, השמדתה של מדינת ישראל בתקיפה מקדימה איראנית או מלחמה אזורית, כהזהרתו של דגן, אשר אפשר כי תפרוץ עקב תקיפה מקדימה את תכנית הגרעין האיראנית על ידי ישראל, אנו מעדיפים את האפשרות השניה באשר מלחמה אזורת משמרת בידינו את הסיכוי לשרוד ואילו תקיפה מקדימה גרעינית איראנית לא ולא.  מאז ומתמיד עמד הייתרון לצד התוקף בהפתעה, תמיד לטווח הקצר ובמירב המקרים גם לטווח הארוך.

ברי הוא כי על מנת לאפשר גמישות פוליטת וצבאית מירבית עלינו להביא מידע מוצק ואמין אודות תכניות התקיפה האיראניות כנגדנו, אם אכן קיימות כאלו.  כפי הידוע להוותנו, ניכשל האירגון אשר דגן עמד בראשו לספק את המידע ומכאן את הגמישות המדינית להחליט אודות תקיפה באיראן.  אפשר כי דגן מבטא בהתבטאויותיו את הכרתו בכשלונו הצורב שלו לספק את הסחורה לקובעי המדיניות הישראלית והינו יוצא במתקפה על האחרים על מנת לכסות כשלונותיו.  ברי כי שיקוליו נובעים מכשלונותיו המודיעינים לגבי איראן ולא מפאת ניתוח נכוח ומושכל.

לכאורה ברור לכל כי פקיד בכיר כדגן אינו אמור לנצל את הסודות אליהם נחשף משך עבודתו על מנת לעשות לביתו עם פרישתו.  אכן היו בעברנו פריצות גדר אי פה אי שם אך מעשה דגן אין לו אח ורע בהתנהלות הפוליטית-ביטחונית הישראלית.  האיש אשר אמון על ביטחון סודותיה הכמוסים ביותר של מדינת ישראל מפזז דעותיו, הניסמכות על המידע הכמוס שהיה בידיו עקב תפקידו, כאילו ואין מחר, כאילו ולית דין, לית דיין.

הכיצד זה הגענו למצב בו המטרה מקדשת את האמצעים, בו הפלת ראש ממשלה ניבחר מצדיקה, בעיני רוחם של אנשים בנינו, סיכול ממוקד לביטחונה וקיומה של ישראל, מה זאת קרה לנו, להיכן אנו מגיעים או רוצים להגיע?  רבותי, עלינו להכיר בכך כי אורוותינו צואות ויש לנקותן ולחטאן.

ברור היה כי עד עתה לא היה צורך בחקיקה מתאימה אשר תסכור פיהם של פקידים בכירים נושאי משרות בטחוניות רגישות באשר הללו הבינו כי אל להם לעסוק בכך מטעמים מובנים.  שהרי חשיפת פרטים מוכמנים-אסטרטגים הינה בגידה באמון תושבי מדינת ישראל הסומכים על נושא המשרה לנצור סודותינו הלאומים.

אך ניראה כי דגן (יחדיו עם הפטפטן השני אשכנזי - בעל הכוונות הפוליטיות הזהות משמאל), שבר את הכלים.  כעת יש צורך בחקיקה (מבזה יש לומר, באשר מי שיווה בנפשו), אשר תשים מחסום לפי פטפטנים כדוגמת דגן ואשכנזי.  ראוי היה כי יושת על האיש עונש מרתיע למען יראו ויראו.  אך את מי אנו מכחדים, במדינת ישראל? עונש לבכירים, ועוד מהצד הפוליטי "הנכון" ? אין סיכוי.

אהרון רול

http://www.global-report.com/aroll/