אידה נודל לא גרה כאן יותר / ריקי שחם

 

היום ראיתי באיזושהי

תחנת רכבת את אידה נודל.

לא ממש זאת

שהיא אסירת ציון מסיביר,

אלא אידה נודל שהיא אסירה של עצמה.

רציתי להגיד לה

להסיר את כתונת הפסים שלה,

אבל לא אמרתי

כי היא בטח הייתה מסרבת

להסיר את הכותנת

כי ללכת עם כתונת אסיר

זה פול טיים ג'וב

וגם אחלה דיל עם השטן.

ובכלל,

אידה נודל כבר לא רלוונטית לכלום,

אולי אפילו לא לעצמה.

יש אנשים שמסרבים להשלים עם

חוסר הרלוונטיות של עצמם.

היום ראיתי בעיר אחת בצרפת

את סמי

זה שהוא סמי בורקס מדרום תל-אביב.

כיצד מתגלגל לי בראש לראות את סמי

בעיר צרפתית?

אולי בגלל הבצק עלים הצרפתי

שאתו הוא עושה את הבורקס.

סמי רצה לבקבק אותי בתוך בקבוק של

יין נושן

אבל אני הזכרתי לסמי

שהוא מזמן כבר לא רלוונטי

אבל היין מתהפך בקברו

ומזכיר לי כמה הוא עכשווי.

כי כל מי שלא רלוונטי

צריך לעשות לעצמו נתוח שנוי מין

ואז אולי הוא יהיה עכשווי

באיזשהו גן חשמל

או מועדון קוקסינלים

אבל יבין שלגבי הוא רלוונטי

כמו התמונות שהיו מוצגות

בכניסה לקולנוע תמר

וכשהייתי קטנה לא הבנתי

שקוראים לזה פורנו.

כי כל מה שלא רלוונטי

הוא סתם נאד שנפלט

באמצע בימוי של סרט פורנוגרפי

ואולי הוא סתם מזכיר לי

משהו של ריח פה

של משהו

שסובל מבעיות במערכת העיכול.

 

 

אני ג'ינג'ית / ריקי שחם

 

שרהל"ה הג'ינג'ית

אחותו של רפי בורקס

(לא סמי בורקס מהבלוג של אתמול),

גרה בבלקון ממולנו

והייתה מפגרת.

באותו בניין,

ממול,

בקומה ראשונה,

גרה ילדה בשם שרהל"ה

והיא הייתה ג'ינג'ית

ומפגרת.

כשאני חושבת על התבדלות

אני חושבת על נצחיות וקדושה.

אני רוצה להיות מליצת היושר

של שרהל"ה הג'ינג'ית אחות של רפי

שרהל"ה הג'ינג'ית מקומה ראשונה

ומארי מגדלן הג'ינג'ית

המורה שלי.

אני רוצה לכתוב להן שירה ליטורגית

ולהעלות אתן אל הפרדס של

אלישע בן אבויה

(שהיה מתבדל)

ולהבין אתן ביחד

את התבנית הקוסמית של

העולם שלנו

ואת סודות הזמן והמקום

ואת הסדר הפולחני של האל

(ששם לי מול הפנים את כל הג'ינג'יות האלה)

ואז לשמוע את גלגלי המרכבות

עם הסוסים של אליהו הנביא

שלוקח את כל השרהל"ך השמיימה

ומלמד אותן

את שירת הלוויים.

ומשני צדם

הכוהנים תוקעים ומריעים

בשופרות של זהב

ולוקחים את השרהל"ך להיכל האש

כי אדום שערן

והוא כאש

התמיד בהיכל המצופה בדולח.

הפיגור שלהן

הוא רק יחידה חשבונית

שאנחנו לא יודעים לחשב

כי אנחנו חוטאים בגלוי עריות עם הרוע

כי אנחנו חוטאים תחת מסכת בדייה.

והן חיות להן במטע של צדק

בפרדסו של מיכאל המלאך

ושמה

הן

בטח

"כוסיות" אמיתיות

ויודעות את כל מה שצריך לדעת

בדעת בשרים.

 

ריקי שחם.

 

 

יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז / ריקי שחם

 

יום יום

אני מסתכלת על שדרת עצי האגוז

שמלבבת כל כך את סביבות

ההכרה שלי.

לעיתים,

אני מדמיינת לי

את רגע הלידה שלי

כשפרצתי החוצה מתוך השילייה

וירדתי לעולמנו

ואיני יודעת

אם ברגע זה ממש

היו עצי האגוז

נבטים קטנים או עצים ממש.

אני רוצה לכרות אתם ברית של ידידות

אני רוצה לאסוף את כל האגוזים

בתוך השילייה שלי

ולהעניק להם את התודעה

שהעניקה לי זו.

אני מביטה בהם

ונושאת את המראה

כמו אותם שנושאים בפיהם

שמות של קדושים

ואני רוצה שלבי יהיה מכניס אורחים

לב של אושפיזין

לשדרת עצי האגוזים

הניבטים אלי

ואעלה אתם במעלות קדושים

ואבוא אליהם בבקרים

ואשב תחתם

ונזכור

אני והם

את כל אבותינו הנעלים

שישבו פה

באותה אדמת אבות

ויחד נחגוג פה

עם האיילים

ויעלות החן

ומטע התירס השכן

עם הרוח הנושבת מהשמש

עם "פראי אדם" קדמונים

שהיו פה

את קולו של הגורל הטוב

את קולה של הנפש

המחפשת לטעום פעם נוספת

מהרטיבות

של השילייה עצמה.

 

ריקי שחם.