השבוע ביקרתי במאהל המחאה שהוקם בשדרות רוטשילד בתל-אביב.

מצאתי שם חבר'ה נחמדים,אמביציוזים אשר להוטים להצליח .

יש להם בעיה אחת: אין להם לא מנהיג ולא דרך.

ברשתות החברתיות מתנהלים ויכוחים בדבר מהות המאבק : האם הוא חברתי, האם הוא פוליטי?

דבר אחד ברור: המאבק לא החל בזכות תנועות כגון:"הקרן החדשה לישראל" או "השמאל הלאומי" ,ולא החל כי מדובר בתל-אביבים מפונקים אשר מתעקשים לגור במרכז תל-אביב ולא מוכנים לגור בערי הלוויין או בערי הפריפריה.

המאבק החל כי המעמד הבינוני שהיה נתון במשך השנתיים האחרונות ב"תודעה כוזבת" (כפי שטען קרל מרכס) החל להתעורר ולהלחם על צרכיו הבסיסיים.

כדי שמאבק יצליח הוא חייב לעמוד על שלוש עקרונות: התמדה, רצון ,ומטרה.

כמוכן חייבת להיות סולידאריות בין כלל המגזרים.

כלומר: עובדים סוציאלים, מורים,שוטרים,כבאים, רופאים חייבים להתאחד יחדיו ולהלחם על ליטרת הבשר.

ורצוי שזה יקרה תחת גוף אזרחי מוביל שיונהנג בידי אנשים מכל קצוות החברה הישראלית.

אם מאבק זה ייכשל כמו קודמיו מדינת ישראל תלך לאבדון ואיש לא יוכל להצילה.

לכן, צריך לשלב ידיים ולעשות הכל כדי לנצח במאבק החשוב והצודק הזה.