אני בטרינידד / ריקי שחם מה שאני עושה עכשיו אני עושה עכשיו לא יכולה אחרת. אני אוחזת בנגזרות חיי ומספרת שירה. אני אומן המילה עושה דקונסטרוקציה לריק עסוקה בהלבנת טמטום. כותבת. הכתיבה היא לי אושר צרוף מרקחה של חפצים ויצורים מלונז' של עפרונות ועטים נובעים מדגישה את דלות המילה ואוחזת ביופי המשפט. הרודן הקטן הפך אותי לכותבת רודנות המצמיחה את טפוח המילה הכתובה. אני טורפת את הדפים מערבבת בין המציאותי לדמיוני מבקרת על הירח אוכלת סושי בהימליה. מצלמת את טולוז בעירום עושה אהבה עם פריס הלבושה ויונקת בתאווה צוף משדה של הדבורה. מחר אסע למסע חניכה בפרינאים אוכל מעץ השזיף שבגני אעמוד מול כל מעמידי הפנים ואלבש צורה של הסימבול האנושי. המקומות והזמנים משתנים לפי מצב הרוח שלי. החצר שלי מקדש בבוקר וחדרון עלוב בערב. אתמול עשיתי בו נשף מסכות והיום גרדתי לדיוניסוס את האוזניים כי זוהי שירה. אני אומן המילה שמה את המשפטים שלי מאפס ליש. שלום לכם מאות קוראי האדוקים הורידו את הנעליים שבו על המחצלת הסירו את החיוך המטופש מהפנים וקראו את שירי. הרוח הנושפת מהחלון שלי מנפחת את האחוריים לסתומים ופותחת את האוזניים לנקיים מכל שיט. תודה לכם מאות מקוראי היומיומיים כולל האובססיבים שבהם אני זקוקה לקהל אני זקוקה לאוזן הקשבת כדי להגדיר לעצמי את אומנותי. הפכתי לאומן הכתיבה בזכות האובססיה שלכם. אני רודפת אחרי מקומות רודפת אחרי זמנים אחרי עננים אחרי קרקסון אולי טוקיו אולי תימן לא .אני בתל אביב. כן .אני בתל אביב. אני רוצה מזקקה של סיידר / ריקי שחם כמו שכבר ראיתם אני הולכת בחקירות שלי עד הסוף. גם לגבי העתיד אני לא שוברת את הראש. אני טיפוס של הדברים הקטנים ושל הדברים המשתנים. גם כשאני מטיילת ביער הראש שלי מביט אחורה. כי מה שראיתי מביט על מה שאני רואה עכשיו. ועכשיו אני חוקרת את עניין הגרוגונות. מיד קניתי לי ספרים על הנושא איני חסה על כספי שטר אחד של מאה ארו והמידע על הגרוגונה בכיס שלי. מה שברור, הנחשים לעולם לא יהיו בתפריט שלי. אני מתעניינת במדוזה-גרוגונה המיתולוגית. היא הפכה למאובן כל מי שנשא אליה מבטה. ישר חיפשתי לי את המדוזה בסביבה המוכרת לי. לא משתי ממקומי. המדוזה באופן אישי חשובה בעיני כקליפת השום. זהו מחקר פסיכו-פיסיולוגי. מבט אחד של המדוזה ואתה אבן. אין לך יכולת לחשוב מחשבה עצמאית המדוזה משתלטת על מוחך היא מחליטה עבורך היא יודעת מה עליך לחשוב ומה להרגיש. המדוזה לא מהלכת עליך קסמים זה לא קסם. זוהי התאבנות. אתה נוטש את שמחתך את יאושך והופך להיות זב זיבה. מחר אמליץ לתת הגדרה פסיכיאטרית חדשה: מחלה-מדוזה. הלילה חלמתי שלמדוזה יש מוגלה בעפעפים ואז היא לא מאבנת יותר אנשים. לאחר שאני מסיימת את עבודת המחקר אני שבה אל האדמה שלי לקרקע שלי לגרגרי האדמה ולבוסתן הפרי. פה מחכה לי דון קרלוס שיגאל אותי מהמחקר ויוביל אותי לעולם של תענוגות והנאות והרבה אבל הרבה אבסורדיות. זה לא מזיז לי ת'תחת / ריקי שחם כשהייתי קטנה אחות שלי הייתה הולכת עם ביריות. אחר כך ראיתי שהביריות קשרו לה את השיער ואת העיניים וככה היא הסתלקה לה מן העולם. הקופאי בסופר מרשה לא החליט אם הוא גבר או אשה. כשאני מנסה להשכיב אותו לישון כשהוא עייף לגמרי אבל ממש עייף אני רואה גבר ישן אתו במיטה. איך שלא יהיה אני מתגעגעת לחוף הים ואז מדמיינת שהוא נכנס לתוכי. זה כייף להיות בחוף הים להתנהג בקור רוח אפילו שיש מדוזות על החוף. שיהיה ברור, אני אוהבת לוויתנים דגי קוי וגם מדוזות. השנוי הפתאומי חל בחיי כשגיליתי שיש מדוזה מיתולוגית והיא גורגונה ויש לה נחשים בראש. אבל נחש בריח אני אוהבת. בשכונה שלנו לא היו נחשים, היו רק ילדים ששיחקו כדורגל ברחוב. אבל אני אהבתי לשבת על המרפסת ולשיר:"רוץ בן סוסים רוץ ודהר רוץ בבקעה רוץ בהר". במקום הזה, איפה שאני עכשיו יש הרבה סוסים וכשאני מסתכלת עליהם נגמרות לי המחשבות של התאבלות על העולם שהיה. כי הזמן חוזר אבל הזמן האינסופי הטוב. כשאני עייפה אני מדמיינת עצמי ישנה בחייק האהבה. אני יודעת שאני עכשיו מוליכה את החיים שלי ואף אחד לא יוליך לי אותם כי האהבה מציירת לי כל הזמן ברבורים על העיניים ואומרת לי, תראי את הגשם בבריכת הקוי ואז אני יודעת אבל ממש יודעת שכבר נפרדתי מזמן מהעולם שהיה ורק הגורגונה עוד ממשיכה להאכיל את הנחשים שלה ועלם חמודות מסרק לה את שערה והופך למקומט מיום ליום כי לסרק נחשים זו עבודה לא קלה צריך להתגבר על זפת רותחת ועל כוס יין מקולקל. ,בוא תשחק אתי" אני אומרת לקופאי בסופר מרשה שלא החליט עדיין אם הוא גבר או אשה. בוא נשחק חמש אבנים ובוא אני אספר לך על המיתוס של חרטומי מצריים שהפכו את הנחשים למטות. אחר כך, כשהשכבתי אותו לישון כשהוא היה עייף, ראיתי אותו ישן עם הקופאית הגבוהה מהסופר מרשה ובאותו הערב עשה לה ילד.