26 יולי 2011

קרבה נקודת הרתיחה

דומה והשמאל הרדיקלי (והאנרכיסטי) השתלט לנו לאחרונה על החיים, מתעלק על כתפנו ומכווין את השיח הציבורי, תוך שעמל לקעקע את לגיטימיות הממשלה הנבחרת באמצעים הידועים כפשיסטים.  התקשורת התגיסה כעט-אחד להפלת ממשלת נתניהו שלא באמצעות פתק הבוחר אלא באמצעות מספר מאות אנשים ואוהלים (50 האוטובוסים אשר הזרימו מפגינים מפוקפקים להפגנה המפוקפקת עוד יותר  - אינם בחשבון כמובן).

לא נעסוק כאן במס שפתים מתבקש לכאורה ואך נעיר כי מחאת הדיור אינה מחאה אוטנטית.  אנו מסתכלים תחת הפנס והבעיה אמנם קיימת אך נימצאת בחשכה, היכן שהסובלים העיקריים מהמחסור בדיור הולם הינם חסרי פרצוף ואין להם פה.

הללו אינם יושבים במעגלי קומביה ברוטשילד, מסניפים קראק עד אובדן החושים, ממלאים את פחי האשפה עד להתפקע בבקבוקי הטיפה המרה המרוקנים.

מחאת הדיור הינה מחאת דה-לוקס.  מחאת ה"מגיע לי", מחאת "כל העולם חייב לי ואני איני חייב דבר לאיש".  רוב המוחים (למעט מעטים יחסית, ביניהם סטודנטים אשר בעייתם אמיתית) אינם מחוסרי דיור או אף דיור הולם.  החוסר הוא מדומה באשר הם, מבחירה חופשית, בוחרים להצטופף באזור מתחמי שיינקין, בוחרים להצטופף בגטו תל-אביב ובלבד שיהיו סמוכים לבקבוק הבירה והצ'ייסר שלהם בפנת הרחוב, למפיץ הסמים השכן, ולפיצוציה עמוסת האלכוהול.  זו בחירתם משלל החלופות הנימצאות לפניהם ומדוע על כלל עם ישראל השפוי, העמל, לממן את גחמותיהם המוטרפות תחת הזיות הסמים.  אנו היהודים הלא הרי מנוסים מזה דורות בתוצאות ההצטופפות בגטאות, על כל ניוולות הדיור העלוב הכרוך בכך.

כל זמן שמבחירה חופשית הללו מצטופפים באתר אחד בלבד (ז מרכז העיר תל-אביב), הרי הם אינם חשובים כניזקקי דיור אלא כדורשי דיור לוקסוס, באזור היקר במדינה בתנאי חצי חינם.  למה?  ככה, "מגיע להם". בעוד הדבר רחוק מלהגיע להם.  ביכולתם לעבור להתגורר בערי הלווין של גוש דן, נתניה חדרה, גדרה, רחובוץ וכן ערים אף יותר רחוקות.  אכן בקבוק הבירה ומנת הסמים לא יחכו להם מעבר לפינה אך היכן בחלד אנשים בעלי יושר ואינטגרציה אינטלקטואלית מעזים לדרוש לאחוז את המקל משני הקצוות ולצפות להענות לכך?

מאידך גיסא, אי שם בחשכה נימצאים עשרות אם לא מאות אלפי זקנים, ניצולי שואה, חולים ותשושים, מוכי גורל עלובים ומסכנים אשר עשו את עבודתם בנאמנות כל ימי חייהם ועתה החברה מקיאה אותם מקרבה לחיי ניוולות, עוני ומגורי תת-תנאים.  את "המוחים" מרוטשילד לא תחזה יוצאים להגנתם ושמירת זכויותיהם, זה ממילא לא מצטלם טוב.  האירגונים הבזויים, משנאי החינם בנינו המתדלקים מאחורי הקלעים את "המחאה" שהינה למעשה ספין אחד גדול לסילוק הממשלה הניבחרת באמצעים בילתי דמוקרטים, אפילו אינם טורחים להביט לעברם באשר הם אלו חסרי הקול והפנים לא מסוגלים אפילו להתקרב לקלפי ולהטיל פתקם ולכן הינם מהווים "שום דבר", "לא ארוע".

דווקא הנזקקים האמיתיים לדיור הולם, אינם מסוגלים להתנייד, לעבור לפריפריה, לנייד עצמם מחוץ לגוש המרכז מעשה יום ביומו.  דווקא ניזקקים עלובים אלו (כאמור, הזקנים והתשושים בחברה), דווקא אלו ניזקקים לדיור במרכז העיר תל אביב או למצער בחצאית הערים הסובבת את מרכזי ערי גוש דן.  הבה ונבהיר, למצער לא קיימת בעיית דיור, כן קיימת בעיית פיזור (או חוסר פיזור) האוכלוסיה, היוצרת מאליה בעיית דיור אמורפית.

המחאה כבר התפשטה למחוזות בילתי רציונלים.  "מעמד הבינים בקריסה" מספרים לנו, "לא גומר את החודש" זועקים בגרון ניחר שרלטני העיתונות שרצונם בהפלת נתניהו מטריף עליהם דעתם. 

לא קריסה ולא נעלים. כ-  2,000,000 ישראלים (בעיקר ממעמד הבינים), טסים ומפליגים כל שנה למסעי תענוגות בזבזנים מחוץ לגבולות המדינה.  עליהם נוספים עוד כ-  1,000,000 ישראלים המבלים זמנם כל שנה ולעיתים מספר פעמים בשנה כתיירי פנים בתוך ישראל.  אלו מספרים שאינם נתפסים.  נדמה בנפשנו כי כ- 150,000,000 אמריקנים (כן, כמחצית האוכלוסיה שם), היו נופשים כל שנה ושנה ולעיתים פעמיים בשנה מחוץ לגבולות המדינה...אין מצב.  וכמספר הזה אירופים מהאיחוד האירופי.  כל מדינה נורמלית כבר היתה בפשיטת רגל לנוכח מספרים אלו.  הישראלים בני המעמד הבינוני, יוצאים, מבלים, מבזבזים סכומי עתק במטבע קשה ומקטרים "מגיע לי", היכן הבושה?

רק למען הפרופורציה, הממוצע המקובל בקרב המעמד הבינוני בעולם המערבי (העשיר מישראל), עומד על חופשה אחת מדי שלש שנים (וזו למצער ברובה בתחומי המדינה).

עוד על מעמד הבינים הישראלי "הקורס".  מקובל כי האמריקנים הם רוכשי הדירות האובססיבים בעולם.  שם קיימת תרבות של רכישת דירה.  ואכן, 68% מתושבי ארה"ב הינם מתגוררים בדירות-בתים בבעלותם.  נאה.  אך הפלא ופלא שיאנית העולם בבעלות תושביה על דירות ובתים היא ישראל עם 70% בעלות ואילו ארה"ב היא אך במקום שני לנו. לשם פרופורציה:  באיחוד האירופי אך כ- 45% מהתושבים הם הבעלים של מקום מגוריהם.  אבל אצלנו, יש "בעיית דיור" והמעמד הבינוני "קורס".

ישראל הינה שיאנית העולם בהענקת חוגי העשרה לילדים שעלותם אדירה.  אין מקום בחלד אשר אף מתקרב לשיא הישראלי.  הפלא ופלא, כל החוגים הללו דומה ו"ראויים לכפרות" באשר תלמידי ישראל נימצאים במקום בזוי בקרבת תחתית טבלת ההשגים העולמית.  למי שחושד יותר מדי בהורה מהמעמד הבינוני הישראלי אשר דאגתו לחינוך ילדיו היא המביאתו להוצאות כה אדירות על ילדיו, תרגיעו, ההורים מפנים זמן לעצמם, למצוא עיסוק לילד ובכך להפוך לציפורי דרור.  ממש כפי שהאמא היהודיה הצעירה כבר מזה זמן שכחה תלמודה ומאביסה את ילדיה בכל טינופת וזבל-מזון המצוי על מדפי הסופרמקט בניסיון להפטר מהמטלה מהר ככל האפשר.

ישראל היא אלופת העולם במספר מכשירי הסלולר למשפחה.  בעולם (המערבי) מקובלים 2-3 מכשירים למשפחה, בישראל: 3-5 מכשירים.  אך זוהי בקטנה.  הישראלים פטפטנים כרונים וחשבונות של 1000 שקל ויותר לחודש למשפחת הסלולר מהמעמד הבינוני הינם חזיון תדיר.

ישראל נימצאת בראש הטבלא במספר העזרים החשמליים בבית (יוטיליטי).  3-5 מסכי פלזמה במשפחת-ישראלי הינו דבר שבשגרה (בעולם המערבי : 2-3), אצל משפחת ישראלי תוכל למצוא במרבית בתי המעמד הבינוני 2-4 מחשבים (בעולם: 1-3 ) וכן הלאה וכן הלאה.  מספרים אלו אינם מיצגים את סוף הדרך, כל מכשירי העזר החשמלים הינם זוללי חשמל אדירים, תיקונים, תוכניות לצפיה המותאמות לקבוצות גיל במשפחה, תוכנות, התחברות לאמצעי מדיה אחרים וכדומה.

למי שמיילל שאין לו, שהינו בקריסה, שיתכבד, יקנה מצרכי בסיס בשווקים ויתקין מזונו לו ולמשפחתו ויחסוך את הריצה המטורפת למסעדות בעלת העלות האסטרונומית שמיסטר-ישראלי שטוף בה.  אהה, יש גם בונוס, הוא יהיה בריא יותר ויחיה יותר.

ובכן, מדוע אנו מביאים נתונים אלו?  על מנת להדגים כי איבדנו את הצניעות  וההסתפקות במה שיש.  מיסטר ישראלי מהמעמד הבינוני חי מעבר לאמצעיו, הוא מתקנא בשכנו, הינו חש חובה נפשית להעמיד את חברו, שכנו, בן משפחתו האחר בפינה ולהראות לו עד כמה הוא הצליח ועד כמה זה למולו בזבל.  אלא מאי, בדרך למחול ניקור העינים של האחר, הוא שבר תוכניות  חסכון, לקח הלוואות-לעיתים בשוק האפור, היכניס את עצמו לאוברדרפט מטורף וכעת "הפלא ופלא", הוא "בקריסה", באשר הבנק ובצדק,  אינו מוכן להרחיב עבורו יותר את מסגרת האשראי ובאיבחת שקל חייב אדון מעמד בינוני להחזיר לפתע חובותיו מהיכן שאין לו, הוא כבר משכן את כל יכולותיו המוניטריות.

ובכן מה עושה מיסטר ישראלי, מאין יבוא עזרו?  כמובן, הרי הראש היהודי ממציא לנו פטנטים וכך, הנה, המדינה, הממשלה, ראש הממשלה והשרים הם אלו שיכסו חובותיו, הם הלא חייבים לו נכון?  מדוע הוא, מיסטר ישראלי חייב להיות אחראי לחובותיו, יש ממשלה, קל לנגח אותה וכעת כל שנותר הוא...עליהום, בכל הכח שכספי אתנן סעודים ופלשתינים מאפשרים לשרלטנים משונאי החינם בנינו, לקעקע את לגיטימיות הממשלה ולחייבה לפתור את הבעיות אשר מיסטר-ישראלי יצרן מלכתחילה.

כמובן שקיימת גם אחריות על ממשלת ישראל לפתור מצוקות דיור מסוימות ואלו קיימות כמובן, אך הרחק מצעקתה. חובתה הראשונית של הממשלה היא כלפי אלו שלעולם לא יוכלו לשמש עזר לעצמם ואלו הצבר הניזקק הגדול, הזקן התשוש והמודר בחברה.  כמובן שקיימים איים של ניזקקות לדיור זול מבין הצעירים (מגורים זולים לסטודנטים למשל), אך איים אלו נימצאים בפריפריה.  עם ישראל אינו חייב דבר למוחי רוטשילד אשר אינם מוכנים להזיז אחוריהם שני מטרים מתל-אביב.

דור ההורים טוענים הם, יכל היה להגיע לדירה משלו בקלות יחסית.  פיטפוטי ביצים.  דור ההורים לא יצא למסעות בני מחצית השנה ואף שנה ברחבי העולם לאחר השרות הצבאי תוך שימוש בכספי העתיד.  דור ההורים לא שיחת כספו על פלסמות, מחשבים, לפטופים, סלולרים, מכוניות נוצצות, סמים ומשקאות משכרים ולכן יכל היה להגיע לדירה, באשר דור ההורים שלנו ידע לחסוך כספו עבור העתיד בעוד הדור העכשווי משחת כספו ועתידו לריק.

משטרנו הכלכלי הקפיטל-סוציאלי מחייב הבהרה.  לכל מתבונן לעומק ברי כי המשטר הדמוקרטי אינו יכל להכיל את השיטה הקפיטליסטית או השיטה הקומוניסטית כעומדות בפני עצמן ולכן משטרנו הכלכלי הוא משטר כלכלי קפיטל-סוציאלי (תזה זו הוסברה פעמים רבות במאמרים קודמים ולא נחזור עליה כאן).  הקפיטליזם במשטרנו מיועד לדורות הצעירים, אלו שהחיים לפניהם, המסוגלים (במדה וכמובן יחפצו) לכלכל את עצמם איש איש לפי יכולתו וכישוריו.  במשטר זה אנו בטעות בוחנים, בקנאה עזה יש לומר, את הפער בין העשירים לעניים (שהינו רחב, ללא ספק) אך זה אינו המדד האמור להיות ישים עבורנו.  אנו חייבים לבחון את עצמנו ויכולותינו הכלכליים והיתרונות האישיים הגלומים עבורנו בחיי היום יום לאור מדדים אובייקטיבים וללא תלות באלו שיש להם יותר.  כמובן, לאור יכולות כישורים השכלה וכדומה.  החלק הסוציאלי בנוסחה "קפיטל  סוציאלי" אינו עבור אלו שיכולים  וחייהם עוד לפניהם, החלק הסוציאלי הינו עבור אלו בסוף הדרך, פליטי השיטה הכלכלית הקפיטליסטית, הזקנים, החולים והחלשים שלעולם לא יוכלו לשפר יותר את מצבם עד האספם לאבותיהם.   לאלו נועד הסוציאליזם במשטרנו הדמוקרטי.

אדרבא, הבה ונערוך משאל בקרב המוחים משדרות רוטשילד כמה מהם תרמו אי-מה למדינתם.  כמה מהם שרתו בצבא, בשרות לאומי.  מהר מאד ניווכח לדעת כי רובם המכריע (לא כולם אך רובם), הינם משתמטים / משתמטות, סרבנים / סרבניות, אנרכיסטים מדופלמים, אוכלי לחם חסד (מטעם "הקרן לישראל חדשה" ו"שתיל"), עוסקים בעיסוקי אוויר, בליינים המכלים לילותיהם במקומות הבילוי של תל-אביב וימיהם בשינה מופקרת רווית אלכוהול  וסמים (שוב, לא כולם אך מרביתם).  אלו רבותי הם הקובעים עבורנו כיום את סדר היום הציבורי.

אדרבא, הבה ונחקור כמה מהמוחים שוכנים בדירה בבעלותם או בשכירות.  אנו נופתע להיווכח כי אך לחלקם הזניח אין סידור ממשי לדיור וגם זאת עקב התעקשותם להצטופף בעיר-ללא-הפסקה.

בזמן שבולסי הסושי משיינקין התהוללו במזללות ובמסיבות סמים, רצו אזרחים טובים בנינו על הגבעות, הפעילו רובים, טנקים ומטוסים ונימנעה מהם היכולת לעשות לביתם בעוד המתהוללים בעם יכלו לעשות זאת תוך שסרבו שרות או השתמטו.  דיור באזור תל-אביב? אדרבא, לאותם ששרתו מדינתם ולכן זכאים לאפליה מתקנת גם בזכאות לדיור.  דיור סטודנטים זול בתל-אביב? כן, ליוצאי הצבא, כן, אפליה מתקנת לטובתם.

עיון מעמיק בשבוע החולף בבסיסה של הבעת הדעה הציבורית (מאמרי דעה ועשרות אלפי תגובונים), לגבי "המחאה" מגלה תמונה שונה לחלוטין מהמצטיירת בתקשורת המתאנפת.  העם בישראל אינו טיפש.  את כל הנאמר לעיל הוא כבר יודע ומדבר עליו בחדרי חדרים.  הכעס והחרון אין אונים (לעת הזו) הולך ומתעצם, בחדרי חדרים בשיחות סלון, במקומות עבודה.  העם הנבון השפוי בישראל חש בחוש בריא כי רבות אינו תקין במצג הסחרירי של "קריסה" המתערבל לנגד עיניו באדיבות התקשורת תומכת שוטמי ישראל.  והכעס עולה ומבעבע.

כותב מאמר זה חושש באמת ובתמים כי הרתיחה הרוחשת מתחת לפני השטח בקרב מליוני הרוב הדומם-השפוי, ייתפרץ אי-מתי וזאת  לא יהיה לטובה.  בהחלט אפשרי כי אנשים טובים יגיעו למסקנה כי באשר הדמוקרטיה הישראלית מאפשרת, עקב רפיסותה, מעשי רמיה, קעקוע הקיום הלאומי ושרלטנות כפי שעוברים על המדינה כעת, הרי מסקנתם האפשרית המתבקשת (לטעמם) היא כי יש להשעות לזמן מה את הדמוקרטיה לטובת דיקטטורה זמנית.

אכן, היוונים הקדמונים, הוגי ומפתחי המשטר הדמוקרטי, נהגו בדיוק כך.  בעת צרה ומצוקה, השעו הם את הדמוקרטיה והמליכו על עצמם לזמן מוגבל, עד שירווח, שליט דיקטטור.

לוואי ולא נגיע לכך, לוואי ונדע לשמור על האיזון המתאים בין רצונות הפרט לצרכי המדינה.  לוואי ונקיא כל אותם אידיוטים וטפשי מחשבה הקוראים למלחמת אזרחים בתוכנו.  אנו איננו רוצים להגיע למצב של אנרכיה אשר תחייב המלכת שליט טוטליטרי על ישראל.  ראו הוזהרתם, אנו קרובים לכך.

דווקא "המנותקת" דורית בייניש חשה ראשונה ברתיחה המבעבעת וחיסלה באיבה את ההחלטה לגבי ביטול חוק האזרחות בידי הבג"ץ.  ביטול החוק היה מזרים למדינת ישראל בזמן קצר מאות אלפים ובזמן ארוך יותר מליונים פלשתינים "חוקיים" לתוך ישראל.  בייניש הבינה כי הציבור יעלה על בסטיליית הבג"ץ אם יבוטל חוק האזרחות.

לראש הממשלה נתניהו ישנו תפקיד מפתח בהרגעת השטח והחזרת האיזון האזרחי.  נחישות, עקביות, חתירה למטרה, פתיחות ואמפתיה לאזרחים ניזקקים ועמידה על עקרונות הם צו השעה (ניקרא לעיתים גם בפשטות - מנהיגות).  בכך שנתניהו אינו מפטר לאלתר שרים ואחרים  בעלי תפקידים בממשלתו ומפלגתו היוצאים נגדו ונגד קווי הממשלה, הוא משדר חולשה, פשרנות בלתי מדתית, הוא משדר חוסר מנהיגות ואל הפער המנהיגותי שנוצר זולגים באורח טיבעי אופורטוניסטים פוליטים.  חלקם במפורש עמלים לקעקע את זכות הקיום של העם והלאום היהודי בארצו.  על הממשלה להבין כי אין קיים בפוליטיקה וואקום, לא תשלטו - תישלטו.  תנו דוגמא ללכידות בצמרת.  הקיאו לאלתר את פושקי השפתים מבין השרים, אל דאגה ישנם מספיק שרים שימלאו בשמחה את מקומם.

הערה: יהיו אלו  מהקוראים אשר הנאמר כאן אינו ישים לגביהם למרות שמדמים בנפשם כי אליהם כוונו הדברים.  הבה ונבהיר, בין השרלטנים, השקרנים, מאחזי העינים ודוברי חצאי האמיתות קימים גם בני אדם הגונים שאין להם חלק ונחלה בנאמר לעיל והמוחים מדם ליבם.  מה חבל כי הללו מהווים מיעוט בקרב ההמון המתעתע אותו אנו חווים.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca