נושא צירופי המקרים מעסיק אותי לעתים קרובות. בוויקיפדיה נכתב, כי "בקרב אנשים דתיים קרוי לעתים צירוף מאורעות טוב בשם נס ויש הרואים בצירוף מקרים השפעה של כוח על-טבעי". אינני חושב שכוח על-טבעי גורם לצירופי מקרים וגם בניסים אינני מאמין, אך מבחינה סטטיסטית מסתבר, כי בין מיליוני המקרים המזדמנים לנו בחיינו, יהיו אחדים הנחרטים בזכרוננו דווקא בגלל שהם נדירים ומיוחדים כל-כך. אני זוכר הרצאה בה נטען, כי לא קיימת מקריות, כי אם לדוגמא שני שכנים מאותו הרחוב נפגשים על מרפסת התצפית של מגדל האייפל, זאת לא מקריות מופלאה. שניהם קנו כרטיס טיסה ואך טבעי הוא, כי ילכו לראות את האתר התיירותי המפורסם ביותר בפריז. ואכן צירוף המקרים הוא לא זה ששניהם ביקרו במגדל אייפל, אלא זה ששניהם עשו זאת באותו יום ובאותה השעה המדוייקת.    

מדענים רבים עסקו בנושא. איש מדע רב-תחומי (מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף) בשם בלז פסקל הצרפתי פיתח כבר ב-1654 את תורת ההסתברות, כדי לשפר את סיכוייו של חברו לזכות במשחקי מזל. תורת זאת מאפשרת לבחון עד כמה צירוף מקרים נתון הוא מקרי, כלומר מה ההסתברות שצירוף כזה אכן יקרה. הביולוג האוסטרי פול קמרר הפך את איסוף האנקדוטות אודות צירופי מקרים לתחביבו ופרסם ספר, בו מופיעים כ-100 מקרים כאלה. ספר זה הוביל אותו לניסוח תיאורית הסדרתיות. הוא הניח כי כל האירועים מחוברים באמצעות גלי סדרתיות. כוחות לא ידועים אלה גורמים לפסגות, או למה שבעינינו נתפסים כצירופי מקרים.

למיטב ידיעתי איש לא ערך עדיין מחקר על כך אם בחייו של כל אדם רבים כל-כך צירופי המקרים, כך שאינני יודע אם התמזל מזלי וקרו לי רבים יותר מהממוצע.

בעבר סיפרתי כבר על אחדים מהאירועים מסוג זה הזכורים לי. ברשימתי מדען מטורף? כתבתי על כך שלזוג ידידיי הטובים, שחיפשו דירה בבודפשט, זימן הגורל מכל עשרות אלפי הבתים והכתובות במטרופולין זה, המאכלס כשני מיליון תושבים, דווקא את הבית בו התגוררנו עם אימי, כאשר אולצנו על ידי השלטון הפשיסטי לעבור לגטו בימי מלחמת העולם השנייה. 

מקרה אחר שהפליא אותי קרה כשיום אחד ישבתי עם ידיד ירושלמי בבית קפה וכרגיל, דיברנו על דא והא. הוא סיפר לי, כי הוא מתכנן חופשה משפחתית בבודפשט (הוא לא ממוצא הונגרי). אמרתי לו, כי גם אני נוסע לשם עם משפחתי. למתי מתוכננת החופשה? הסתבר, כי שנינו מתכוונים לשהות בבירה ההונגרית באותם התאריכים ממש. "איפה תגורו?" - שאלתי. ידידי שכר דירה עבור אשתו וילדיו וכך נהגתי גם אני. עד כאן צירוף המיקרים אינו נדיר כל-כך, אבל מה תאמרו על כך שבהמשך התברר, כי שנינו שכרנו דירה באותו בית עצמו ואפילו באותה קומה? 

הסיום פרוזאי הרבה יותר, שתי המשפחות דוברות העברית, לא התחברו זאת לזאת. ילדינו הם בגילאים שונים וגם תוכניות הבילוי שלנו היו שונות, אבל תודו בכך, צירוף המקרים היה נדיר, לא כן?     

ברשימה אחרת, קשר שלא נס ליחו, ספרתי על ידיד משכבר הימים שבא לארץ לראשונה בחייו וחיפש את שמי בספר הטלפונים בדואר, אך לא מצא אותו. באותה התקופה עדיין לא היה לי טלפון וגם עברתי את שמי והידיד חיפש אותי כמובן תחת שמי הקודם. הוא יצא מסניף הדואר מאוכזב "ומי לדעתכם הגיח מולו ברחוב? לא יאומן, כי יסופר, אבל הייתי זה אני"!

צירוף מקרים נוסף, אשר מתוצאותיו אנו נהנים עד היום, היה כאשר דודתה ההולנדית של אישתי המליצה לנו על רופא שיניים בבודפשט. בנסיעתנו הבאה להונגריה, קבענו תור ולהפתעתנו, בדיוק כשנכנסנו למרפאתו, שמענו זוג דובר עברית המתקשה להסביר את בעייתו לרופא ההונגרי. כמובן, שמחתי לשמש כמתורגמן וברבות הימים הפכו צברים אלה מערד, לידידנו הטובים ביותר, במיוחד, אחר שעברו לגור בתל אביב.

אחד מצירופי המקרים החביבים ביותר אירע לי, כאשר לפני שנים רבות טיילתי עם אימי ז"ל בשדירה מרכזית בבודפשט. לפתע פנה אליה אדם ושאל אותה בסלובקית: "אמא'לה, איפה רחוב זה וזה?" אימי לא הפסיקה להתפלא ממקרה זה במשך ימים רבים. כיצד בחר אדם זר מכל אלפי הולכי הרגל ברחוב את האישה היחידה שהבינה את שאלתו ויכלה להשיב לו בשפתו?

מעבר למקריות המופלאה, שימח אותה גם כינוי החיבה 'אימא'לה'.