בשלהי הצחוק אני כועסת,כועסת על עצמי

שאולי שכחתי שאני אמורה לכאוב

ואני אמורה לבכות ולהספיד

והחיוך מתחלף באי הבנה של

שאלה אייך זה יכול להיות שהקלות

של העלמותך לא מורגש במהלך היממה.

"לכאורה" זו קלות דעת בה נעלמת

ואולי זו הפנמה של פרק חיים

שהכרנו עוד מההתחלה, מנשיפת האוויר

הראשונה ועד זו האחרונה.

אז מה את אומרת יפתי "לצחוק בשיגרה?"

מותר לי גם רגעי אהבה וזה לא יחשב כבגידה?

איפה הרשימה?

אבל את זאת אני יודעת שככה אהבת אותי

מרגע שהבנת כי אני לך-חברה.

מוקדש לקרן ישראל המיוחדת במינה שעצמה את עיניה בט"ו באב