5 ספטמבר 2011

לא מליון ולא בטיח'

אם לאחר הרעש והמהומה, הסחריר הפסיכוטי והגיוס הכללי החד-צדדי התקשורתי שלא נודע כדוגמתו במדינת ישראל מעודה (כולל במדינות העולם המערבי), בנוסף לאמצעים ביד רחבה מטעם "הקרן לישראל חדשה" ובנותיה (המגובה במימון אנטישמי אמריקני, אירופי וערבי), אם לאחר עשרות אלפי מתנדבים ואלו שבשכר נדיב, הסעות, אמצעי תקשורת המונים, ארגון במות, אמצעי שילוט ואמצעי תובלה אחרים לקושש נאמנים ומשתתפים להפגנה, אשר חרשו כל פינה והפכו כל אבן במדינת ישראל עדיין לא היה שינוי דרסטי במספר המפגינים שהופיעו בככרות בהפגנת "שליש המליון" אתמול, 3 ספטמבר 2011, בהשוואה להפגנה הכללית מלפני כשבועים, הרי שהדבר אומר דרשני דהיינו, השמאל יחדיו עם השמאל הקיצוני והאנרכיסטי מיצה בהפגנה זו את עיקר כוחו האלקטורלי.

אנו במתכוון מתיחסים כאן לשמאל עד השמאל האנרכיסטי הפוליטי (קדימה, עבודה, מרץ והמפלגות הערביות) באשר למעט חריגים, לא השתתפה בהפגנה זו כבאחרות לפניה מרביתו המכרעת של הציבור בישראל הכולל את סקטור הימין הפוליטי, מרביתם המכרעת של תושבי הפריפריה, חרדים, דתיים, תושבי השכונות ומתישבי יו"ש.  מכאן כי ההפגנה(ות) מרביתה נערכה על ידי הסקטור האשכנזי, הפזרן, השבע יחסית, השמאלני עד רדיקלי.

הציבורים שהם הינם הנצרכים העונים למטרות המחאה הדירו את רגליהם מההפגנה ובכוונת מכוון, לא היתה  מקריות  בכך.  הללו סרבו לשמש כמריונטות בידי נוכלים פוליטים העומדים מאחורי המחאה המוצדקת בחלקה.

כ-300 אלף איש בעצרת בת"א, 405 בכל הארץ

http://news.walla.co.il/?w=/22/1856608

הערה: ישנם תחשיבים השוללים את המספרים לעיל. לדוגמא: שטח כיכר המדינה הינו 27 אלף מטר רבוע.  אם יעמדו חמשה אנשים לכל מטר מרובע - צפיפות יוצאת דופן - הרי כי יכולים להכנס לכיכר רק 135 אלף בני אדם, רחוק מאד מ- 300 האלף באותה כיכר המדינה המדווחים על ידי התקשורת).

כעת, גם אם נקבל את גירסת התקשורת, השנויה במחלוקת, יש להוריד כרבע מהמספר לעיל סקרנים, מחפשי ריגושים וציידי בידור חינם והרי לנו כ- 300,000 נוכחים בכל רחבי הארץ (כ- 200,000 בכיכר מלכי ישראל והרחובות הסמוכים) דהיינו, שינוי קטן יחסית מההפגנה הגדולה הקודמת.  ניראה כי השמאל הרדיקלי והאנרכיסטי בתוספת מספר ציבורים הוגנים המובלים באף  מיצו את יכולת האלקטורט שלהם.

300,000 איש מבין כ- 5 מליון בעלי זכות בחירה מהווים כ- 6 אחוזים בלבד.  אם ניקח בחשבון כי כמחצית מהמוחים אינם שייכים לשמאל אלא מוחים הבאים ממפלגות אחרות, הרי שהמדובר ב- שלשה (3% ) אחוזים תומכי מפלגות שמאל, שמאל רדיקלי ואנרכיסטי דהיינו, "מפגן הכח"  לא היה מרשים במיוחד ותואם את הידוע לנו זה מכבר בדבר כוחו האמיתי של השמאל הרדיקלי במדינת ישראל.

ברור כעת כפי שהיה ברור קודם לכן כי סחריר "הפגנת המליון" לא יכול היה אף להוציא למצער את המספר "חצי המיליון" באשר מארגניה ומשתתפיה בפשטות אינם מונים יותר מאשר שליש-מליון פרטים אלקטורלים במדינת ישראל.  הללו גרדו בהפגנה זו את  תחתית החבית הפוליטית השמאלנית ואינם מסוגלים לארגן חבית אידאולוגית נוספת.

אמנם העיתונות מנסה באמצעי שטיפת מח (שקר שחוזרים עליו פעמים רבות הופך ל"עובדה" בסיפו של יום) לקבע במוחנו כי אין המדובר אך בשם שיקרי.  בתוך שנה או שנתים כל שייזכר ויוזכר תקשורתית יהיה "הפגנת המליון" וכך יישאר.  גם הסופרלטיבים הם מגוחכים וברובם הגדול מאחזי עינים להלל ("נס קיץ 2011 ", "רוח של מהפכה", "הפגנת כל הזמנים", "אנו הישראלים החדשים" (השאר, הרוב המכריע, אלו שלא הגיעו מחמת המיאוס, כ-  5 מליון מהם, הם לא ישראלים ראויים?)  וניתן לתלות בהם חלק ניכבד מהצלחת המחאה על מוחות חלושים ונילושים.  התקשורת, בשר מבשרו של השמאל הרדיקלי, לא היתה צריכה עידוד כלל על מנת לקושש את הסיסמאות היחצניות, להעצימן ולחצרצם קבל עם ועדה (בעיקר הססמאות הקוראות להפלת הממשלה המכהנת).

כמובן שישנו גרעין של אמת בדרישות המוחים (מחירים גבוהים מדי, בעיית מצאי דיור אמיתית, ריכוזיות חריפה מדי, מיסים גבוהים מדי), אך לא הם המוחים-המפגינים הם הזכאים להטבות אלא אלו אשר נמצאים בחשכה, הרחק מהפנס הציבורי ואינם באים להפגין פשוט משום שאינם יכולים או רוצים.  אלו הם הזקנים, התשושים, ניצולי השואה, החולים, תושבי הפריפריה, מזרחים, תושבי השכונות וכדומה.

אלו הבאים להפגנה אלו הם ברובם מגיעים מישראל השבעה, "הלבנה", הבזבזנית באורח חזירי, בחלקה עצלה, אלו הם הרוצים עוד ועוד ודורשים מהממשלה לכסות את כשליהם האישיים בניהול עניניהם הכספיים.  אלו הם האנשים הצורכים עד דלא ידע, משייטים בעולם פעם עד ארבע פעמים בכל שנה ושנה לשם בילוי גרידא, מעלפים עצמם במסעדות יוקרה בארוחות שחיתות שבועיות, מעתירים ממון שכלל אינו נחוץ על ילדיהם (על מנת לכסות ריגשי אשמתם על הזנחתם), רוכשים ורוכשים מוצרי מותרות עד עילפון חושים, רובם מיותרים ואינם כלל נחוצים אלא לשם קנאת שכנים, ציבור עצום אשר הפך לעדר חזירים צרכני השועט ללא מעצור במורד המצוק לאבדון.

כוחו של הרוב הדומם

אין לזלזל באלו שלא הגיעו, הרוב הדומם, אלו שאינם נוהגים לעלות על הבריקדות אשר נפשם יוצאת אל המוחים ומטרותיה הנאותות של המחאה, אך נפשם נקעה מהכיוון הפוליטי בו פנתה ובעיקר ממנהיגיה. רוב דומם זה עוד יאמר את דברו (בקלפי).   ניתן לומר כיום בוודאות רבה כי המחאה לא השיגה את מטרתה העיקרית והיא הפיכת השלטון בישראל והמלכת שלטון של שמאל רדיקלי וערבים.  דווקא התקשורת בדרכה ההיסטרית להפיל את ממשלת הימין היא שגרמה בנחרצותה, בחוסר איזונה בלעומתיותה בחוסר יושרה והגינותה לתגובת נגד ציבורית חריפה אשר חסמה את הדרך גם בפני אלו האוהדים המחאה למרות שאינם נימנים על מחנה השמאל.  לאלו אשר אינם מעריכים את כוחו של הרוב הדומם הרי הממשלה הנוכחית מתחזקת בכל הסקרים למרות המחאה הלעומתית בעלת הצביון הפוליטי המהפכני הלעומתי כנגד בנימין נתניהו אישית וממשלתו הימנית.  מרביתו של העם מסרב לשמש אידיוטים מועילים בידי שרלטנים, מאחזי עינים ותועלתנים פוליטים ועל כך יבורך.

לחצי הכוס הריקה נוסף נתון מטריד חדש בהוויה הישראלית.  מאז שנים שלעגנו ובזנו לחמאס העושה שימוש נלוז בילדי הפלשתינים על מנת לקדם מטרות פוליטיות, לעורר רחמים ותחושת הזדהות בקרב אומות עולם ובכך להשכיח את רצחנותו ומטרותיו האמתיות.  ברוכים הבאים למועדון מרצחי החמאס.  בישראל של 2011 עושים ישראלים רבים מספור שימוש ציני, מלוכלך נכלולי בילדיהם על מנת לקדם מטרות פוליטיות, על מנת לקושש אהדה, ממש כפי שנוהג החמאס.  אזי, מאי נפקא מינא?  במה אנו יותר טובים מהם?  מה מותרנו עליהם?  הנה, הסיאוב החזירי, תסמונת המגיע לי, "המטרה מקדשת את האמצעים", עולים וצפים בכל כיעורם וניוולותם עד כדי עשיית שימוש ציני על גבם של ילדינו.

חצי הכוס המלאה

זוהי חצי הכוס הריקה.  קיימת גם חצי כוס מלאה.  משנכשלה מטרת המחאה הראשית דהיינו, הפלת שלטון הימין והמלכת השמאל ומה עוד שגוש הימין התחזק עקב המחאה, פנו מעצבי המחאה ל"תוכנית ב'" והיא מחאה ל"צדק חברתי" שהיתה ממילא ומלכתחילה המנוף או הקרדום לחפור בו את הפלת הממשלה.  לזכות המחאה נאמר כי ללא כוונה תחילה, שינתה את השיח הציבורי לעבר חלוקת אמצעים לאומים נכונה יותר.  נכונות הממשלה להאזין ולשנות, מינוי ועדת טרכטנברג, צעדים שנעשו על ידי הממשלה להתעמת עם הטייקונים (זמן רב לפני שנולדה המחאה העכשווית), נסיונות נימרצים להורדת מחירי הדירות (זמן רב לפני פרוץ המחאה) מלמדים כי יש דברים בגו, המחאה וכיוונה  ממשיכה את כיוון הממשלה בנושא ובכך חילחלה יותר לשדרות השילטון ויש להניח כי נחזה בתוצאות אמת חיוביות בשנה הבאה.  שומה על הממשלה אשר הביאה פריחה כלכלית יוצאת דופן בקנה מידה עולמי על מדינת ישראל לדאוג כי על פריחה כלכלית זו לחלחל לכל שכבות הציבור גם לאותם אזרחים מהעשירונים התחתונים שאינם נהנים כיום מפירות ההצלחה הכלכלית.

מאידך-גיסא, עם הזמן תתמסמס המחאה, תפנה (כמובן) לערוץ הפוליטי, שהרי זו היתה, למי שנחת לאחרונה כאן מהירח ועדיין לא היה הסיפק בידו להפנים כי זו היתה כוונת המחאה המקורית מלכתחילה.

מדוע תתמסמס?  משום שהמחאה אינה נוגעת במוסר וערכים אישיים יחדיו ולעומת הפרקטיקה הציבורית, המחאה נוגעת כמי שכפאה שד בכישלי המוסר הציבורי בלבד ומתעלמת מהפן האישי.  כל זמן שהאצבע המוחה מושטת כלפי האחר, יהיה זה אשר יהיה, בלא שיחושו בדבשתם שלהם, הרי שבסופו של יום תיכשל המחאה על צבר הכוונות הטובות שאכן היו אי פה אי שם מאחוריה.  כל אימת שלא נתקן דרכינו אנו, כל זמן שנמשיך לנהוג בחזירות צרכנית וחברתית, נחרוג מאמצעינו הכספיים עד דלא ידע, כל זמן שנידרוש הטבות מפליגות-חורגות הגיון- עבור עצמנו ולא נהיה מוכנים לתרום לכלל, לציבור, לעם, למדינה, כל זמן שנתעלם מאחריותנו האישית, שנדרוש עזרה ציבורית בעבור כשלינו האישיים, לא יבוא שינוי משמעותי ואלו שיבואו, זמנם יהיה קצוב וקצר מועד.  אם לא נחזור ל"והצנע לכת" בגבולות ההגיון הצרכני הקפיטליסטי המחייב צרכנות, אך שפויה, הצנע יחזור אלינו בדלת האחורית כנגד רצוננו.  כפי שכבר חזר למדינות (שהיו) חשובות כעשירות באירופה ואמריקה.

אנו כבר חוזים בדרישות אפופות הזיות סמים של חלקים במוחים לפרוץ את מסגרת התקציב, להדפיס כסף, להגדיל החוב הלאומי עד בלי די על מנת לממן מדינת רווחה תלושה מהמציאות...יוון, אנגליה, צרפת, אירלנד, ספרד, פורטוגל, המתינו, הנה גם אנו באים.

כוחו הצרכני של הציבור

המחאה מתמקדת במה השלטון יכל לעשות עבורנו ומתעלמת מכוחו האמיתי של הציבור.  הציבור התמים (והעצל) בישראל עוקב אחר התנהלות הציבור המצרי ב"ככר תחריר" אשר ציפה, עדיין מצפה ועוד יצפה כי השילטון המרכזי ירעיף עליו דמוקרטיה כאילו והיתה 'מן' מהשמים.  כך גם אצלנו.  רמת המחירים הגבוהה הנוהגת בישראל הנה תוצאת חוקי השוק של ביקוש והצע.  כל זמן שבכיסי הישראלים יהיה מספיק מצלצלין (ויש , בידי רבים-רבים) ויהיו מוכנים לשלם עבור מוצרים יקרים, הרי הסוחרים ינסו באורח תדיר לבחון עד כמה יוכלו הם להעלות המחירים בלא שכמויות המכירה, סה"ך הפדיון והיחס ביניהם לא יפגעו משמעותית. מכאן גם ברור מדוע רובינו פקוח העינים, איננו שלמים עם סחרירי "המחסור" ו"הקריסה" לכאורה של המעמד הבינוני המחוצרצים שלא בתום לב בידי מנהיגי המחאה. אך אודות זאת דנו כבר במאמרים קודמים.

כל שעל הציבור לעשות הוא לפנות לסולידריות צרכנית, לעבור מרשת שיווק ומסחר לרעותה ולהדיר רגליו ממנה באורח הצהרתי מתואם.  מעשה כשפים, המחירים יצללו לרמתם הנאותה כמעט בן לילה.  אך לא, אנו הורגלנו ב"תפודיות כורסא" ומצפים שהממשלה תוציא עבורנו את הערמונים מהאש, בעוד אנו צופים מהטריבונה, כאשר היא, הממשלה מוגבלת מראש בכך וכל מקרה יעילותה הינה פחותה במקרים דנן מזה של הציבור.  הערה: אין הדברים אמורים בנושא דיור למשל באשר בשטח זה הביקוש הוא קשיח למדי, לכל אדם נחוצה קורת גג והחלופות לכן מוגבלות, כך שכאן חייבת הממשלה להכנס בעבי הקורה (תזכורת - לא רק הממשלה אחראית לעלית מחירי השכירות והקניה, זה השכן החזירי שלך אדוני, זה בעל הדירה מעבר לפינה, גם הוא האחראי לכך).  כך גם בנושא מחירי הדלק לדוגמא, גם כאן הביקוש קשיח למדי.

אהה, כמעט שכחנו, ענין  זניח.  ישראל נימצאת במצב מלחמה עם שכנותיה ומצב זה הולך ומחריף לעבר עימות מזויין כולל בעתיד הניראה לעין.  כמובן שעניני זוטות אלו אינם מענינם של שוכני בועת תל אביב הם מנגנים בנבל בעוד רומא בוערת.  איננו מסתכנים לקבוע כי ניתן יהיה לעם ישראל לחזות בחלקים האנרכיסטים מ"מוחי רוטשילד" צועדים שלובי זרוע עם הפלשתינים שלאחרי ספטמבר לקראת קיבוע זכות השיבה הפלשתינית לכל חלקי ארץ ישראל הנקיה בעתיד מיהודים, לטעמם כמובן.

מילכוד - 22

כעת, הללו באו לקלל ויצאו מברכים.  הממשלה קיבלה מתנה המכונה "כלכלת בחירות".  על הממשלה למנף בשום שכל את "הרשיון" שקיבלה להפעיל כלכלת בחירות בלא שהשמאל יוכל לבוא בטענות עקב כך, שהרי הוא שדרש זאת ואכן יקבל.  כמובן ש"המוחים" ינסו להצביע על אי מילוי תביעותיהם במלואן וכאן שוב יתרון לממשלה אשר תצטייר ותצייר עצמה כמבוגר האחראי אשר אינו מאבד עשתונותיו ומביא בחשבון תרחישים נוספים אפשרים בנוסף לרווחה, שהרי כלל השיקולים הנכוחים הם-הינם הצדק החברתי.  אכן, זו תסמונת מילכוד-22 לאשורה המשחקת לידי הממשלה ואשר כלל הציבור יוצא נישכר ממנה.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca