משלי שלמה

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

אתר:   www.h-y1.fav.co.il

"מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ, וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּתוֹ. לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה. מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה. רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת. מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ. צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ. מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל, וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד. אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן".  (משלי י"ח/י-יט')

" מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב " - ה' הוא כמגדל פנימי מבוצר ומוגן עבור הצדיק ההולך בשם ה'. בכוחו של הצדיק להילחם באויביו ולנצח, תוך שהוא נשגב וחזק יותר מהם. הוא מלא ביטחון בה' והדבר נותן לו עוז רוח וגבורה.

" הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ, וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּתוֹ " - העשיר בוטח בעושרו והוא רואה בו חומה חזקה המקושטת באבנים מצויירות.

"לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" - כלל הוא: הגאוה היא הנאה רגעית, המביאה אסון. בעוד שהענוה, כמידה של שיפלות ונחיתות, מביאה כבוד.

"מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה" - מי שממהר להשיב תשובה בטרם שמע את כל השאלה, עושה מעשה שטות ותהיה לו בושה משומעי תשובתו הנחפזת. מיותר לומר שלהשיב תשובה לפני שמבינים את השאלה, זה גם לא מוסרי והוגן כלפי השואל.

"רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה" - אדם אמיץ וגיבור, חדור אמונה ומוטיבציה, ידע לנסות להתגבר על מחלתו הגופנית בעזרת מצב רוח חיובי של שמחת חיים. אבל אם רוחו עצובה והוא מדוכא, מי יוכל להרים ולשאת את מצב רוחו הירוד, כדי שיתגבר על מחלתו? הדבר תלוי לא מעט באדם עצמו, עליו לשאוף, לייחל, להאמין, להתפלל ולרצות לחיות.

"לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת" - לאדם נבון, בעל רגש ומצפון, יש את הכלים הדרושים כדי לקנות דעל וללמוד מן החכמים. יתר על כן, החכמים עצמם מבקשים כל העת להוסיף דעת על דעתם, כי הם פועלים בהגיון ומעוניינים להחכים עוד. החכמה, אם כן, היא סגולת האדם הנבון, אשר יודע להעריך את התבונה שהתברך בה מאת ה'.

"מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ" - מתנות שאדם נותן מרחיבות את דרכו, המוליכה אל הגדולים ופותחת בפניו דלתות להצלחה. אולם יש להיזהר כי זה שוחד. יש להגיע לאנשי מפתח בתחומים שונים באופן טבעי, ללא מתן תמריצים כספיים או שווי כסף.

"צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ" - הטוען הראשון לפני שופט נראה כצדיק ואמין אך כאשר נשמעים הטיעונים של בעל דינו ומתקיימת חקירה נגדית מקבל השופט אינדיקציה לגבי מי דובר אמת מבין שניהם.

"מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל, וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד" - כאשר אין דרך להכריע מי זכאי, הטלת הגורל תבטל את המדון (הריב), תכריע את הכף ותבטל את המאבק המשפטי.

"אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עוז, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" - במחלוקת בין אחים, על מי שפשע להיפרד מ"קרית עוז" ולעזוב את בית נחלת אביו, שהרי אחים הם לדאבוננו אנשי ריב ומדון והם נפרדים אחד מן השני ונסגרים כמו "בריח ארמון" שהוא חזק מאוד.

מסקנה:

יש להתנהג בחכמה, בתבונה, בענוה, בביטחון, באהבה וביושר ומכאן להגיע לכבוד מתוך ברכה והצלחה.

         ד"ר  אברהם גוטליב