איך מנהיג דגול רותם אנשים לרעיון שנתפס כבלתי אפשרי?
הרבה פעמים אנשים לא מעזים ללכת על החזון הגדול, לא מעזים להגדיר את
ה'מה', כי אין להם את ה'איך', את הדרך. מנהיגים דגולים יודעים שה'איך' משרת
את ה'מה' ולא קובע אותו. זו גם התכונה הכי משמעותית אצל יזם, והוא לא צריך
להמציא דבר חדש.
כך למשל, ממציא רשת בתי הקפה האמריקאית 'סטארבאקס'. עד אליו כוס קפה בארצות
הברית עלתה 70 סנט, והחל ממנו 4.5 דולר. הוא לקח משהו מהאספרסו בר
באיטליה, חיבר אותו עם הלאטה הצרפתי של ארוחת הבוקר, ושם אותו במקום נחמד
עם מוזיקה שתתאים לתרבות האמריקנית. כך האומה האמריקנית התחילה לשתות קפה
כמו שהיא לא שתתה קודם. הוא לא המציא משהו חדש, אבל הוא צרף פאזל חדש וכתב
סיפור חדש, וכך הוא למעשה יצר את האדם האמריקני שותה קפה גורמה על כורסאות
ומרגיש כאיש העולם הגדול. בשביל התרבות הזו שהוא יצר, אני כצרכן מוכן לשלם
כי אני רוצה להיות חלק ממנה.
כך מנהיג גדול לוקח את האומה שלנו קדימה, כמו צ'רצ'יל במלחמת העולם
השנייה: האנשים ברחובות אנגליה הופצצו על ידי הלופטוואפה הגרמני והרגישו
נורא, אבל לאחר הנאומים של צ'רצ'יל ברדיו הם ראו את עצמם לא כקרבנות, אלא
כאנשים שעומדים בחזית המלחמה של הציביליזציה, כבני האור שנלחמים בבני
החושך. פתאום למלחמה הייתה משמעות ולא רק סבל.
הדיכוטומיה שבין העשייה לתחושה
בהסתכלות על המצב הנוכחי בארץ וכל מה שקורה היום במדינת ישראל, ישנה דיכוטומיה בין תופעות בולטות מאוד:
האחת היא שאנשים - יזמים כלכליים, יזמים חברתיים, כותבים ואחרים - עושים
דברים מעניינים מאוד, שלא נעשו בארץ בעבר, בנושאים חברתיים, בנושאי איכות
הסביבה ועוד, דברים שמדהים לראות אותם. הייתי שופט בתחרות יזם השנה של
ארנסט אנד יאנג וראיתי כל כך הרבה חבר'ה מדהימים. בפרויקט ההתנדבות
'בקהילה', שפעיל ב-14 בתי ספר בארבע שכונות בירושלים, יש 40 מתנדבים
שמפעילים את הפרויקט כל השנה. את הדברים המדהימים האלה רואים גם בעסקים
בארץ, שבהם נגלית יצירה רבה של יש מאין, כל אחד בתחומו.
אך מן הצד השני, אם מסתכלים על האווירה הכללית בארץ, רואים כי התחושה לא
טובה, לא אופטימית, תחושה של חוסר כיוון. גם אנשים שעושים דברים טובים
חושבים שהם עושים את זה למרות הסביבה, ולא בגללה.
כעת, כעם, כמדינה שחוגגת 60 שנה ומסתכלת על השלב הבא שלה כאומה, אנחנו
מחפשים את הסיפור החדש שלנו, את הסיפור החלוצי החדש שלנו, את היכולת להרגיש
שאנחנו עושים דברים בעלי משמעות, אנחנו מחפשים להרגיש שיש לנו אמונה
ושאנחנו חלק ממנה. מכל זה צומחת התפישה של כיוון חדש ויצירת טרנספורמציה
בנגב, בגליל, בירושלים ועוד.
בזמנו, כשהוקמה המדינה, היה את הסיפור החלוצי המשותף, ידעת למה אתה חלוץ
ולמה אתה בונה מקום חדש בעולם חדש, ידעת מה המשמעות של המציאות שאתה נמצא
בה. היום צריך להתחדש וזו המנהיגות שאנחנו כל כך צמאים לה.
בפועל, כמו שאנחנו רואים, הדברים ישנם, לא צריך להמציא אותם, אלא רק לתת
לעם שלנו תחושה שהוא חלק מסיפור משמעותי, שהמאבק שלו בכל אורחות החיים הוא
משמעותי, וכשאור לגויים הוא גם סוג של בחירה ולא רק של קיום. צריך לייצר
את התחושה שהסיפור הזה לא נופל בדיכוטומיה שבין קפיטליסטים לסוציאליסטים או
בין ימין לשמאל, שהוא הסיפור של כולנו ושאתה יכול להיות שייך אליו ללא קשר
לשיוך החברתי-כלכלי שלך.
הקשר שמחבר בין היזמים החברתיים, ובכללם מנהיגי מדינות, לבין יזמים
עסקיים, הוא שהם סוג של אנשים שרואים את המציאות, מדמיינים מציאות אחרת
ויודעים שהם יכולים להשפיע על המציאות כדי שהיא תגיע להיות מציאות אחרת.
מדובר בטרנספורמציה, לא בשינוי.
לדעתי מוסיף אראל מרגלית הטרנספורמציה תקרה גם בישראל. כל מה שקורה ברמה המנהלית הממשלתית היום
מעיד על כך שיהיה שינוי גדול. הקושי שאנחנו רואים, התחושה של קריסת מערכות
באיזשהו מובן, גם היא מבשרת על השינוי המהותי שעומד להתרחש. יותר ויותר
אנשים מרגישים שהם לא יכולים לעמוד מנגד ומחכים ל-wake up call.a
