פרשת "כי-תצא"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

אתר:   www.h-y1.fav.co.il

פרשת "כי תצא" היא הפרשה המשופעת ביותר במצוות - שבעים וארבע מתוך תרי"ג המצוות. הפרשה הקודמת - "שופטים" - הבהירה לנו את חשיבות הסדר והמשמעת, קיום חוקים כדי שעם ישראל יוכל להתיישב בארצו מתוך ארגון נכון ואיכותי, בין אדם לחברו וכמובן בחיי משפחה.

פרשתנו ממוקדת במצוות הדנות בעיקר בקיום איתן ומוצק של חיי משפחה, ביחסים בין גבר לאשה בחיי הנישואין, ביחסי הורים ובנים וכן בחיי חברה והתחשבות בזולת. הפרשה מבהירה היטב כי בבניית עם ועיצוב דמותו כעם מלוכד ואיכותי בארץ, יש לקיים מצוות הקשורות לחיים טובים.

נתמקד בשתי מצוות חשובות ומעניינות בפרשה: מצוות "שילוח הקן" ומצוות "השבת אבידה".

התורה מצווה: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך...והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב/ו'-ז').

יש במצווה זו צער בעלי חיים ופעולה חינוכית, אך יחד עם זאת על קיום מצווה זו אנו מקבלים שכר - אריכות ימים - כמו במצוות "כיבוד אב ואם".

מדוע לא כתבה התורה את שכרן של כל המצוות? על שאלה זו עונים חז"ל: אמר הקב"ה, כדי שלא יאמר אדם הואיל ושכר מצווה זו גדול אעשה אותה ולא אעשה מצווה אחרת, ששכרה קטן יותר. מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצווה ומצווה, כדי שיעשו את כל המצוות בתום. הקב"ה לא גילה מתן שכרן של מצוות, חוץ משתי מצוות: החמורה שבהן והקלה שבקלות: "כיבוד אב ואם" חמורה שבחמורות, שמתן שכרה אריכות ימים והקלה שבהן - "שילוח הקן" ששכרה גם כן אריכות ימים.

מצווה נוספת חשובה ומעניינת בחינוכו של כל אדם היא מצוות "השבת אבידה".

חכמים מתארים מקרים בהם אדם רואה שור או כל אבידה אחרת והוא מתלבט - האם לכבוש את עיניו ולעשות עצמו כאילו הוא אינו רואה את האבידה (כפי שמציין רש"י) או לנהוג כפי שתורתנו מציינת "...השב תשיבם לאחיך" (כ"ב/א'). חובה עלינו להרגיל את האדם ולחנכו מקטנות להחזיר כל אבידה, גם אם הדבר גורם לו טירחה רבה. סיוע לחבר, לנזקק, מהווה מוקד חשוב ביהדות. היינו, המצווה מדגישה את החיוב לעשות מעשים טובים. שהרי בסופו של דבר, החזרת האבידה והעמל שאדם צריך להשקיע בכך, נתונים למצפונו ולהחלטתו האישית. אין אפשרות לחייב אדם לעשות חסד עם הזולת, זו מצווה שצריך להטמיע אותה באופיו של האדם.

קיים משפט מאוד חשוב ועקרוני ביהדות: "סור מרע ועשה טוב". ברור לנו היטב מהו "סור מרע" - אסור לפגוע הזולת, לא בגופו, לא בממונו ולא ברכושו. לעומת זאת - "עשה טוב" מהווה דגם חשוב בעיצוב דמותו החיובית והערכית של האדם. "השבת אבידה" דורשת "בזבוז זמן" של המוצא, כדי לשמור הרכוש שמצא. עשיית טוב היא תכונה חשובה ועקרונית בהתנהגותו של כל אדם.

החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" מדגיש, שכל אדם הרוכש השכלה רוחנית איתנה צריך קודם כל ללכת בדרכי הטוב ועשיית חסד. ככל שאדם מחדיר לתוכו עשיית חסד, נתינה, צדקה ועזרה לזולת, כך מקנה לו הקב"ה מוח פתוח וחכם המאפשר למידה ורוחניות. ביצוע נכון וראוי של שתי המצוות - "שילוח הקן" ו"השבת אבידה", מחייב לב טוב ורצון לעשיית חסד ומבטא את הערכיות של האדם, את חינוכו ופנימיותו.

                                                                                                             ד"ר יחיאל שרמן