באחד הימים הייתי צריך לקנות משהו במרכז הקניות המצוי בשכנותנו. היה יום שישי, כאשר החנויות נסגרות בשעה 3 אחה"צ. מלבד זה, רבים ערכו כבר קניות לקראת ראש השנה, שעמד להתרגש עלינו ביום ד' בערב בשבוע שלאחר מכן, כך שהקניון היה מפוצץ, הרבה יותר עמוס מאשר ביום ו' רגיל. איש לא רצה כנראה לדחות את קניות החג שלו לרגע האחרון. גם בחנות שנכנסתי אליה, המתינו לפני הקופה כמה אנשים וכאשר סוף-סוף הגיע תורי, הטלפון הנייד שלי צלצל. הערתי בקול "תמיד מתקשרים, כאשר זה לא נוח" והקופאי הצעיר השיב "לפעמים אני מתגעגע לימים בהם לא היינו זמינים בכל עת". הרהרתי לעצמי, שבחור צעיר כמוהו יכול לדעת על הימים האלה רק מסיפורי הוריו, אולם תשובתי לא התייחסה למחשבה זאת.

"לפני שנים רבות, התקשרו למקום עבודתי, עם הצעת עבודה שתמיד חלמתי עליה. הייתי מחוץ למשרד ולא הצליחו ליצור עימי קשר. את ההודעה קיבלתי רק למחרת בבוקר וכאשר התקשרתי לחברה, הודיעו לי, כי לצערם, המשרה כבר אוישה. יכול להיות, כי בסופו של דבר, כלל לא הייתי נוהל הצלחה בתפקיד שהוצע לי, אבל אם כן, כל מהלך חיי היה משתנה. עמך," - אמרתי לקופאי - "משהו כזה לא יכול לקרות, הודות לטלפון הנייד שלך."

מה יכול היה לומר הצעיר? הוא ידע שאני צודק וממילא לא שקל ברצינות לזרוק לפח את הטלפון הנייד שלו. הוא הניד בראשו בהסכמה, שילמתי ויצאתי מהחנות.  

היום קשה לנו להבין כיצד הסתדרנו פעם ללא הטלפונים הניידים שלנו. זה אולי המכשיר שמשתמשים בו לעתים קרובות ביותר. לכל אדם מבוגר יש טלפון והדבר מהווה פעמים רבות מטרד. אין לך דבר מעצבן יותר מזה, שבכל מקום, באוטובוס, במרכז קניות, לפעמים אפילו בתיאטרון, אנשים מנהלים שיחות צעקניות ומשתפים אותנו בעניינים אישיים שאין לנו כל עניין בהם, אבל כאשר בדרכי הביתה מהעבודה, אני נקלע לפקק תנועה, אך טבעי הוא, שאני מצלצל ומודיע לאשתי על האיחור הצפוי. לנכדיי יש מכשיר משלהם מגיל 6 והוריהם הרבה יותר רגועים, כאשר הם יודעים, כי צאצאיהם יוכלו להשיגם בכל עת. קטנים אלה, רוכשים מיומנות בתפעול המכשיר במהירות מדהימה ולעתים מסייעים בידם של המבוגרים בהבנת רזי הטלפון החכם החדש שלהם.

גם המקרה השני שלי קשור בתקשורת, או בעצם בחוסר תקשורת, גם הוא קרה לפני שנים רבות - מה אפשר לעשות, מקרים כגון אלה יכלו להתרחש רק עם אלה שהם מספיק מבוגרים, כדי לזכור את התקופה שלפני המצאת הטלפונים הסלולאריים. בנסיעה באירופה, הגענו עם אשתי לתחנת הרכבת הראשית של פראג. כיוון שהיינו צריכים להיפגש עם חברים אחדים, עזבתי את אשתי על הרציף עם המטען והלכתי לחפש אותם. לפתע נשמעה הודעה בשפה הצ'כית במערכת הכריזה, ממנה אשתי הצליחה להבין רק את שמי. היא לא יכלה לעזוב את המזוודות, אך רצתה לבקש את אחד הנוסעים שימסור במשרד המודיעין, כי בעלה ממתין מחוץ לתחנה. רעייתי מדברת אנגלית, גרמנית, הולנדית (וכמובן גם עברית) ומסתדרת לא רע גם בצרפתית ואיטלקית, אך לשווא ניסתה לתקשר עם הנוסעים הרבים שהסתובבו בתחנה הענקית, איש מהם לא דיבר שפה אחרת מלבד צ'כית ורוסית.

מקרה כזה לא יכול להתרחש בימינו. ידידיי היו יוצרים עימי קשר באמצעות הטלפונים הניידים שלהם ולא במערכת הכריזה, אבל גם בין אשתי וביני לא היה מתנתק הקשר, כיוון שכמובן שנינו מצוידים בצעצועים שטכנולוגיית התקשורת המודרנית מספקת.  

ואנחנו כמובן בכלל רק בתחילתה של הדרך. ההתפתחות מהירה ביותר ונדמה לי שמהירותה מואצת יותר ויותר. מתי הופיעו בארץ הטלפונים החכמים הראשונים? לפני שנה? מכשירי הטלפון הפסיקו פתאום להיות טלפונים בלבד והפכו למחשבים לכל דבר. אפילו אדם בעל דמיון פורה כמוני, אינו מסוגל לנבא מה מצפה לנו בשטח זה (ושטחים אחרים) במשך השנים הבאות.