דמוקרטיה

 ביוונית: שלטון העם, דמוס עם (מופיע בדרך כלל במשמעות של המון, אספסוף), קרטוס כוח, היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד. הם יכולים לעשות זאת, לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן.

זו שיטת הממשל הנהוגה בישראל, וטוב שכך למרות שלא פעם ולא פעמים נראה לי שבישראל בחברה כ"כ קוטבית, ושסועה, ספרדים אשכנזים,דתים חילונים,ערבים יהודים,עולים וותיקים וזה רק על קצה המזלג, לא ניתן בכלל לנהל דמוקרטיה. ונכון להיום, כאשר הרוב עדין חילוני והוא הוא הקובע ושומר על אותה דמוקרטיה בקנאות, דבר שעלול להשתנות עם התמורות הדמוגרפיות בחברה הישראלית כאשר הילודה בשני המגזרים שלא רואים עין בעין את ערכי הדמוקרטיה כפי שרואים החילונים, אבל יודעים טוב טוב לנצלה לצורכיהם ולדאגה לרווחתם וזכויותיהם ומחכים בסבלנות ליום בו שהרוב החילוני יהפוך למיעוט, ואז נהפוך למדינת הלכה נוסח איראן או למדינת כל אזרחיה שתחסל סופית את קיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי.

בישראל החילונית לבנתיים, הדמוקרטיה היא לא ממש דמוקרטיה, הדברים נכונים בעיקר כאשר הצד ה"לא נכון" זוכה בשלטון, ואותו רצון הרוב לא יכול לבוא לידי ביטוי בכלים הדמוקרטים העומדים לרשותו ומיד אנחנו זוכים לעליהום עליו מנצחת התקשורת המגוייסת שמן הסתם רואה עצמה כצד "הנכון"  והופכת להיות נשכנית וחוקרת ובעיקר בועטת כנגד כל החלטה שרוצים אותם נבחרים מהצד "הלא נכון"  לקבל כפי שמצופה מהם בעיקר ע"י בוחריהם.

התקשורת בישראל היא תקשורת הומוגנית ברובה, וחברים אי אפשר לפספס מהן עמדותיה, ומהי האג'נדה אותה היא מנסה לקדם, ולעיתים זה נראה ונשמע כמו הגרועות במדינות הטוטלריות שרובן פסו מהעולם למרות שחלקן מתגעגעות לאותם ימים אפלים וחוזרים אליהם בצעדי ענק כפי שקורה ברוסיה היום לדוגמא.

לכן רק בישראל אנחנו יכולים למצוא "אתרוגים" אותם פוליטיקאים שהתקשורת בישראל חפצה בעיקרם כמו באריאל שרון שלמרות עשרות החקירות ומעשי השחיתות שאפפו אותו בכל משרד ומשרד בהם עבד, הפך להיות הסב הטוב, יקיר האומה וגואלה בזכות אותו מהלך שהחליט לבצע שכל כולו היה אנטי דמוקרטי טהור,כי בניגוד גמור להבטחותיו לבוחריו שלו מבית "דין תל אביב כדין נצרים" שהיה הטיקט עליו הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, ולמרות אמירת הלוא במשאל המתפקדים הוא הלך למהלך וצפצף על כל בוחריו שלו ובכך הפך לאתרוג מוזהב על ידי התקשורת שהתגייסה לשמור על שמו ויוקרתו .

כך העצימה עין אותה תקשורת מגוייסת על מעשיו של אולמרט למרות אין ספור פרסומים בעניניו ע"י עיתונאי "חריג" יואב יצחק, רק כדי שישמר את מורשתו של קודמו ובעיקר לשמר את הפילוג בליכוד ולהנציחו, כך נוהגת אותה תקשורת באתרוגית ציפי ליבני שהיום קצת ירד קרנה לאור זכייתה של עמיתה למקצוע בראשות מפלגה מכובדת שרואה עצמה כראויה להציג מועמד לתפקיד ראש ממשלה בישראל.

אותם עיתונאים יכולים לפרסם תחקירים ולפזר האשמות ככל העולה על רוחם, לבצע רצח אופי לראש ממשלה מכהן בצורה שיטתית ומתוזמרת, לפגוע באשתו וילדיו, כן זו אותה אישה שנבחרה להיות הדמות השנואה בישראל, לכתוב אין ספור מאמרים בגנות ציבור שלם ולהכפיש את שמו ולהאשימו בהסתה,מרידה, מלחמת אחים וכל זאת תחת הכותרת חופש הביטוי ובדמוקרטיה, זו אותה תקשורת שמוכנה לקדש חרמות על אותו ציבור ולהצדיקן ואחרי כן להטיף לנו מוסר על חרמות של ציבור אחר כנגד ציבור שנאמנותו למדינה מוטלת בספק, בכל אופן ע"פ נציגיהם ודבריהם של אותו ציבור בפרלמנט שלנו.

היכן היו אותם עיתונאים כאשר החל המסע התקשורתי נגד העיתון ישראל היום? נסיונות החקיקה כנגדו, והנסיונות להביא להפסקת תפוצתו? העיתון היחיד שכותב אחרת,חושב אחרת ולמרות זאת הרבה יותר אמין ממתחריו שמבחינתם כל האמצעים כשרים כולל הפגיעה בחופש הביטוי והדמוקרטיה עליה הם כ"כ נלחמים היום.

בדמוקרטיה שלנו קיים עוד מוסד אחד שהחליט שהוא מעל המדינה, מקבל החלטות בזויות כיאה ליושביו אי שם במרומי השן, מנותק מהמציאות בה אנו חיים, ומהאיום הקיומי שקיים על המדינה וכלל אזרחיה וכל זה תחת הכותרת "הכל שפיט", והשמירה על המיעוטים החיים בקרבנו למרות שחלקים נרחבים בהם רוצים וחותרים תחת קיומה של המדינה ופוגעים בה ובשמה ברחבי העולם.

בבית המשפט העליון בישראל יושבת קליקה שמאלנית שכאשר היא בוחרת את חבריה ומחליפיה ללא שום מחשבה על מתן ייצוג הולם לחלקים נרחבים בציבור שמרגישים מופקרים ושאין להם אוזן קשבת באותו מוסד שלכאורה אמור להיות נטול פוליטיקה וזיקה כזו או אחרת.

בבית משפט עליון ראוי שקבע שהכל שפיט מן הסתם החלטתו של שרון בענין ההתנתקות לא היתה עוברת והוא היה קובע חד משמעית שחוקיותה מוטלת בספק, אותו הדין היה נקבע בענין הסכם אוסלו שחוקיותו מוטלת בספק, אבל בית משפט העליון החליט שהוא לא מתערב, היכן היתה אותה קביעה שאחד מתפקידיו היא לשמור על מיעוט? שלומו? בטחונו? וזכויותיו? או שמא אותו מיעוט אינו בצד "הנכון"? אני לא מדבר שלאותה קליקה אפילו לא ניתן ייצוג לבני עדות המזרח שאין אף שופט צעדה זו שראוי לשבת בכס בית המשפט העליון למרות שהם מהווים לפחות מחצית מאוכלוסיית המדינה, שמעתי שופטת אחת שהסבירה שבחירת שופט לעליון מצריכה רמה גבוהה,ענווה,ידע נרחב במשפט ,יכולת שיפוט וגימגמה איך זה שלא נמצא מועמד אחד שאותם תנאים לא נמצאו בבן עדות המזרח שיזכה להימנות על שופטי העליון.

רק השבוע קבע בית המשפט ואשרר את ההחלטה על המשך בידודו של הרוצח השפל יגאל עמיר ואסר עליו ללמוד ולהתפלל בחברת אסירים נוספים שברור לכל שהחלטה זו נגועה בשיקולים זרים שכל תכליתם היא נקמה על מעשהו, ויש בה את כל ההפרות של זכויות אדם ללא קשר למעשהו, הלוא בבתי כלא אחרים זוכים אסירים שפלים יותר שרצחו משפחות שלימות, ילדים בני יומם וזוכים לתנאים וזכויות מפליגות בשם זכויות אדם וזכויות אסירים.

בית משפט ששולח נהג שיכור ושפל שאיתרע מזלו והוא דרס למוות בן של שופט ומקבל 12 שנות מאסר וזה אותו בית משפט שבמקרים דומים שולח פושעים שביצעו את אותו הפשע למחצית או לרבע ממה שקיבל אותו דורס שדרס את בנו של השופט חשין, בבית המשפט הזה זריקת נעל על שופטת שקולה לדריסת ילד והפיכתו לצמח ע"י שני בני עוולה שמקבלים את אותו העונש שקיבל זורק הנעל.

והיום גם התקשורת בישראל וגם בית המשפט העליון זוכים לחוסר אמון מוחלט ע"י מרבית הציבור בישראל, סקרים בענין פורסמו לעייפה בתקופה האחרונה, זה אותו ציבור שלא מאמין למילה וחצי מילה שנאמרת ע"י שני גורמים אלה וזה אותו ציבור שלא זוכה להשמיע את דעתו ולא זוכה לייצוג הולם במוסדות אלה ,למרות שהוא מהווה 50% מאוכלוסיית המדינה לפחות,ע"פ תוצאות הבחירות כנראה יותר מכך.

לכן מבחינתי בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה היגיע הזמן שגם לרוב יהיה קול, ממשלת ישראל הנוכחית נבחרה בבחירות חוקיות ולגטימיות, ומותר לממשלה זו לקבל חוקים ע"פ השקפתה ולשנות קלקולים שקיימים כאן מאז קום המדינה ע"י משטר בולשביקי דורסני וכוחני שלא מוכן לוותר על ההגמוניה שלו ולהבין שדעותיו ורצונותיו לא משקפים את מרבית הציבור בישראל והוא כבר מזמן לא רלוונטי.

היגיע הזמן שגם התקשורת בישראל וגם מערכת בתי המשפט בישראל תבין שכאשר הם נוהגים כפי שנהגו מאז קום המדינה, הביאו את הציבור לחוסר אמון בהם לרמה כפי שלא נראתה כאן מעולם, הם שיכורי כוח ועוצמה כאשר הם רותמים את אותה עוצמה לקידום עניניהם שלהם וקידום האג'נדות שלהם כנגד הרוב שקולו לא נשמע ולזכויותיו לא דואגים עד לרמה שהגולם קם על יוצרו ואותה עוצמה הפכה להיות לרועץ לשתי מוסדות אלה, והיום באה לידי ביטוי בחוקים אותם מנסים להעביר כנגדם.