29 נובמבר 2011

בין פגיעה לאיזון

הסיסמה המסתחררת חדשות לבקרים במקומותינו: "אנו לא ניתן לפגוע בבית המשפט" הינה אווילית במקרה הטוב ומגלמת בחובה התחסדות נכלולית במקרה הגרוע יותר.  הפרחת סיסמה זו מניחה כי אנו האזרחים, הננו חבורת אווילים משרישה אשר כל בר-בי-רב יכל ללוש ולשטוף מוחנו בססמאות ריקות בלא שנעמוד על פירכתן. 

אין למצער בנינו ולו אחד אשר בעשתונותיו, החפץ לפגוע בבתי המשפט וסמכותם.  כולנו מכירים בצורך ובחובה בקיום מערכת משפט עצמאית ומתפקדת המתנהלת באורח דמוקרטי מקובל, כממונה על השפיטה בהתאם לחוקי הכנסת.  מאידך-גיסא, אל לנו להניח למערכת המשפט לקבוע הלכה משפטית בנושאים ערכיים ופוליטים בלא שמונתה לכך.  לא לשם כך היא קיימת וזה אינו יעודה.  זה תפקידם של ניבחרינו בכנסת ישראל.  ישראל הינה מדינת חוק דמוקרטית אשר האיזון בין הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת חייב להיות מדוקדק מאין כמותו.  בתנאים אופטימלים אלו, אם יקום אי מי וינסה לגמד, לקעקע או לפגוע בבית המשפט ומערכות החוק הרי שהינו פועל מחוץ לחוק ועליו לתת את הדין על כך.

אך לא בכך עסקינן.  אנו עוסקים במערכת משפט אשר חמסה באורח פיראטי את סמכויות השלטון האולטימטיביות מידי כנסת ישראל.   "המהפכה השיפוטית", "הכל שפיט", "מלא כל הארץ משפט", הללו הן חלקן של ההגדרות אשר בהן הכתיר הנוכל-הפוליטיקאי, הערום כנחש השדה, הוא אהרון ברק את  מחטף הדמוקרטיה אשר ביצע כנגד העם בישראל ונציגיו בכנסת אשר חטאו בחוסר תשומת לב לפרטים ובכך איפשרו את חפצו של הפיראט הנלוז, על מנת להפוך את מדינת ישראל למדינת "דמוקטטורה שיפוטית" אשר נותנת בידי בית המשפט העליון כח בילתי מוגבל ועודף בבירור על פני שתי הרשויות השלטוניות האחרות.

כוחו הבילתי מוגבל ומכאן סכנתו של "המחטף השיפוטי" נובעים מכך כי אנשים אלו אינם ניבחרים על ידי הציבור, מעשית הינם בוחרים עצמם מתוך עצמם, דיוניהם והחלטותיהם ברובן המכריע אינן שקופות לציבור והגרוע מכל, הם אינם נושאים בכל אחריות להחלטותיהם.  אפשר וניתן היה לשאת התנהלות עקומה זו אילולי התעקשו נושאי "המהפכה השיפוטית" לשפוט, להחליט ולקבוע דעתם בנושאי חברה, אידאולוגיה, מדיניות, ביטחון וכלכלה אשר לא הוסמכו לכך כלל וכלל על ידי חוקי הכנסת, ואשר הבנתם בהם אינה למצער מגיעה להבנתו של אחרון מוכרי הירקות בשוק מחנה יהודה (ישסלחו לנו המוכרים בהשוואה המטפורית דנן).

המחטף השיפוטי של אהרון ברק וממשיכתו דורית בייניש נועד לשתי מטרות עיקריות.  האחת - העברת סמכויות השלטון האולטימטיביות לידי "הנאורים" מפאת אשר הללו תמיד יודעים מה טוב לנו, ההמון הנבער. זו כנופיית "רחביה הלבנה" (כמטפורה) השוכנת בחלקת אלוהים המובטחת, זו הגודעת ידי המתנכלים לה, הוא בית המשפט העליון.

השניה - היא יצירת מאזן אימה ושיתוקה של מערכות השלטון דהיינו הכנסת וממשלת ישראל - ללא תלות בנטיתה הפוליטית, למול העמותות החוץ פרלמנטריות ניתמכות הקרן לישראל חדשה וכל אנטישמי זב חוטם בעולמנו על מנת להבטיח את שרידותו של הסכם אוסלו האסוני. 

התארגנות העמותות חוץ הפרלמנטריות בראשות "הקרן" החלה כחמש שנים לפני פרוץ "המהפכה השיפוטית" לחיינו בשנת 1992.  חדי העין יבחינו מיד בתזמון "המהפכה, כשנה לפני חתימת הסכם אוסלו.  אזי בשלו התנאים למחטף השיפוטי בכנסת על ידי רב-פוליטיקאי אהרון ברק אשר הפך את קערת הדמוקרטיה הישראלית על פיה.  המהפכה-הפיראטית הזו נועדה לשמש את המסד המשפטי והשיפוטי עבור "הסכם אוסלו" ובעקבותיו את הגיבוי המשפטי הדרוש לגרוש יהודים מבתיהם אשר היווה חלק אינטגרלי עתידי מהסכם מביש זה.

היכן זאת נישמע בעולמנו, היכן מעז נשיא בית משפט עליון בחלד לתאם עמדות פוליטיות עם השגריר האמריקני בארצו כנגד מדיניות ממשלתו?  היכן קיים מצב בו נשיא בית המשפט העליון מקבל אתנני "קרן פורד" - 20 מליוני דולארים, עבור "הקרן לישראל חדשה" ופעילותה האנטי ישראלית?  היכן מעז "העליון" להפגש עם תומכי הצעות חוק בכנסת הנוגד השקפת עולמם של "העליונים" ערב ההצבעה בכנסת?  רק במקומותינו.  ואכן, דורית בייניש נשיאת העליון עשתה כל זאת לדראון עולם.  הלשונות הרעות "מלעיזות" כי גם "העליון" שקדם לה, אהרון ברק, נהג בדיוק כך ובמשנה מרץ, לתפארת מדינת ישראל.

קיימים בנינו המתחסדים ומגלגלי העינים הטוענים כי התערבותו של בית המשפט העליון בחקיקת הכנסת הינה מוגבלת וכן גם נדירות פסילתם של חוקי הכנסת וכך, על מה ולמה קמה הזעקה?.  אין צביעות רבה מזו.  למה הדבר דומה, לפצצת גרעין יבילה ומוכנה לשיגור בידי איראן.  סיכויים רבים כי הללו לא ישתמשו ביכולתם הגרעינית וכי מדוע יעשו זאת?  עצם העובדה כי הפצצה מצויה בידם והכרת ישראל והמערב כי הינם קיצונים-פנאטים דיים להשתמש בה בנוסח "תסמונת הכלב המשוגע", דייה לכפות את ידי מנהיגינו משימוש במירב החלופות הצבאיות שבידם כנגד אויבינו ולהפילם על ברכיהם בעוד האיראנים, רוחצים בנקיון כפיהם משואה נוספת ונשורת גרעינית.

כך, בנוסח זהה פועל בית המשפט העליון.  הוא יצר מאזן אימה עליון המחייב את ניבחרי הציבור בכנסת לפזול לעבר בית המשפט העליון והאג'נדה השמאלנית רדיקלית אותה הוא מוליך, כל אימת שמנסים הנבחרים לחוקק חוקים אשר זכותם המלאה וחובתם לחוקקם בהתאם להשקפותיהם וצו מצפונם שהרי לשם כך בדיוק ניבחרו.  כלומר, חוקים רבים הופכים למעשה למגווני שמאל,  לחוקים אנמים, רופסים, חסרי שינים מאימת שיניו החשופות של "הכלב המשוגע" התאב לטרף הרובץ בבית המשפט העליון.  ואכן לכך בדיוק, לחוסר משילות מובהק של ניבחרינו מכוון בית המשפט העליון ו"המהפכה השיפוטית" שלו.  ועדין ישנם חלושי הדעת בנינו המתעקשים באווילותם לטעון כי "אל לנו לפגוע בבית המשפט".  כלל לא עולה בדעתם של הללו כי השבתו של בית המשפט העליון למסלולו הדמוקרטי התקין אינה "פגיעה בבית המשפט העליון" אלא נהפוך הוא, תיקון ותחזוקה לדמוקרטיה שלנו.

מזה מספר עשורים הוברר, טיפין טיפין, תחילה בלחישות מהוסות ולאחר באורח מוגבל ומושתק תקשורתית (כמובן), כי מערכות המשפט יחדיו עם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה שומרים בכספות עלומות "תיקים באפלה" כנגד פוליטיקאים מובילים, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית המתעדים לכאורה מעשים שאינם תקינים (הכל כמובן עורבא פרח וללא כל בסיס, כפי שהובררו חקירות כל מקרי תפירת התיקים שאכן הופעלו).  תיקים אלו כשמם כן הוא, הללו "תיקים באפלה", עדי הגיע היום לחשפם לעיני כל.  אלו הם התיקים שאנו מחבבים לכנות השימוש בהם: "תפירת תיקים".  לפתע כאיבחת ברק (תרתי משמע) ביום שמש בהיר, נחשפים הללו לידיעת הציבור. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה "בעצה אחת" (כמובן) ממליצים למשטרה לפתוח בחקירה (שוב כמובן) כנגד ביש הגדא ש"העז לחמוד" את אחד ממעוזי השמאל הקיצוני בשלטון או חס וחלילה "לפגוע בבית המשפט". 

כנאמר לעיל, האשמות המופרכות הכלולות באלו "התיקים התפורים" מתבררות תמיד כחסרות בסיס, אך עד אז, דואגת התקשורת ("בעצה אחת", כמובן, עם מערכות המשפט ופרקליטות המדינה) להכפיש עד דקא את "הנאשם" העלוב וכאשר מתבררת האמת שלהפך, הרי אין יותר להסב את הגלגל, עתידו הפוליטי, האישי, כל חייו ועתידו של הקורבן התורן שווים כקליפת השום.  גורלם של "התפורים" משמש כמובן תמרור אזהרה לאחרים שעדיין תיקם"ממתין בקנה" למען יראו ויראו ויתנהגו "כילדים טובים" וצייתנים.

איננו וודאים, אין בידינו כל הוכחות לנאמר להלן, אך התנהלותם של מספר חברי כנסת ושרים ממפלגות השלטון והקואליציה, בכך שמתנגדים קטגורית להשבת המערכות המשפטית לעשתונותיה, להשית שוב את האיזון החיוני מאין כמוהו בין שלושת הרשויות, מעלה חשד כי הללו מאוימים באמצעות אותם "תיקים באפלה" לישר קו עם המערכת השלטונית דה-פקטו (בית המשפט העליון).  לוואי וניתבדה, אך כאשר שרים "דמוקרטים" תומכים באורח בלתי מתפשר במיסוד המצב המעוול הקיים, בהנצחת שילטון בית המשפט העליון על מדינת ישראל באמצעות "המהפכה השיפוטית" וזאת כנגד כל עקרון דמוקרטי בסיסי מקובל בחלד, הרי שלא קיימת (לכאורה) סיבה סבירה אחרת לנאמר כאן.  ואיננו סומכים ידנו על ההתחסדות הגורסת כי הינם "פועלים בהתאם לצו מצפונם".  אם זה הוא צו מצפונם, האנטי דמוקרטי בעליל, הרי שאינם ראויים לשמש נציגיו של הציבור בכנסת ובממשלה.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca