סטייק טארטאר מאת ריקי שחם

צופה במרחקים
מנסה למצוא את הקו
שאולי הוא האופק
ששם מתחברים להם
המצולות עם רום שמיים
ורק רוצה לגעת במקום
שבו אני ערה לחלוטין
מושיטה את ידי
ותופשת חפץ
שבא מהמימד האחר
אולי אפילו איזשהו תפוח אדמה
שקולף והכין את עצמו
להיות תוספת לקדרה
שמכילה נתח אחד של בשר
שעשה דרך ארוכה מהעתיד
כדי למצוא לו מקום בצלחת שלי
כי אני
עושה לי מיני רישומים
בעזרת הדם הניגר מבשרו
רר לגמרי
חי כמעט כחול
עם רוטב ברניאז
נאבקת על חיי
עם קמטי דאגה על המצח
כי העולם שלי מרחף מעלי בריקוד של צלמיות
ורק חסר לי עוד נתון אחד
כדי להשלים את התמונה
במשבצת הספינה
של מארי מגדלן.

פעם הייתי כותבת מכתבים. מאת ריקי שחם

אני מתבוננת פה
יום יום בחורף
ואין מילים לי
ברגע זה
להגיד.
וגם שכך
יש את התפיסות שלי
אותם אני מזמנת כל הזמן
והם מולידים לי
מציאות פיוטית
שמעצבת את הערכים
וגם שהם מוזרים כימהה
הם תמיד מרחיבים את דעתי
ומרוממים את רוחי
ודואגים לי
שלא אשקע במקום כלשהו
שמנוגד לחלוטין
לכל תחושה של חיים
כי חתך הזהב
מגדיר לי את המשוררות
של החירות שלי
ושל הפיוט הצלול
שמגדיר את פריסת תשוקותי
ורגשותי
שניצבים במשקל שירה
ואני עדיין רק חולמת
ורק רוצה
שלא תתפוגג לי הנפש
שמתחקה אחרי
הרמוניה קיומית
ומבקשת רק להרגיש
את כל הטקסטים
אותם היא
מפייטת.