כאשר המצב הכלכלי בעולם מתערער, ואוי כמה שהוא מעורער נראה לי שאנחנו עומדים רק בפיתחו של משבר כלכלי עולמי כפי שלא ראה העולם מזה שנים, בנתיים העננים מעל ישראל בתחום הזה רק מתקדרים ועדין לא ספגנו את המכה והטלטלה שעוברת על העולם, אבל כרגיל במחוזותינו בעלי העסקים כבר מתחילים לנצל את המצב לטובתם, וכבר מודיעים שלאור המצב ולאור חוסר היציבות אין טעם בכלל לפנות כדי לדבר על שיפור תנאי עבודה, או עליית שכר במצב הנוכחי וזה במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב מתחילים כבר להטיל גזרות ודרישה לצמצומים ואפילו מתחילים לפגוע בתנאי העבודה.

בפעם הקודמת שחווינו זאת היה במשבר הכלכלי שהתחיל בארה"ב והמשיך לשאר העולם שנכנס להאטה כלכלית, ואיתן הופיעו הגזורות, כמו חוזרים על נהיגה חסכונית רגע לפני שמתחילים להגביל ק"מ למי שמקבל רכב חברה, קיצוץ בהחזרי אש"ל עד לביטולם בכלל, דבר שמן הסתם כבר יונצח ולא יוחזר לקדמותו בימים של שפע וריווחיות שיא, בעיקר כאשר אתה עובד במגזר הפרטי ונתון לגחמותיו של בעל העסק שיודע תמיד לפנות אלייך ברגעי מצוקה ושוכח ממך ברגעי הרווחה.

אני אפילו מכיר כאלו שנדרשים לקחת ימי חופשה ללא תשלום לפחות יום בשבוע ע"מ להקל על העסק ולכאורה למנוע פיטורים שגם הם יבואו ולא יזכרו לך שיצאת לחופשה בכורח ע"מ למנוע אותן.

אז נכון ממקום מושבי כשכיר בחברה שמקבל את משכורתו כמו שעון שוויצרי ולא נתון ללחצים שמופעלים על בעל עסק כמו  תזרים מזומנים,ירידה בהזמנות וכו' אולי קל לי לבקר כי איני מצוי בנעליו למרות שתמיד כאשר נדרשתי לצמצם עשיתי זאת והפכץי להיות שקול  יותר בפעולותיי ע"מ להקל על החברה בה אני עובד ע"מ שתמשיך לשרוד ותעבור את התקופה הקשה שאולי תגיע.

הדבר שאני לא עושה הוא להאשים את כל העולם ואשתו על מר גורלי ומנסה לגייס את כל הכלים העומדים לרשותי והבמה העומדת לרשותי ע"מ להציל אץ התחת שלי או הכיס בשביל לשמר את רמת החיים הנוחה והמפוארת שאני יכול להרשות לעצמי בימים טובים יותר.

בשבועות האחרונים אנחנו עדים למסע תקשורתי מתוזמר על החוקים החדשים שמסתובבים במסדרונות הכנסת בכל הקשור לתקשורת בישראל חוק לשון הרע, חרב פיטורים, סגירת ערוצים,תחנות וכל הבא ליד, לכאורה במדינה נורמלית ומתוקנת ובעיקר כזו שחיה ונושמת דמוקרטיה כלי תקשורת משולים לחמצן והם אחד הכלים החשובים ביותר הקיימים במשטר זה.

על פניו נראה שקול זעקתם של עיתונאי ישראל לאור החוקים המוצעים הם צודקים וחשובים מאין כמותם, אבל כאשר יורדים לשורשו של הענין מסתמנת תמונה עגומה בה נראים פניה הכעורים של כלי התקשורת בישראל שאפשר לומר עליהם הרבה דברים, אבל דאגה לדמוקרטיה ואזרחי המדינה הוא לא אחד מהם.

ערוץ 10 שמצוי בקשיים כלכליים מזה מספר שנים, למעשה מיום הקמתו ומתקיים בזכותן של ממשלות ישראל שמאפשרות לו לגלגל את חובו ולא להחזירו במועד כפי שנקבע, אגב זכות שלא היתה עומדת לנו האזרחים לו היינו נתקלים בקשיים כספיים ונקלעים  לחובות, אבל כאשר מחליטה הכנסת אם כן או לא  להאריך את מועד פרעון החוב של ערוץ זה הם קודם כל עושים זאת ע"מ לשמור על הקופה הציבורית של כולנו שממנים את החוב הזה ונושאים בו, וזעקתם של העיתונאים שיוצאים בהאשמות על סתימת פיות,אובדן הדמוקרטיה לא עושים זאת בגלל דברים אלה, אלא כל דאגתם לשמר את ארנקם התפוח ורווחתם.

כי אם ערוץ 10 מרשה לעצמנו לשלם משכורות עתק אז על מה הוא מלין? למי הוא דואג? ועל אלו אינטרסים הוא באמת רוצה לשמור?

מגיש החדשות המרכזי יעקב אילון שמקבל 140000 מידי חודש.

לונדון וקירשינבאום שמרוויחים 80000 ש"ח בחודש.

התחקירן וכתבם הבכיר רביב דרוקר שמקבל יותר מ100000 ש"ח בחודש.

גיא זוהר שמקבל 100000 ש"ח בחודש.

מנהל חטיבת החדשות בנזימן שמקבל 10000 ש"ח בחודש.

5 אנשים שרק הם מוציאים מהקופה המרוששת של אותו ערוץ שנלחם על חייו ועתידו יותר מחצי מליון שקלים מידי חודש וחודשו, וזה לאחר שהם הסכימו לקצץ בשכרם בין 12% ל25% לפני כשנתיים לאור מצוקתו של הערוץ.

אלו אותם פרצופים שמצקצקים בשפתיים ערב ערב על גבי המסך לאור העוולות, חוסר הצדק, מחאת הצרכנים, חוסר שיוויון,סוציאליזם מעלים תחקירים ובודקים בציציותיהם של כל מקבלי החלטות ושוכחים לבדוק את ציציותיהם שלהם עצמם בזמן שהם עושקים את הבית שמאכיל אותם ודואג להם לפרנסה  ומצפים שאנחנו האזרחים שלא מגיעים לרבע ממשכורתם החודשית שנמשיך לממן את חגיגת השכר המופקרת בתחנה זו.

כאשר בודקים את משכורותיהם של בכירי ערוץ 1 ורשות השידור הן ברדיו והן בטלוויזיה מתברר שגם שם המשכורות מרקיעות שחקים לרמות דומות בזמן שרשות זאת גובה מאיתנו איגרת לה אנו מחויבים בעשיית הטסט ותשלום אגרה לכל מחזיקי מקלטי הטלוויזיה במדינה, ומצוייה בקשיים כלכליים שמסכנים את המשך קיומה .

היום גם נודע לנו שעיתון "מעריב" נמצא על סף סגירה וזו עובדה ידועה שקיומו הופך להיות נטל ומשול לבור ללא תחתית מבחינת המשאבים והכספים שנדרשים ע"מ להשאירו קיים וכנראה לאור המכות הניתכות על  בעל העיתון נוחי דנקנר בתקופה האחרונה הסיכוי שהוא ימשיך לממן זאת נראים היום קלושים מתמיד, חלק מזה היא אותה מחאה חברתית עליה נלחם העיתון בחירוף נפש הביאה לכך שעשרות חברות החליטו להקפיא את קמפיין הפרסום שלהם ע"מ להוריד צללית בתקופה זו.

אז כפי שאמרתי והבאתי כאן בתחילת דבריי על מה שקורה אצל עמך ישראל בתקופות קשות, כאשר נאלצים להדק חגורה,לצמצם בהוצאות , וכו' ואנחנו עושים זאת ללא רזרבות ומשמנים שיכולנו לאגור לימי מצוקה בזכות משכורות עתק כפי שהובאו לעיל בעיקר כאשר המשכורת הממוצעת במדינת ישראל עומדת כעל 7500 ש"ח לחודש, הייתי מצפה מכל אותם עיתונאים יקרים שלפני שהם יוצאים בקמפיין ובמסע שיסוי כנגד קעקוע הדמוקרטיה בישראל, שאנא ממכם לפחות תואילו להוכיח לנו שאכן נשמת הדמוקרטיה בישראל חשובה לכם ולא רק הרווחה הכלכלית ומשכורות העתק שהנכם מרויחים ואותה אתם רוצים לשמר מכל משמר.