פינת העישון במשרדי הינה חלון שפונה לשכונה בדואית בעיר ערבית, היה מוזר ודי חדש לעמוד עם הראש בחוץ ולהציץ לשכונה שבה ממוקם המשרד שלי, הריחות היו שונים,מבנה הבתים ועוד לא ידעתי בכלל שאני הולכת לקבל שיעור בחיים אייך זה נראה אצל אחרים,דהיינו המגזר, דהיינו אנשים שאין סיכוי שהיו בחוג חברי בגלל הריחוק הפיזי,המנטלי,העדתי ועוד הרבה של "למה לא"?

והתחלתי לעקוב...עקרות הבית בימים שלא עבדו מדברות בקול רם ממרפסת אחת לשניה, כולן מנקות כל היום, הבתים מבחוץ מבריקים שאף עוזרת במחוזותי לא תבריק ככה, את השטיחים רוחצים על המדרכות עם זרם מים חזק (לא חשוב מה מפלס הכנרת)

מפזרות אבקת כביסה על השטיח ומקרצפות בעזרת מטאטא קשיח לאחר מכן תולות את השטיחים לייבוש על כל חומה וקיר שישנם.

ממש לא חשוב להן אם יורדים ממטרים בחוץ או שרב נוראי,הן מנקות ורק נשים ובנותייהן,לא פעם שאלתי "אין בית ספר?" והן ענו לי בחיוך "לא היום".

הדיבור הראשון היה עם השכנה ממול,אישה בשנות ה-60 לחייה, לבושה כמוסלמית אדוקה ואפשר היה לראות רק פניה החביבות,

היא לא האמינה למשמע אוזניה כשצעקתי גם מהחלון "בוקר טוב לך", היא הרימה את ראשה חייכה ונופפה לשלום.

לא וויתרתי לה כל יום בהפסקות סיגריה קראתי לה ושוחחנו מרחוק בשפת הידיים הבינלאומית.

יום אחד היא התקרבה לחלון שלי "איזו גלביה יפה יש לך מאיפה קנית?" לקח לה כמה דקות להבין מה שאלתי בכלל "אהה זה מנצרת, את אוהבת?", הנהנתי בראשי ונפרדנו.

לאחר כמה דקות היא נקשה על דלת משרדי ונכנסה עם שקית,בשקית היו 2 גלביות יפיפיות ,הרגשתי מבוכה אבל היא דחפה אלי את הגלביות ע"מ שאבחר אחת מהן, היא לא רצתה כסף ולא תמורה, לא התאפקתי ונשקתי לה בשתי הלחיים, היא הסמיקה ונישקה חזרה.

השכנה השניה מד פעם מפעילה לי את בלוטת הרוק (לא שאני צריכה זרז) היא מדליקה את הטבון בחוץ ומתחילה להכין פיתות

והריח מזדחל לו אט אל משרדי.

היא כבר יודעת שלמעט 6 ילדים ובעל היא דואגת גם ליהודיה הזו מהמשרד שתמיד רעבה ושולחת את הילדים הלוך חזור אלי.

בגלל שזו המציאות ואין פה נסיון לייפות עלי לומר שאני מחזירה רק במה שאני יכולה ומרגישה כבר כמו אחת מהשכונה, עורכת קניות בחנות שלמטה,משתמשת בשירותי הקוסמטיקאית במוסך ובכל מה שיש בשכונה.

אין ספק שלא גיליתי את  מזרח תיכון חדש,אין ספק שאני מכירה את כל הפתגמים שנאמרים על אנשי המגזר בע"פ אבל החום והיחס שלו אני  זוכה מהן מחמם את ליבי ואתגעגע כשהפרויקט יסתיים.

רגע, יש איזה מדינאי משלנו או מהצד השני שמבין שאם כך הייתה נראית הפוליטיקה היה לנו שלום באזור?