בלוח השנה הנוצרי נהוג לשייך כל יום בשנה לקדוש נוצרי אחר, או למספר קדושים. בשעתו היה מקובל גם לבחור את שמו של ילד בהתאם לקדוש שיומו מצוין בלוח השנה ביום לידתו, או יום הטבלתו. היום השמות הפרטיים נבחרים לרוב לפי שמות אחד הסבים, לזכרו של הורה שנפטר, (בארצות מסוימות אף לפי שמות הורה שעדיין חי), או לפי העדפתם האישית של ההורים, אך גם כאשר השם נבחר בצורה כזאת, ללא קשר עם היום בו הילד נולד וללא קשר דתי כלשהו, קיימת בארצות רבות באירופה ובאמריקה הלטינית מסורת לחגוג את יומו של הקדוש שאת שמו אדם נושא (name day, namenstag).

בשעתו הכניסה אשתי לביתנו חידוש המקובל בארץ הולדתה: לוח ימי הולדת, בו מצוין שמו והתאריך המתאים של כל בן המשפחה וחבר טוב (על פי מיטב המסורת ההולנדית, מפאר לוח זה את החדר הקטן ביותר בביתנו, מול האסלה, כי זה המקום בו האדם מבלה יום-יום זמן-מה ויש סיכוי סביר, כי ישים לב, כי בעוד ימים אחדים יחול יום ההולדת של דודתו, או של ידידו).

כפי שמכריי יודעים, אני מקיים קשרי ידידות עם אנשים אחדים בהונגריה, אבל מאז נעוריי הפכתי לישראלי ומנהגי הגויים אינם נהירים לי. על כן הייתה עבורי הפתעה גמורה, כשנודע לי שההונגרים ותושבי ארצות אחרות בהן חוגגים את יום השם, מייחסים משמעות רבה יותר ליום זה, מאשר ליום ההולדת ואוי ואבוי לי אם שכחתי את יום השם של ידידי!

לרבים מימי השם האלה קשורים מנהגים עממיים, אמונות תפלות. אם למשל יומו של קדוש מסויים קר במיוחד, סימן הוא, כי החורף יהיה קל, או אם הנערה צמה ביומו של קדוש נתון, היא תינשא בקרוב. בימי קתרין (ה-25 לנובמבר) למשל, קיימת מסורת בארצות רבות לערוך נשפים מפוארים. יום חג כזה הוא גם יום ולנטינוס הקדוש, או בשמו המוכר יותר, יום ולנטיין, או חג האהבה, החל ב-14 לפברואר ונחוג באמצעות העברת מסרי אהבה (שירים, פרחים וכו'). בימי השמות הנפוצים ביותר, עורכים במקומות עבודה חגיגות משותפות לכל בעלי השמות הפרטיים הזהים, בהן חבריהם נותנים להם מתנות, מוגש כיבוד עשיר ושותים לבריאותם של בעלי השמחה.

יום חג אחר המוכר גם במקומותינו, הוא הסילבסטר. אומנם זהו יום חגו של האפיפיור סילבסטר הראשון, אך גם במקרה זה, נותק הקשר בין סילבסטר זה, לבין חגיגת השנה החדשה וברוב הארצות קרוי חג זה בשם 'ליל השנה החדשה'.

לי אישית יצא השנה להיות בבודפשט ב-11 לנובמבר, יום מרטין, לא שהייתי מודע לכך. האמונה הרווחת היא, כי אדם העורך סעודה ביום זה, מובטח לו, כי בכל ימות השנה יהנה משפע של אוכל ומשקה וככל שישתה יותר ביום חגו של מרטין, יהיה בריא וחזק יותר. יום זה מוכר גם כ'יום האווז' ובסעודות מוגש בראש ועיקר בשרו של בעל כנף פופולארי זה.

כאמור, הייתי בבודפשט בחברת ידידה מקומית. השעה הייתה שעת צהריים ואחר ארוחה קלה במדרחוב, שמנו את פעמינו אל עבר תחנת המטרו הקרובה. השמש זרחה, אבל מזג האוויר היה קר למדי וכשעברנו ליד קפה/מסעדת גרלוצי (gerlőczy) הידועה, שאלה ידידתי אם היא יכולה להזמין אותי לכוס יין חם. בימי החורף, מציב קפה זה תמיד סיר עם משקה זה בחזיתו ואכן כבר עמדו סביבו כמה צעירים עם כוסות בידיהם.

האישה הצעירה והחביבה, שמזגה לנו את היין, הזמינה אותנו, כי שנצטרף אליה ואל  חבריה ששמם הפרטי של כולם היה מרטין, בחגיגתם. על צלחת גדולה הוגשו דלדולי בשר (מטעם פריך מהעור הרווי שומן של האווז, זה התרגום היחידי שמצאתי, ל-grammeln האוסטרי, ה-greiben הגרמני, ה-greaves האנגלי), טבעות של בצל סגול, פלחים של פלפל ירוק, בסלסלה היה לחם ביתי טרי ומי שלא הסתפק ביין, מזגו לו גם pálinka (שנאפס, זוג של משקה מזוקק). מה שהיה הכי חשוב: האנשים היו נחמדים, חביבים, חייכניים. פטפטנו על דא והא, הוחם לנו - לא רק גופנית - ולבסוף אף לא הסכימו לקבל מאתנו כסף עבור היין שהזמנו.

עבורי, זאת הייתה בפעם הראשונה שהשתתפתי בחגיגת יום השם ונחשפתי להכנסת האורחים הלבבית, שההונגרים מתגאים בה.