26 דצמבר 2011

חיה ותן לחיות

דומה וכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים.  נושא "הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בנינו להציגו.  אכן הדרת נשים היא פסולה בעקרון ובמקרים מסוימים כרוכה בכך כפיה דתית, אך כפיה על אנשים דתיים שילוב נשים לעומתי בקהילותיהם באופן הנוגד אמונתם הינה כפיה חילונית אף היא.

יותר ויותר נשים חרדיות (למעט מספר זניח של חרדיות-מחמד המועלות בתרועת חצוצרות בתקשורת כמשל ודוגמא שלהפך), יוצאות לקידמת הבמה ומכריזות בראש חוצות  ובנפש חפצה כי הפרדה בין נשים לגברים, אותו המונח אותו אנו מיחסים בשגגה ל"הדרת נשים", הינו אורח חיים המקובל עליהן ורצוי להן.  הן אינן מעונינות לשנות את ההפרדה בין נשים לגברים בתחומים המקובלים על העדה החרדית ודבקות בכך, למצער כגברים עצמם.  לעיתים תתקבל הרושם כי יותר מאשר "העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק" דהיינו, יותר מאשר הגברים החרדים חפצים בהפרדה, חרדות הנשים החרדיות לקיום ההפרדה.

עלינו לבדל המונח "הפרדה בין נשים לגברים" לבין המונח השגוי במקרה זה "הדרת נשים".  בקהילות חרדיות קיימת הפרדה מרצון, בשטחי ענין מוסכמים, מנותבת אמונה דתית לגיטימית בין נשים לגברים מטעמי מוסר, צניעות, כבוד הדדי ודת ובמדה ושני המינים מעונינים בה, הרי שאין בתופעה זו כל פסול, זו זכותם הלגיטימית הבילתי ניתנת לעירעור.

היכן קיים הפסול?  הוא קיים באזורי החיכוך, במקום אשר בו קבוצה חרדית או פרטים ממנה כופה על קבוצה חילונית את אורחות חייה (וקיימות דוגמאות גם שלהפך).  כאמור זו הינה כפיה דתית ואל לנו להרשותה ויהי מה.

מאידך גיסא, אל לנו לתחוב אפינו היכן שאינו מקומו דהיינו, זכותם של אנשים לחיות חייהם בהתאם לאמונתם הדתית ומנהגיהם כחפץ לבבם ועלינו לכבד זאת.  במדה ולא נכבד את אמונתו ומנהגיו של האחר יהפוך הדבר לבומרנג כנגד כל חברתנו.  יגיע היום כי גם זכויותינו הבסיסיות כחילונים לא יכובדו בהישתנה האקלים החברתי והפוליטי בעתיד.

כלל גדול הוא בדמוקרטיה, "חיה ותן לחיות" ובהמשך לו, היכן שקיימת התנגשות בין זכויות צודקות הרי שמופעל עקרון המידתיות האובייקטיבית וכך על כל צד לוותר במדת מה תוך ששני הצדדים מגיעים לעמק השווה.

תרועות המלחמה המחוצרצות על ידי גושי שמאל קיצוני ופטרוניהם בתקשורת (בצרוף "התקינונים הפוליטים" הרגילים מהמחנה הנגדי), אינן באות להשכין שלום, הן באות ובכוונת מכוון ללבות את אש השנאה והמלחמה בין מחנות חובבי ציון למקעקעי ציון.

ואמנם עובדתית, אך חלק קיצוני זניח בלבד ביהדות הדתית תומך בהדרת נשים (דהיינו, בכפיית ההפרדה בין נשים לגברים) ואילו הרוב המכריע במגזר מתנגד להדרת נשים, אך מחייב בהתאם לאמונת כל הפרטים בו הפרדה בין נשים לגברים בהסכמת שני הצדדים (ואין כאמור כלל פסול בכך).  אך המסע המתוזמר והשיקרי, באשר מבוסס הוא על חצאי אמיתות בלבד הגרועות משקר בוטה, כנגד המגזר הדתי אינו מציין עובדות אלו בכוונת מכוון ומטיל כתם אפל ומבזה כנגד כל-כלל המגזר הדתי-חרדי למען השג השגים פוליטים, אנטי-יהודים תוך הפעלת מסע כפיה מתוזמר, זו הכפיה החילונית הלכה ולמעשה, על המגזר הדתי.

המחאה החברתית שגוועה בתצורתה האוהלית, בלא שתשיג את מטרתה להפיל את ממשלת הימין המכהנת דחפה מוחות יצירתים ממחנה השמאל הרדיקלי ובעיקר בתקשורת להיטפל לדבר הבא והוא מנטרת "הדרת נשים".  דהיינו, נילקח נושא חשוב לכשעצמו (הדרת נשים כפייתית, פסולה), המשמש כפלטפורמה נכלולית להשגת יתרונות אשר אין להם דבר עם "הדרת נשים".  למי אשר ייזכר בצורה ובאופן בה "המחאה החברתית" אשר כוונה מלמפרע וללא כל ספק למטרת הפלת ממשלת הימין בעודה עושה שימוש נכלולי ורוכבת על כתפי אנשים הנמצאים במצוקות אמיתיות ממגזרים נקודתיים בנינו, ימצא מקבילה מושלמת במסע האנטי דתי המסתחרר כעת.  "זו אותה הגברת בשינוי אדרת".

האם אי מי עצר לרגע לחשוב מדוע דווקא כעת יצא השד האנטי דתי מהבקבוק?  הרי הפרדה והדרת נשים (כאמור, להבדיל מהפרדת המינים בהסכמה, הלגיטימית), קיימת עשורים רבים במדינת ישראל ולמעט קולות מחאה רפים לא הגיע הנושא לכלל זעקה.  הזעקה המועצמת ומסוחררת באורח בילתי מידתי על ידי חלקים שוטמי יהודים בעיקר בתקשורת המוכוונת אירגונים חוץ פרלמנטרים, ממומני ומתועלי "הקרן לישראל חדשה", קמה כעת משום שהעיתוי הפך נאות עקב כישלון ניסיונות רבים אחרים להפיל את הממשלה המכהנת באורח בלתי דמוקרטי.

החרדים הינם טרף קל לאופורטוניסטים שוטמי יהדות וציונות.  המגזר החרדי הוא חסר קול ופנים, אין לחרדים כל דריסת רגל בתקשורת הכתובה והמשודרת הן משום שהללו נירתעים ממנה (ובצדק מבחינתם) והן משום שבלאו הכי הינם סובלים מאז קום המדינה מ'הדרת הדת' בתקשורת ולא היו מקבלים בדל של דריסת רגל שם מפאת שינאת יהודים המעוותת מוחות תקשורתים.  ולכן ניבחר המסע הסחרירי הנוכחי, בבחינת "הכה ביהודי והצל את המתיוונים".  כל שהיה נחוץ היה תואנה כלשהי, ארוע "הדרת נשים" אי שם וכאלו כאמור הינם רבים מאז שנים רבות והרי הוא הגפרור שהצית הלהבה.

בנוסף, קל לשכנע חילונים השטופים בדעות קדומות "אירופיות" אנטי-יהודיות לשטום חרדים מאחר שחילונים רבים סובלים מבורות קשה בכל האמור ליהודים וליהדות, אינם מצויים כלל בהוויה הדתית-חרדית והללו ממילא ניתפשים בעיני רוחם, גם בימי שמש נטולי עבים ושמים כחולים, כדבר מוזר, שחור ומפחיד. נחוצה דחיפה תקשורתית זעירה יחסית על מנת להשלים את שטיפת המוח הקבועה כנגד המגזר לרמה של הסתה היסטריה ציבורית נוגדת המגזר הדתי כדוגמת זו המתחוללת כעת. 

בכך קוטפת התקשורת שוטמת ההתישבות ביו"ש וממשלת הימין המכהנת "מספר ציפורים באיבחה אחת".  העצמת הדה-לגיטימציה והדמוניזציה של המגזר הדתי-חרדי בקרב החילונים אשר מאליו מחזקת את עמדת השמאל הקיצוני ומחלישה את מעמדם של חובבי-ציון וזאת הרי התוצאה לה מיחלים נכלולי התקשורת מזה זמן רב.

המסע האנטי-דתי,  מביא דיווידנד נוסף לשוטמי היהדות והיא יצירת סדקים אנושים בקרב הקואליציה הימנית אך יותר מכל, הסחריר האנטי-דתי הנוכחי מאפשר לשקם (לטעמם) את השמאל הנימצא כמותית וערכית מזה עשור בצלילה אנכית לתהום.  בהעצמת המסע הזה (כך מיחלים לוליני התקשורת), יעביר השמאל חילונים רבים, נילושי ומסוחררי מוח ופופוליזם, אשר אינם מתעכבים על "קטנות" כעניני מהות, לחוש שנאה לחרדים ובכך באורח טיבעי לעבור למחנה השמאלני אשר הקצין לעבר הקיר משמאל, המהווה מקדמת דנא קן חם לשוטמי הדתיים והחרדים.

תוצר לוואי מ"מסע השינאה האורווליאני" היומי כנגד המגזר החרדי הוא ניסיונה של התקשורת לשקם עצמה כלגיטימית לאחר שני עשורים בהם שקעה אמינותם של העיתונאים ליוון המצולות ובדין.  התקשורת מנסה כאמור להוביל הסחריר הציבורי האנטי דתי ובכך גם להאדיר את ערכה בעיני מוחות נילושים פשטנים בציבור החילוני להאמין כי לבסוף היתה לה עדנה.

יישוב המחלוקת הינו פשוט אך נחרץ. 

במקום בו מתגוררים חרדים המפעילים הפרדה בין נשים לגברים מרצונם החופשי של שני הצדדים וסיבותיהם הלגיטימיות עמם, הרי שאל לחילונים להתערב בכך מחשש לכפיה חילונית על אמונה דתית לגיטימית.

באותם שכונות חילוניות בהן דורשות הנשים הסרת ההפרדה באשר רואות בה הדרתן מסיבותיהן שלהן וכולן לגיטימיות, הרי שאל למגזר החרדי לכפות מנהגיו על החילונים באשר זו הינה כפיה דתית לאשורה.

כמובן כי נידרשת הפעלת שכל ישר, כבכל נושא.  אם תקום אשה או מספר נשים בתוככי שכונה חרדית הומוגנית ותדרוש חיסול ההפרדה בין נשים לגברים בתואנה של "הדרת נשים" הרי שיש לראות בכך ניסיון כפיה על ציבור של גברים ונשים דתי-הומוגני ונסיון הכפיה הלזה כמובן פסול.  תתכבד האשה ותעקור לשכונה חילונית.  וההפך גם הוא הנכון.  אל לו לגבר או קבוצת גברים חרדים המתגורר בשכונה חילונית לנסות לכפות בכוח את מנהגיהם על שכניהם.  יתכבדו הללו ויעקורו לשכונה חרדית.

באותם המקרים אשר אינם מגיעים לכדי הבנה (באותן שכונות המעורבות באופן בילתי אפשרית ליישוב לכאורה), יש להגיע לאמצעי תיווך וגישור המוסכמים וקובעים על שני הצדדים בין הקהילות הניצות, אך משהיגיעו מים עד נפש, אין להוציא מהחשבון מעבר אוכלוסיות שלמות למקומות האוהדים מנהגיהם (ניקרא גם "הפרדת כוחות").  אל לצדדים להגיע  לבית המשפט באשר הללו במרבית המקרים מנותקים מהנעשה בחברה או חמור מכך, נוטים בבירור לצד החילוני בלבד דהיינו, אינם מתווכים הוגנים.  מה עוד כי מרבית הפסיקות המשפטיות בעניני חברה ומדינה, מפאת הבנה עלובה של השופטים בהן, גורמות נזק רב למרקם החברתי הישראלי גם אם (לעיתים) כוונת השופטים טובה.

התנגחות ראש בראש לא תטיב עם איש ולא עם מגזרים, הדברים חייבים להיות מיושבים בדרכי נועם ובגישה חינוכית חיובית, אל לנו לשחק לידי הקיצונים משני הצדדים.  הידברות והגעה לעמק השווה, הפעלת תוכניות חינוך (לא אינדוקטרינציה, חינוך כהילכתו), לשני הצדדים דהיינו, חינוך לחילונים להבנה עמוקה יותר של המניעים המביאים גברים ונשים מהמגזר החרדי להעדיף מרצון ואמונה את הפרדת המינים מטעמי צניעות, מוסר ודת.

ומהצד השני חינוך תוך הדברות והבנה של המגזרים החרדים  והדתים לרצונותיהם ומאוויהם של אנשי המגזר החילוני (ווודאי כי הרוב החילוני אינו שוטם יהדות ואינו מתיוון אלא אך לוקה בבורות באשר לדת היהודית), על מנת שיוכלו להבין ולכבד את הצד השני כראוי כפי שדורשים כבוד והבנה לעצמם מטעמי דת.  ראוי היה כי ציבורים חרדים יצאו נגד תהליך ההקצנה העובר על חלקים במגזר ויחזירום לשפיות בהדברות פנימית, תוך תהליכי תיקון חיובים פנימים למגזר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו טעה בנושא זה בהכרזותיו החד צדדיות בישיבת הממשלה מיום 25 דצמבר 2011 .  הוא טעה בכך שהתיחס בחיוב אך לזכויות המגזר החילוני בעודו מדיר, נימנע מהאיזון המתבקש ואינו מתיחס כלל לזכויות המגזר החרדי.  בכך שנתניהו התעלם מההסתה הארסית המתוזמנת וההיסטרית כלפי המגזר הדתי הפך הוא עצמו כתומך בהסתה המגזרית החד צדדית הזו דהיינו, הפך עצמו כנציג ממשלה בילתי רלוונטי בעיני ציבור העולה על מליון נפש ויותר במדינת ישראל. 

נתניהו שכח משום מה (ואפשר כי אך תקינות פוליטית מעורבת כאן), כי הינו ראש ממשלת ישראל כולה ולא אך ראש ממשלתו של מגזר אחד בלבד בה.  ניצרכים אנו למבוגר אחראי אשר יתעלה מעל שיקולים כיתתיים-מגזריים ויראה את כלל החברה הישראלית תוך שיקול מערכתי כולל, על כלל גווניה ומגזריה ויקרב מגזרים ניצים האחד לשני לתועלת כולנו.  אל לו למבוגר האחראי לשחק לידי פלחים זניחים בחברה מהשמאל הרדיקלי מצד אחד והחרדים הקיצונים הפנאטים מצד שני, אשר ענינם הוא לפלג את העם, להביאנו אל סיפה של מלחמת אזרחים ולקצור מהפירות המורעלים, המרעילים את כולנו יתרונות פוליטים צרים על גב הציבור כולנו.

והערה מיוחדת לציבור הדתי-חרדי חובב ציון באשר הוא מאורגן ומגובש יחסית יותר מזה החילוני.  ישראל נמצאת במצב לא נוח בלשון המעטה באשר למקומה הגאו-פוליטי והבטחוני במזרח התיכון לעת הזו.  כפי ש"פיקוח נפש דוחה שבת", כך גם מצבנו הקיומי הרעוע והבילתי וודאי כיום מחייב דחיית ההתנצחות והעמקת ההקצנה באשר להפרדת נשים וגברים או אף נושאים חשובים אחרים, אפילו תורנים-מהותיים בעלי פוטנציאל ל"שניות במחלוקת".  מוטב לעת הזו ולפרק זמן לא ידוע להניח לנושא ולשמור על המצב שהיה קיים עד עתה.  ולכשירגיע, לכש"ימות הפריץ או כלבו", לחזור ולעיין בנושא אשר אפשר כי יייותר מכל וכל עדי אז.  אחדות העם בעיתות צרה ומצוקה לשם קיום האומה גם היא "דוחה שבת".

אהרון רול

amroll@sympatico.ca