כמו בתיאטרון, תפקיד הוא סדרת פעולות המנחות וקובעות את מה שמצופה מאתנו במצבים מסוימים. תפקידים יוצרים את האחידות ואת יכולת הניבוי של התנהגות ויוצרים ציפיות מהתנהגותם של חברים כלפי האחרים בתא הקבוצתי.
כל התפקידים משרתים את צורכי הפרט והקבוצה. הפרט כבר מגיע לקבוצה עם "תפקיד" שעיצב ב"סגנון החיים", שפיתח בשנותיו הראשונות במשפחה שבה גדל {אדלר}. לפיכך אפשר לכנות תפקיד זה "תפקיד פסיכולוגי".

במבנה אישיות קיימים גמישות או קיבעון, התפתחות או תקיעות, פתיחות או סגירות, וכך גם ב"תפקיד פסיכולוגי" של האדם - יחיד הננעל בתפקידו הפסיכולוגי יוצר התנהגות נוקשה וסטראוטיפית ומגביל את ההזדמנויות באינטראקציות בין-אישיות. זה דומה למשפחה שבה התפקיד מתפתח באינטראקציה עם חברי המשפחה האחרים, שבאמצעותם לומד היחיד להתאים את עצמו לציפיות במשפחה וליצור את תפקידו הפסיכולוגי במשפחה.מצב זה מקשה עליו כאשר הוא רוצה לצאת מתפקיד זה. ישנם אנשים אשר יוצאים מהתפקיד רק עם עזיבתם את בית ההורים. ישנם אנשים אשר ייקחו את התפקיד אשר נבנה במשפחת המוצא למסגרות חברתיות ולמערכות יחסים אחרות, לפחות בתחילת הקשר.

בקבוצה אפשר לזהות תפקידים המקדמים את מטרות הקבוצה ומשמרים את הרווחה האישית והבין-אישית, ולעומתם תפקידים שכאילו פוגעים באווירה וברווחה הבין-אישית ובולמים את התפתחות הקבוצה ואת המשך צמיחתו של בעל התפקיד. המלה "כאילו" באה להדגיש את תפישתנו את ה"תפקיד". את תפישתנו מחזקים ביון, ליווסלי, מקנזי ותפישת הגשטלט.
על-פי תפישה זו כל אחד מהתפקידים - גם אלו הנתפשים כבולמים וכמעכבים את צמיחת הפרט ואת התפתחות הקבוצה - בעצם משרת את צורכי הקבוצה בשלב שבו היא נמצאת. דהיינו, לכל תפקיד יש תרומה משמעותית בבניית הפסיפס הקבוצתי.

כל זמן כאשר התנהגות התפקיד בקבוצה מופיעה במינון סביר. הגזמה והקצנה של "התנהגות תפקיד", או מספר רב של חברים הנושאים אותו תפקיד - אכן יקשו את התפתחות הקבוצה, יעכבו אותה או יבלמו את התקדמותה.
מבחינת הפרט בקבוצה, נעילה נוקשה בהתנהגות תפקיד תיצור קיבעון באותם דפוסי אינטראקציה, ללא יכולת הסתגלות וגמישות לתנאים המשתנים. מבחינת המשך התפתחות וצמיחה של הפרט, חשוב שהוא יעבור בקבוצה התנהגויות תפקיד אחדות, כי רק כך לא יישאר לכוד בתפקיד מסוים ויוכל להרחיב את מבחר תגובותיו.

המנחה צריך לזהות את ה"תפקיד" הפסיכולוגי של החברים ולבחור את העיתוי המתאים להביא למודעות כל אחד מהם את "תפקידו" בקבוצה "כאן ועכשיו", את הדרך שבה בנה את התפקיד הפסיכולוגי שלו במשפחה, באילו מצבים ה"תפקיד" משרת אותו טוב ונכון מכפי ששירת אותו בעבר ובאילו מצבים תפקיד זה "נועל" אותו וחוסם אותו מלהגיע לבחירת מבחרו באינטראקציות הבין-אישיות ההלימות לסיטואציה מתוך מגוון האפשרויות.

בנסון טוען שעל המנחה לזהות את הצורך המניע את הפרט להתנהג ב"תפקיד" כדי להבין את התנהגותו זו בקבוצה. מקורה של ההתנהגות בתחושת קיפוח או חוסר יכולת; או שהמניע הוא הצורך האישי שלו לתרום לקבוצה ולהיות חלק מהמתרחש בה. בנסון מביא סדרת שאלות שהמנחה צריך לשאול את עצמו על התנהגות תפקיד, כדי להקל עליו לזהות את המניע של הפרט.
* האם התנהגות זו של הפרט אכן חוזרת ונשנית במידה כזו שנוכל לראות בה התנהגות תפקיד?
* האם נושא התפקיד נראה מאושר בתפקיד?
* האם הוא לכוד בתפקיד?
* האם הוא מתנסה בעימות תפקיד?
* איזה מעמד בקבוצה רוכש לו הפרט בתפקיד זה?
* אילו רווחים והפסדים יש לקבוצה כאשר האדם פועל על-פי תפקידו?
* מהי תפישתו של האדם את תפקידו?
* האם תפקידו זה קשור למשימה או לצרכים אישיים?
* למה זקוק האדם כדי לשנות את התנהגות התפקיד?

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".

דר' ירון זיו - על הנחיית קבוצות, קלפים טיפוליים, פירוש חלומות, סמכות הורית, התפתחות אישית