ערבות הדדית היא מושג שמרבים לאחרונה להשתמש בו, קמות תנועות בשמו, נעשים דיונים עליו ונראה שרבים פולטים אותו לאוויר החלל מבלי לדעת על מה באמת מדובר ובכך, מוזילים את חשיבותו. מפני שערבות הדדית, מעבר להיותה רעיון המושמע ומנוצל למטרות שונות, הוא קודם כל חוק טבע, העוסק באיזון הנגלה לעינינו כמעין עולם מסודר. עולם, שבו יש מעין צורת קשר בין כל הפרטים, כך שאנו חיים ומתפקדים ברשת שבה כל הפרטים ערבים זה לזה. וכאן יש להבין, שמושג הערבות כמתואר כאן, הוא ערבות של דומם. תכונה של המערכת. זו ערבות לכאורה, שכן אין פה דבר מלבד חוקי הטבע השומרים על איזון ושמירה מפני מצב של חוסר איזון וחלל ריק. אך כשמדברים על ערבות הדדית, גם כאן יש לדעת ולהבין שכמו שגופנו מטיל את צילו על הארץ, כך חוקי הטבע המערכתיים הקושרים את כל הפרטים יחדיו בערבות דוממת, מטילים את השלכותיהם על חיינו. ובזאת, כאנושות, אנו מחוייבים לחוקי הערבות וכל חריגה כנגד העיקרון שלהם, מורגש בנו כדבר רע. כלומר, מעצם חוקי המערכת והטבע, כך מוצאת עצמה האנושות מחויבת לקבל הכרה בעקרון זה של ערבות הדדית, שבלעדיו, העולם הולך למלחמה ואבדון. ובנושא זה של ערבות המוסבר בעיקר בחכמת הקבלה, מובן לנו על ידי מאמריו השונים של המקובל יהודה אשלג, שאיזון מול חוקי הערבות, הוא הפתרון לשלום ושגשוג. וזאת מפני שאין כאן שאלה של הסכמתנו לעניין הערבות ההדדית או לא, אלא ההפנמה של פעולת העיקרון הנ"ל, עלינו כבני אדם. ובזמנים אלו, שלאחר המחאה החברתית, הפגנות, זעקת מחוסרי הדיור ועוד, ניטיב לעשות אם נפעל לכיוון של ערבות הדדית כחוק כלכלי. כלומר, יצירת מצב שבו מתקיים קשר מאוזן בין האנשים והחברות השונות המניעים את המשק והכסף במדינה ובעולם, על ידי חקיקה נכונה. ועל אף שהדבר נראה מנותק מרוחניות ומערבות לפתע ונשמע ככלכלי, אין זה באמת כך.

עיון מעמיק בכתבי הקבלה העוסקים במושג הערבות ההדדית, דנים רבות בזמנים הנקראים אחרית הימים ובמצב החברה בימים שכאלו המכונים "פני הדור כפני הכלב". ובכתביהם הם מתארים דור, שנקרא  "הדור האחרון" מפני שהוא הולך עם כל הרצון העז שבו לנהנתנות בדומה לכלב אשר יכול לאכול למוות והולך עם "כל לבו", ממילת כל-לב. וכשהאדם והחברה כולה נוהרת אחר נהנתנות של הרגע תוך כדי רמיסת כל ערך והאדרת ערכים של פרסום וכוח, הוא מרגיש בחוסר האיזון של המערכת, כלומר, חוסר איזון כלכלי, בין השאר. וחוסר איזון זה, מוביל למחאה, למצוקה ולהרגשת מרמור של ציבור שלם שאינו מבין כיצד לחיות ברווחה נורמלית ובבטחון. ובכדי שזה יתרחש, מתארת הקבלה את המחויבות שלנו לחוקי הטבע, וביניהם הערבות. ערבות כלכלית, היא הדבר הראשון שאנו צריכים בכדי להתקדם כחברה וכאנושות ולכן, יש להכניס לשיחות הסלון את הדיון בתובנה שמשכורתם של האזרחים השונים, צריכה תמיד להיות תלויה בשכר שמקבלים שאר האזרחים. שכן, התלות שלנו האחד בשני קיימת ממילא וכל פעולה שלנו נגדה, מובילה לאסון. וכאן יש לדעת, שהמצוקה הכלכלית והאסונות הללו, פוגעים בעיקר ביבשות כגון אפריקה ומדינות עולם שלישי לדוגמא - וכאן, בישראל, זהו רק גל קטן של הרגשת העיוות בצדק החברתי והכלכלי. עיוות, בחוקי המערכת, היינו, חוקי הערבות ההדדית. ואם רק יהיה לנו אומץ לעשות שינוי כלכלי ולתלות את שכר המינימום לדוגמא, ברווח האסטרונומי של מעסיקים רבים, כך יחל שיוויון שקיים ממילא כחוק טבע ויהיה גם כחוק כלכלי. חוק המחייב אנשים המרוויחים משכורות העולות על סכומי נטו מסויימים, להפריש יותר שכר לעובדיהם, לרווחת האזרחים בכלל ובכך, לעשות צדק חברתי: קיום ערבות הדדית כחוק, כפי שהוא אמור להיות בכדי לקדם את האדם למדרגה הבאה שלו. מדרגה של התפתחות רוחנית ותודעתית.