בעדות ישראל השונות השתרשה מסורת של ארוחה חגיגית בליל ט"ו בשבט שמקורה במנהג של סדר ט"ו בשבט שהיה נהוג  בתקופת האר"י ז"ל.

חכמי צפת במאה ה-16 שעלו לארץ מספרד ופורטוגול נהגו לעשות סדר בט"ו בשבט, כעין סדר פסח, בו ביטאו ע"י אכילת פירות קריאה ולימוד קטעים הקשורים לחג.את הקשר המיוחד של האדם לארץ ולאילנות, בין הטבע לאדם.

סדר ט"ו בשבט נדפס בספר "פרי עץ הדר" שכתב רבי יעקב רקח זצ"ל, הספר זכה לתהודה רבה בקהילות ישראל.

מטרת הסדר היתה להנחיל ליהודי הגולה את אהבת הארץ ולהחיש את הגאולה, הסדר הפך לפופולארי מאוד בשנים האחרונות ורבים היום חוגגים את טו בשבט בסעודה חגיגית עמוסה מפירות הארץ  ובהגדה מיוחדת לט"ו בשבט.  

המנהג של אכילת פירות יבשים מקורו בגולה בח"ל כאשר לא היה אפשרי להביא פירות מארץ ישראל נהגו להשיג לפחות פרי אחד מארץ הקודש ולכן היה זה פרי יבש, מכאן השתרש המנהג של פירות יבשים בט"ו בשבט.  

בסדר המיוחד לט"ו בשבט נוהגים לאכול מיני פירות שונים ומגוונים, יש הנוהגים לאכול ט"ו מיני פירות , ויש האוכלים דווקא משבעת המינים שבהם התברכה ארצנו. נוהגים להדר את השולחנות במגוון פירות טרים, לחים יבשים, מרקחות ריבה, ועוד.מכל פירות האילן ופירות הארץ.

בשונה מסדר פסח שהנוסח קבוע, בסדר ט"ו בשבט הנוסחים והמנהגים שונים פרט לשתיית ארבע כוסות ואכילת פירות.

ארבעת הכוסות יין אדום ולבן הגוונים והצבעים הללו מסמלים את חילופי עונות השנה.  

כוס ראשונה שמסמלת  את הסתיו מוזגים יין לבן, שהיא כוס האילנות. המסובים מכריזים: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָן לְקַיםֵ מִצְותַ כּוֹס רִאשׁוֹנָה שֶׁל ט"ו בִּשְׁבָט נוטלים את הכוס ביד ומברכים: "בָּרוּך אָתָּה ה' אלוֹהינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם בוֹרֵא פְּרִי הָגָפֶן" מתחילים את הסעודה מכל מיני פירות הארץ מתחילים בפירות משבעת המינים שבהם התברכה ארצנו, כפי שמוםיע בפסוק :  "ארץ חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, ארץ זית ותמר ודבש" (דברים ח', 8).

הראשונים הם חיטה ושעורה. המסובים לוקחים עוגה ומברכים: "בָּרוּך אָתָּה ה' אלוֹהינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם בוֹרֵא מִיניֵ מְזוֹנוֹת במשפחתי השתמר מנהג שמקורו בגולה בעיר איזמיר שבטורקיה, הסבתות הן רחל חולי והן  ריקה גיני   נהגו לבשל חיטה שהביאו מארץ ישראל, הקינוח נקרא בלדינו "טריגו" עליו נהגו לפזר ,קינמון, צימוקים, קוקוס ומה שאוהבים.

עוברים לפירות עם גרעין/גלעין  זית ותמר משבעת המינים אחרי כן ניתן לאכול מכל פרי עם גרעין / גלעין.

נוטלים את התמר או הזית או כל פרי אחר ומברכים: "בָּרוּך אָתָּה ה' אלוֹהינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם בוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" .   

 כוס שניה שמסמלת את החורף מוזגים יין לבן, עם מעט יין אדום, וזו כוס חג הנטיעות המסובים אומרים הרינו מוכן ומזומן לשתות כוס שנייה של טו בשבט. לחיים.

עוברים לסוג שני של פירות בעלי קליפה שאותה זורקים ואוכלים את התוכן כמו אגוזים,שקדים, פירות הדר, ורימון אחד משבעת המינים.  

 כוס שלישית שמסמלת את האביב מוזגים חצי יין לבן, וחצי אדום. זו כוס  לטבעה וטיבה של ארץ-ישראל.

המסובים אומרים הרינו מוכן ומזומן לשתות כוס שלישית של טו בשבט. לחיים.

בשלב זה נאכלים פירות בקליפתם ובזרעם כמו תאנה אחת משבעת המינים.

צריך לבדוק היטב  את התאנה טרם אכילתה, מבחוץ ומבפנים, אם הכל בסדר אז לברך בורא פרי העץ ולאכול.  

 כוס רביעית שמסמלת  את הקיץ מוזגים יין אדום. כוס למפעל הציוני ולארץ ישראל. המסובים אומרים הרינו מוכן ומזומן לשתות כוס רביעית של טו בשבט. לחיים.

הכוס האחרונה בסדר טו בשבט שמציינת את הקיץ , החום הכבד, הקציר, האסיף ואת האדמה שנותנת לנו את פירותיה בשפע רב.

 בט"ו בשבט מקובל לאכול "פרי חדש" (פרי העונה שעדיין לא טעמתם ממנו בעונה הנוכחית), ולומר את הברכה הבאה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".  

במהלך סדר ט"ו בשבט יש נוהגים לדבר דברים הקשורים לפירות האילן, ולשבח את ארץ ישראל

נוסטלגיה בערב ט"ו בשבט בתרבות הלאדינו:

אבי ישראל  מספר שכאשר היה ילד נהגה אימו ריקה לערוך שולחן לתפארת, עליו הונחו מרקחת ריבה מעשה ידיה להתפאר, חבושים, תפוזים, תפוחים ועוד.

 חיטה (טריגו). אבייאנאס/אגוז בונדוק
פיתגרה/לדר, משמש
זירגואלה סקה/ שזיף מיובש
שנפיסטיק/פיסטוקים
מואס/אגוזים,
אלמנדרה/שקדים,
דאטלאס/תמרים,
פיגוס/תאנים,(היו נוהגים לחצות ולמלא בשקד או אגוז)
פאסיקאס/צימוקים.(סבתי נהגה להכין מענבים משובחים).
חרובאס / חרובים  

 סבתא ריקה נהגה להכין מבעוד מועד תיקים קטנים מבד שנקראים טלגה, תיקים רקומים שנקשרים בשרוך או גומי. אל תוך התיקים היתה מלקטת מכל טוב של "פרוטס דה ט"ו בשבט" מעבירה לסבא יצחק שהיה מוסיף דמי כיס ומחלק לילדיו יעקב ישראל וג'ויה.  

חג שמח לכולם ובחודש שבט נהוג לומר שיהיו בשורות טובות.