ברשימתי על כפר הולדתה של אימי, סיפרתי כבר על הפגישה עם האישה, שאימה ניהלה בשעתו את משק ביתו של סבי. ספרתי גם על גילוי מצבתם של הסבתא והסבא רבא שלי, עליה נרשמו שמם, שם בתם, שנת לידתם ותאריך פטירתם, פרטים שהמשלימו כמה חורים באילן היוחסין של משפחתי. עד אותו יום אפילו בשמותיהם לא הייתי בטוח.

את עץ המשפחה הכנתי לפני כ-15 שנה, כאשר היה כמעט מאוחר מדי. אבי כבר לא היה בחיים ואימי התקשתה לזכור פרטים רבים. בחלק מהמקרים, היו שמות בני המשפחה ושנות הלידה והנישואין, בגדר השערה בלבד. שאלה שאין לי תשובה עליה, מדוע התעוררתי כל כך מאוחר? מדוע לא נגשתי לעבודה זאת בשנים כאשר רוב בני משפחתי - למעט אלה שנרצחו על ידי הנאצים - היו עדיין בחיים ובעזרתם, היה סיכוי רב יותר להשיג תיעוד כלשהו. אימי למשל תמיד טענה, שאם תגיע לעיר מגוריה של אחותה - שנספתה בשואה - היא תוביל אותי ללא היסוס לביתה, אבל את הכתובת לא ידעה ולא נותרו בידיה מכתבים מהתקופה בה אחותה עדיין הייתה בחיים.

רבות נאמר על כך שבמשך תקופה ארוכה אחר הקמת המדינה, איש לא רצה להקשיב לסיפורי השואה. הסיבות היו שונות, התפיסה שיהודי הגלות היו חלשים, הדחקה, הרצון לשכוח את העבר ולפתוח בחיים חדשים ועוד כהנה וכהנה. נראה לי, כי אחת הסיבות לחוסר עניין באבות המשפחה, היה דומה. אופנת חקר השורשים המשפחתיים החלה בעקבות פרסום הרב-מכר של אלכס היילי "שורשים" ב-1976 והסרט שנעשה בעקבותיו.  

עשיתי הכול שניתן היה לעשותו באותה תקופה, כתבתי מכתבים, או דיברתי עם קרוביי הנותרים ואף חיטטתי בניירת המצהיבה הדלה בעיזבון אבי. באשר לשורשים שלי, לא הצלחתי לחזור ליותר משני דורות אחורה. להצלחה הרבה יותר גדולה זכיתי עם משפחתה של אשתי. באחד הענפים ההולנדיים קיימים רישומים מלפני שישה דורות, אבל גם כאן מיציתי במהרה את כל המקורות שעמדו לרשותי. את הנתונים הזנתי לתוכנת מחשב פשוטה שרכשתי בארה"ב (ft-etc), הפקתי שמונה אילני יוחסין (ארבע ענפים שלי וארבע של אשתי), הדפסתי והפצתי אותם לבני המשפחה הנוגעים בדבר. את החומר כולו העליתי לאתר jewishgen. בעקבות זה, קיבלתי עוד כמה תיקונים, אבל בעיקרון, ראיתי את העבודה כולה כמושלמת. מה שנותר, צריך היה להשתדל לרשום את הלידות ולהבדיל אלפי הבדלות, הפטירות במשפחה.

הייתי בטוח שבכך תמה הפרשה ולא אזכה לגלות נתונים חדשים נוספים, אבל עתה כאמור, התמונה השתנתה. קודם כל כבדרך נס, קיבלתי מסר כתוב, מבית קברות שוונדלים הרסוהו וגנבו את רוב מצבותיו, מאת הורי סבתי מצד אימי. לאחרונה קיבלתי גם מכתב מאדם החי בכפר הולדתה של אימי בבית בן 126 שנים, בו מסר לי עובדות חדשות על הסבא והסבתא רבה של אבי, אבל מעבר לכל אלה, קישרה אותי האישה שהוזכרה בתחילת הרשימה, עם מישהי בקהילה היהודית במורבסקה אוסטרבה, העוסקת בחקר שושלות יוחסין. שיגרתי אליה את שני אילנות היוחסין המתייחסים לענף הצ'כי במשפחה שחיברתי לפני כ-15 שנים והיא הודתה לי נרגשות. זאת הייתה הארה עבורה. לפתע התחברו עבורה חלקים רבים של תצרף.

מה השינוי הטכנולוגי החשוב שהתרחש ב-15 השנים האחרונות? התפתחות האינטרנט. לגברת הזאת יש גישה חופשית לארכיונים בצ'כיה וברשותה היו הרבה נתונים בודדים, אבל חסר היה החוט המקשר אותם. הוריה של הסבתא שלי, לאורה דויטש ((laura deutsch היו יוסף ואממה דויטש (שימרל בשם נעוריה) - הזוג שאת קברם מצאנו בעיירה יבלונקוב. לזוג היו אחד-עשרה ילדים. רובם היו נשואים ולחלק מהם היו כבר ילדים משלהם. פרטיהם היו אצורים בבסיס הנתונים של אותה חוקרת ועתה בעזרתי התחברו לאילן שלם, עם ענפים וענפי משנה.

לדאבוני אלה ענפים יבשים ברובם, נשארו עליהם עלים מוריקים מעטים. לגבי חלקם מאבות אבותיי וילדיהם ידוע בוודאות שנספו באושוויץ, בטרזין, או גיא צלמוות אחר, לגבי אחרים המקום בו נרצחו, אינו ידוע, אבל בית המשפט הכריז על מותם. בעזרתה של האישה החביבה הזאת, השלמנו בינתיים רק ענף אחד. קיימים בו 108 שמות, מיוסף, שנולד ב-1832 ונפטר ב-1922 ועד לנכדיי ונכדיה של בת דודתי חווה (שלהפתעתי גיליתי, כי הסבתא שלה הייתה אחות תאומה של הסבתא שלי).

אלה כמובן עובדות יבשות בלבד. שמות גרמניים ברובם, ערים צ'כיות בשלזיה, בהם נולדו והתחתנו, שם המחנה בו כבה פתיל חייהם והתאריכים המתאימים. נתונים יבשים שאינם מגלות מאומה מחייהם, מאווייהם, שמחותיהם, תוכניותיהם לעתיד וסבלותיהם. רק לעתים רחוקות מגלים המספרים טפח מהגיהינום שבני משפחתי עברו. הדוגמה שבחרתי להביא כאן היא של גרטרודה גולד, נכדתו של יוסף דויטש, אבי השבט, שנישאה להאנס מולר. לזוג היו שני ילדים רות וארתור מולר. רות נולדה ב-1935, בעוד ארתור נולד ב-1942 בגטו טרזין! שלושתם נרצחו ב-6 לאוקטובר 1944 באושוויץ, גורלו של הבעל לא ידוע. אני משאיר בידיכם להרהר במחשבותיה של האם בת ה-31, שכנראה ידעה, כי ימיו של בנה ספורים.

סיפור עצוב, אבל אני רואה חשיבות רבה בכך שילדיי ונכדיי יכירו את מקורות משפחתנו, יידעו מי היו אבות אבותינו, מדוע בחרתי להגר מארץ הולדתי וחשיבותה של מדינת ישראל עבור יהודי העולם. קשה לדעת מה צפון בעתידה של מדינתנו, אינני מרוצה מנפנוף החרבות המתנהל לאחרונה במדיה והעננים השחורים בשמינו, אבל זאת מולדתנו. כאן לא ירצחו ילדים תמימים בגלל מוצאם.

את ההיסטוריה הטראגית של העם היהודי באירופה אסור לשכוח ולהשכיח, אבל דור הולך ודור בא. כלתי עומדת ללדת בימים הקרובים ואני מקווה, כי בקרוב אוכל להוסיף את השם ה-109 לאילן היוחסין שלנו.