6 פברואר 2012

האם שוגים הרוסים בסוריה

לאור הצבעת הווטו הרוסו-סינית כנגד המלצת מועצת הביטחון בדבר השעיית נשיא סוריה אסד לשם הפסקת הטבח במדינה זו והעברת השלטון לסגנו הוצפה התקשורת הישראלית בהררי חרפות וגידופים כנגד הרוסים והסינים.

אין ספק כי בסוריה מתנהל מרחץ דמים בניצוחו של המשטר כנגד עמו, מלחמת האזרחים כבר משתוללת בסוריה בכל עוזה.  מפלסי המוסר נושקים לקרקעית, חייב להיות אדם בנוי עם לב של אבן על מנת לא לחוש הזדהות עם העם הסורי הנילחם לעצמאוותו המדינית  והפוליטית.  ובכל זאת....

אנו נוטים לקחת צד ולהתבצר בו, הרוסים והסינים הם הרעים לכאורה אין ברור לנו מזאת.  אלא שיש לנסות ולהכנס לנעליהם של הרוסים (ושותפיהם הסינים) ולהבין מניעיהם.  חשוב כי נזכור שחיי אדם אינם עומדים בראש דאגותיהם של הרוסים.  את אשר מעולל הרצחני-אסד לעמו, עשו הרוסים לעמם שלהם בשנות העשרים ועד החמישים למאה הקודמת ברוצחם עשרות מליונים מעצמם ובשרם (וכדי בזיון וקצף היו בנינו מפלצות אדם "יהודיות" - חילוניות - שהיו שותפים מלאים למלאכת הרצח והיו שהריעו להם במקומותינו עקב כך), כך שעלילות דמשק ד'היום הינן כסף קטן עבורם, הם בפשטות אינם ניטרדים בחיבוטי מוסר בכל הנוגע לחופש האדם וזכותו לחיים.  במדה ונבין גישה זו אפשר שהדברים יראו לנו באור שונה משהו.  הדמוקרטיה ועניני מוסר הנילווים אליה הינם ענין של גאוגרפיה ועלינו להפנים זאת, אם גם לא להשלים.  וכך, על מנת לשפוט את הרוסים, ולמצער אנו זכאים לכך מהפן המוסרי, עלינו לנסות ולראות את המאורעות בסוריה ותמיכתם בה דרך עיניהם.

כלל ידוע הוא כי מדיניות החוץ הרוסית (והסינית) מתאפיינת בפרגמטיזם קיצוני ולאורו יש למדוד התנהלותם.  רוסיה שלאחר אביב הגלסנוסט העניקה אז חופש מסויים לעממיה.  אלא שהדי.אנ.איי. הרוסי אינו זהה לזה המערבי.  הרוסים אינם משוכנעים רובם כי דמוקרטיה בסגנון מערבי היא המתאימה לטבעם.  גם חוסר ההומוגניות בין עממי רוסיה מקשים על פתיחות וחופש שילטוני מוחלט, באורח אובייקטיבי.

רוסיה הפכה למדינה מוכת איסלמיזם ממש כפי שסין והודו סובלות כיום ממכת האיסלמיזציה והתעוררות האיסלם הקיצוני הרצחני בקירבם.  רוסיה חייבת להלחם במכת האיסלמיזציה אשר החלה להוות איום אסטרטגי על תקינות השלטון שם.  מבחינה זו אינה יוצאת דופן מהנעשה באירופה המערבית.

ה"אביב הערבי" אשר כל הסימנים מצביעים על כי הופך הוא לחורף איסלמיסטי, מפחידים את הרוסים והסינים.  הללו רואים במהפכה האיסלמית המתחוללת במזרח התיכון אך שלוחה וקדימון לאשר ייתחולל בארצותיהם שלהם ושלא כאירופאים (לעת הזו), נחושים למנוע זאת והם יודעים גם כיצד.

הוסף על כך כי הסינים, הצודקים מבחינת האינטרסים הצרים שלהם, התלויים בטבורם בנפט האיראני רואים בתמיכתם בסוריה אתנן עבור האיראנים שלא לפגוע באספקת הנפט לארצם.  ואילו האינטרס האיראני הוא לתמוך ככל הניתן בסוריה על מנת לקיים את "סהר הברזל" שבין המפרץ הפרסי לים התיכון וזאת כתמיכה במטרותיהם להפוך למעצמה אזורית מזרח תיכונית ואפשר גם מעבר לכך. 

שלמותה של סוריה המהווה חלק מה"סהר הברזל" האיראני שומרת גם את תורכיה הרחק ממעמד מעצמה אזורית ובעקבותם כפועל יוצא, מורחקים אף האמריקנים מעמדת שליטה מזרח תיכונית כוללת.  נפילת סוריה בידי "הסורים החופשיים" תגמד באחת את שאיפות האיראנים ותעלה שוב באחת את התורכים למעלת מעצמה אזורית על פני האיראנים.  ויש לזכור, בניגוד לאיראנים והסורים הרי התורכים נחשבים לחלק מהציר האמריקני ולא זה הרוסו-סיני.

חסימת מעצמות המערב בסוריה ובעקבותיה חסימת תורכיה כמוצר לוואי ומכיוון שארה"ב נישענת רבותהעל תורכיה במדיניותה המזרח תיכונית, הרי שהרוסים תופסים מספר ציפורים באיבחה אחת ובלימת האמריקאים במזרח התיכון הינה בהחלט חלק מכך.

ההשקעות הרוסיות באיראן הינן אדירות.  רוסיה תפסה את מקום המערב כספק שרותים, חומרי גלם, נשק וטכנולוגיה לאיראנים (ובחלקו אם בי באופן פחות גם לסורים) והכלכלה הרוסית נשענת  רבות על קשרי המסחר ההדוקים עם איראן.  זו סיבה נוספת מדוע הרוסים משלמים במטבע מדיני לאיראנים תמורת המטבע הקשה הזורם לארצם.

הרוסים גם מודעים כמובן לעובדת יסוד והיא כי כאשר כל העולם נוקט בסנקציות כנגד איראן וסוריה אזי אותה מדינה אשר תתמוך בם תצא נשכרת ומחוזקת כלכלית ומדינית בהווה כמו גם לעתיד.

מעבר לכל השיקולים הנכבדים לעיל, קיים נושא "האביב בערבי" או ההתעוררות האיסלמית במזרח התיכון שאינה קשורה ישירות להתעוררות האיסלמית ברוסיה וסין.  גם הרוסים וגם הסינים משליכים יהבם על קשרים אמיצים עם שלטון מרכזי פרגמטי בארצות ערב.  עובדתית, ארועי ההפיכות במצרים, לוב, אלג'יריה, תימן, עומד לפעול כנגד האינטרסים הרוסים (גם האמריקנים) במזרח התיכון.  סביר להניח כי שלטון איסלמיסטי בארצות אלו ינקוט במדיניות עצמאית אשר חלקה יהיה וודאי דתי-רגשני, אנטי ישראלי, לאו דווקא פרגמטי.  הרוסים והסינים חוששים כי אפשר ותמנע הגישה עבורם בהווה ובעתיד לאוצרות אדמת המזרח התיכון ולשם השגת גישה זו הנם מהמרים על תמיכה במשטרים הערבים אשר (עדיין) יציבים לכאורה, וכנגד המהפכות האיסלמיות.

הרוסים גם חרדים לגורל הנמל הסורי-רוסי בתרסוס המהווה יתרון אסטרטגי ניכר עבור הרוסים אשר קיבלו לחזקתם נמל שאינו קפוא בכל ימי השנה ומאפש להם פעילות סדירה ורציפה בים התיכון.  שינוי המשטר הסורי בודאי שאינו מבטיח עוד את קיום הנמל הרוסי במימי סוריה.

בכך אנו רואים הבדלי גישה עקרונית בין האמריקנים לרוסים ולסינים.  האמריקנים מטילים יהבם על קשרים אמיצים עם משטרי העתיד האיסלמיסטים אשר יתבססו בארצות המהפכה האיסלמית בעוד הרוסו-סינים פועלים בדיוק להפך, ומטילים יהבם על המשטרים הוותיקים הרודנים-טוטליטרים באזורנו.  דוגמא נאותה לחששם של הסינים ניתן לראות בנושא פיתוח שדות הנפט הלובים.  הסינים השקיעו סכומי אדירים בפיתוח שדות הנפט שם מתוך כוונה כי נפט לובי זול יזרום לכיוונם בעת שלטונו של קדאפי.  אלא  שמרבית השקעתם שם ירדה לטמיון עקב המהפכה האיסלמית (האמריקנית).  הם יצאו קרחים מממון וגם מהנפט (אשר יזרום קרוב לוודאי בעיקרו לאירופה בשלב זה).  קל לשער כי לקח לוב משמש כיום את הסינים והרוסים ביחסם לסוריה.  התיצבותם לימין מעצמות המערב במלחמתן כנגד לוב של קדאפי הטיבה עם המערב בלבד והעמידה את הרוסו-סינים ככלי ריק (תרתי משמע), הם אינם מתעתדים לחזור על טעותם בנושא הסורי.   דהיינו, הם חשים כי מהלכיהם כיום באשר לסוריה וכלל המזרח התיכון הינם נכונים לשיטתם.

קשה לדעת אילו שיקולים אסטרטגים מעצמתיים יצאו וידם על העליונה.  אך ניתן לומר זאת:  ניראה כי האמריקנים עומדים להכשל במדיניות הנפט המזרח תיכונית שלהם (שמעבר לערב הסעודית ונסיכויות המפרץ המצויים עדיין בצידם), גם אם תצלח דרכם של הרוסו-סינים וגם אם תיכשל.  האמריקנים מטילים יהבם על ספינה איסלמיסטית מנוקבת אשר המים פורצים מבעד דפנותיה.  גם אם האיסלמיסטים יהפכו לפרגמטים (אם וכאשר) עדיין לא ארה"ב היא שתהיה משענתם המועדפת.  האמריקנים נחלשו מאד בעשור האחרון.  הם עדיין חזקים ומשפיעים במדה מסוימת אך כוחם פחת ותש במדה משמעותית.  כלכלת ארה"ב ממושכנת לסין, היא חייבת שם טריליוני דולארים אשר אין סיכוי כי תוכל להשיבם בעשורים הקרובים בעוד שתשלומי הריבית על סכומים אלו לא יאפשרו שיקום כלכלי אמיתי בטווח הקרוב.

האמריקנים הוכיחו למצער בנושא לוב ומצרים כי זה השם בהם מבטחם כבן ברית, הינו שם עתידו על קרן הצבי  (נקודה למחשבה בבחינת "כבדהו וחשדהו" למנהיגינו בישראל).  הוסף על כך את השנאה המושרשת בעמי המזרח התיכון כלפי האמריקנים (למרות השאיפה לחקותם) וניתן לכן במדה רבה של וודאות לשער כי כך או כך יהיו פני המשטרים האיסלמיסטים לקשרים כלכלים וצבאיים עם מעצמות האזור איראן ותורכיה כמעגל ראשון ורוסיה וסין במעגל השני והמנעות ככל האפשר עם יחסי קרבה הדוקה מדי עם אמריקנים.

באשר מרכז הכובד העולמי נוטה יותר ויותר למזרח על חשבון המערב מטעמים הסטורים גלובלים הרי הרוסו-סינים חשים כי ביכולתם לעמוד למול גוש מדינות המערב ולהיות נחרצים בכך.  עד כמה יוכלו לעמוד בפני הלחץ הבינלאומי באשר לטבח בסוריה המונע בחזיתו מעקרונות מוסרים לכאורה אך מגלם בחובו ניסיון קולוניאליסטי מערבי (כפי שארע בלוב) להשתלט באופן הדוק יותר על אוצרות הנפט המזרח תיכוני, ימים יגידו.

כל האמור לעיל מורה כי רוסיה פועלת למען האינטרסים של רוסיה ויש לציין כי קיים הגיון מה בהתנהלותה מהפן הרוסי גרידא (והאמור יפה גם לסין).  עלינו להמשיך ולשמר קשרים אמיצים עם הרוסים בלא שנתחייב לכל מעורבות ישירה עם האינטרסים הרוסים שאינם עולים בקנה אחד עם אלו הישראלים.

לא רק הרוסים מודאגים מאפשרות נפילת המשטר הסורי הנוכחי - גם ישראל.  עם כל איבתו לישראל הוכיח אסד ואביו לפניו כי הינו שליט פרגמטי אשר מכיר בכוחה של ישראל ונמנע מעימותים מיותרים עמה.  הגבול הישראלי סורי הינו שקט ביותר מאז 1967 כאשר אסד מעדיף קבלני משנה כחיזבאללה לפעול כנגד ישראל ולפטור עצמו מהצורך בהתמודדות ישירה.

בסוריה קיימים מאגרי נשק קונוונציונלי ושאינו כזה (בעיקר כימי) בכמויות עתק ונפילת המשטר שם לידיים שאינן מזוהות כעת, אפשר בהחלט כי איסלמיסטיות רדיקליות, בהחלט יכולה לשחרר שדים איסלמיסטים מהבקבוק גם כנגד ישראל אך לא רק - רוסיה למשל.

לאור האמור לעיל, על ישראל להתנהל באורח הניטרלי האפשרי בנוגע לסיכסוך מצפון.  אל לישראל להתערב ישירות בנעשה בסוריה אך עלינו להיות מקושרים כהלכה עם כל הגורמים המעורבים.  קשריה של ישראל עם המורדים באסד חייבים להתנהל בצנעה מתחת למסכי הרדאר העולמיים ורצוי דרך הגולים הסורים המפוזרים בעולם וממתינים לחזור למולדתם עם חילופי השלטון שם.  כך או כך, אל לה לישראל להיות מעורבת ישירות עם המורדים (ובוודאי שלא דרך תמיכה צבאית).

עצתו של מזכ"ל האו"ם כי על ישראל להיות מעורבת יותר בהתפתחות "האביב הערבי" הינה עצת אחיתופל שאינו בדיוק מקושר עם ההוויה המזרח תיכונית.  ראשית, גם אם ישראל תהיה מעונינת במעורבות זו הרי שהאיסלמיסטים "המתעוררים" ידחו אותה בבוז.  ושנית, התהפוכות המזומנות עוד במזרח התיכון עדי תיכון יציבות מסוימת מונעות כל אפשרות לתכנון ישראלי מושכל במעורבות כגון דא וכמוה כהימור כאשר אין כל הכרח להמר ומכאן שאל לה לישראל להיות מעורבת בשלב זה באורח גלוי.  כמובן כי עלינו לנקוט בצעדים אפשריים לקשירת קשרים חשאיים עם "המתעוררים" האיסלמיסטים אך הסיכוי בשלב זה להבשלת קשרים אלו הינו זעום.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca