"מודה במקצת הטענה"
ב"ה.
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי
ורב אזורי בת חפר - עמק חפר
פרשת משפטים
"מודה במקצת הטענה"
ההלכה
אחד היסודות במשנת הרבי שהלכות ופסקי התורה מי חייב ומי זכאי במריבות בין בני אדם יש גם צד רוחני, בנוגע למאבקים רוחניים בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה, בין היצר הטוב ליצר הרע.
אחד הדיונים בפרשתינו עוסק בסוגיית "מודה במקצת הטענה", לדוגמא במקרה שראובן טוען ששמעון חייב לו 100 זוזים, ושמעון "מודה במקצת", הוא מודדה רק ב-50 זוזים, עליו להשבע שהוא חייב רק חמישים ולא יותר [אבל במקרה שהוא "כופר בכל" הוא טוען שאינו חייב כלום, או אז הוא פטור משבועה, רק כשהוא מודה במקצת הוא חייב שבועה, על חלק התביעה שאיננו מודה].
אולם במקרה שלפני תביעת ראובן, שמעון הודה בבית-הדין שהוא חייב 50, ואחר-כך טען ראובן שהחוב הוא 100, או אז הגדרתו ההלכתית של שמעון היא "כופר הכל", כי בעצם תביעת ראובן היא רק על 50 (שכן על ה-50 הראשונים שמעון כבר הודה לפני תביעת ראובן), ואז שמעון פטור משבועה כדין כופר הכל, שהרי הוא כופר בכל ה-50 שראובן תובע ממנו.
לכן כשמוגשת תביעה ממונית בבית-משפט, זכות דיבור ראשוני ניתנת לתובע, כדי שאם הנתבע יודה במקצת ויטען שהוא חייב רק חלק מהסכום, הגדרתו ההלכתית תהיה "מודה במקצת" והוא יחוייב שבועה על המקצת שהוא אינו מודה בו [ואילו היתה ניתנת זכות דיבור ראשונית לנתבע, היה מודה במקצת והיה נחשב ל"כופר הכל" על החצי שאינו מודה.
נסכם ונחלק את ההלכה האמורה לחמישה: 1) תובע. 2) נתבע. 3) הודאת הנתבע במקצת. 4) חיוב התובע להישבע.
תביעת היצר-הטוב
המשמעות הרוחנית בסוגייא זו, ביחס לדיונים בין היצר הטוב ליצר הרע:
התורה מגדירה את התביעה הכספית "על כל דבר פשע", כלומר הנתבע הזיק והוא נדרש לשלם נזקיו, ובמובן הרוחני הנזק הוא חטאים ועוונות נגד רצון ה', עליהם הוא נתבע בידי היצר הטוב והנשמה האלוקית שירדה לעולם שיתקן את דרכיו, וישוב ויילך בדרך הישרה והנכונה.
החוטא הוא בבחינת "מודה במקצת", כי הוא טוען שרק מקצת מרכיבי אישיותו חטאו, ובפנימיותו הוא נשאר מאמין ומחובר לה' גם בעת החטא, כדברי רבינו הזקן בתניא ש"גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך (רק שהיתה בבחינת גלות ממש תוך נפש הבהמית מסטרא-אחרא המחטיאה את הגוף ומורידתו עמה בעמקי שאול למטה מטה תחת טומאת הסטרא אחרא וקליפת עבודה-זרה ה' ישמרנו)".
אך במצב הנוכחי, שנפל לעמקי שאול החטא, זקוק הוא לכוח אדיר שיחלץ אותו ויסייע לו לשוב לדרך-המלך, להפוך את הקערה על פיה ולמחוק את רשמי העבר ולעצב אישיות מחדש שתהיה כולה טוב וקדושה בלי אחיזה לרע, לכן "משביעים אותו", שבועה היא מלשון שובע - ממלאים אותו כוחות חדשים שיוכל לתקן עצמו ולהשתנות.
הדבר אכן אפשרי ו"לעולם לא אבוד", בכל מצב, אפילו מי שנפל למעמקי הרע, יכול לחלץ חושים, לנצל את כוח השבועה שניתנה לו ולהיטיב מעשיו מכאן ולהבא.
עבודת היהודי בעולם לתקן את היצר הרע החושק ומתאווה לכיוונים שליליים, לתאוות נמוכות של דברים חומריים ואסורים, ולהטות את החשק לכיוון חיובי, שיחשוק ב"טוב", כדברי חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". כיצד התורה משמשת תבלין ליצר הרע? בזה שהיא משביעה אותו בכוח לנתב את היצר ל"טוב". במקום להשקיע את ה"חשק" בסיפוקים נמוכים ותאוות שפלות, לקחת את החשק עצמו ולהפנות אותו לדברי תורה, לסיפוק רוחני אליו מגיעים על ידי קיום התורה ומצוותיה.
תביעת היצר הרע
בלקוטי שיחות מפרש הרבי את הדברים בדרך שונה ומיוחדת, שהתביעה "על כל דבר פשע", על פשעי החטאים, אינה רק של היצר הטוב אלא גם של היצר הרע!
ברגע שהאדם חטא ופלש לתחומו ובעלותו של היצר מרע בעשותו חטא, אפילו לרגע קט ואפילו רק באיבר וכוח אחד, "לוכד" אותו היצר הרע ברשותו, והוא מנסה להשתלט עליו ולמשול בו ולנהל לו את אורח חייו מכאן ולהבא, שימשיך לחטוא ולהתנתק מדרך התורה.
כי, מוסבר בפנימיות התורה, חטא אינו רק השתייכות רגעית לרע, ואף לא רק השתייכות של איבר בודד או כוח נפשי בודד עמו עשו את החטא; אלא במעשה החטא היצר-הרע מצליח להטביע את חותמו על כל אישיותו של החוטא! החוטא נכנס לממשלת הרע וכוחות הרע רוצים לשלוט בו לחלוטין.
לכן מעשה החטא נקרא "עבירה", כי במעשה החטא הוא עובר מרשות אחת לרשות אחרת, מרשות הקדושה לרשות הקדושה, וכן אמרו חז"ל "כל העובר עבירה אחת - מלפפתו ומוליכתו כו'", מעשה החטא, הוא כוח הטומאה המקיף את האדם ומוליך ומנהיג אותו.
כשנותנים ליצר הרע אחיזה לרגע אחד, במעשה אחד, דיבור אחד או במחשבה אחת נותנים לו אחיזה ושליטה בעצמינו ושוב אינו מרפה ומניח, הוא מנסה להשתלט לגמרי, כדברי חז"ל "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה", כי, החטא יוצר מעין מסך הבדלה בינו לבורא, מסך זה הוא היצר הרע וכוחות הטומאה המשתלטים על החוטא ומדרדרים אותו לעמקי שאול הטומאה.
על כך היהודי טוען שהוא "מודה במקצת", חטאיו היו רק רגעיים ואינם מצביעים על מהותו האמיתית, הוא נשאר נאמן ל"יצר הטוב" ובמהותו הוא לא עבר לעולם הרע אלא הוא נשאר נאמן לעולם היצר הטוב, ואז משמים "משביעים אותו", כלומר נותנים לו כוח להתמודד מול הטענות של היצר הרע, ולהתנתק מעולם הרע ולשוב לדרך המלך.
זה בעצם מה שנדרש מהחוטא כדי לקבל כוחות משמים להתמודד מול הרע להיות "מודה במקצת": 1) הוא צריך להכיר באמת שהוא אכן חטא, 2) אך מצד שני עליו להכיר שהחטא הוא רק "מקצת", שיש בו נשמה קדושה שהיא לא חטאה והיא קרובה ודבוקה לה'; ואז יקבל שבועה, כלומר ינתנו לו כוחות עליונים מיוחדים לנצח את הרע ולצאת ולהגאל ממנו.
ואילו הוא יהיה כופר הכל, והוא לא היה מכיר במצבו שהוא חטא, או שהוא יהיה מיואש ממצבו ולא יכיר שהחטא הוא "מקצת" ממנו, הוא לא יתחייב בשבועה, הוא לא יקבל כוחות, והוא אכן עלול ליפול למלתעות הרע.
אולם מצד שני יש בשבועה סיכון מסויים:
קבלת כוחות רוחניים יש בה גם מדה רבה של אחריות - אם הוא לא ינצל את אותם כוחות נשגבים, וחלילה וחס יוסיף לחטוא - הוא יסחוף איתו לעולם הטומאה גם את אותם כוחות קדושים נעלים שהוא קיבל; לכן חז"ל מזהירים כל כך שלא להישבע במקום שניתן להסתדר בלעדיה, בשל הסיכון הכרוך בדבר.
נמצינו למדים את עוצם ההפלאה של הכוחות הניתנים משמים דווקא לאדם החוטא:
למרות שהחוטא מגביר את כוחות הטומאה, הרי מאידך ניתנים לו כוחות שמימיים עצומים, כוחות שאינם ניתנים לצדיקים שאינם חוטאים, רק לחוטא פותחים צינורות חדשים של כוחות קדושה היורדים לעולם כדי לסייע לו לשוב בתשובה, כמו הפתגם חסידי האומר ש"כשאדם חוטא - דרך חדשה של תשובה יורדת לעולם".
גדולה תשובה שממהרת ומזרזת את הגאולה במהרה בימניו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק טז, עמוד 269. ועוד.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com
אתר: www.torah.in/he1