ואפן-אס.אס שוב צועדים ברחובות ריגה;
משל ימי-הכיבוש הנאצי חזרו.
השלטונות הלטביים הפכום לגיבורי-חַיִל;
אותות הכבוד עליהם ענדו.
היום לכובש נחשב החייל הסובייטי;
זה שב-41 מפני התופת לא נרתע.
אותו חייל שבסטאלינגרד וסייבסטופול
לא נכנע מול המוות;
שלחם עד שגרמניה הובסה.
על גדות דַאוּגַאבַה שכחו כמעה,
איך בסוף שנות ה-30 פועלי ריגה הפגינו,
כשקריאת-איחוד עם הסובייטים בפיהם.
איך ב-1940 למראה חיילי הצבא האדום הריעו;
אבל לטביה של היום שונָה מהם.
היום לגיבורים נחשבים אנשי-ואפן;
אלה שבזמן המלחמה מכרו את עמם.
אלה שתמורת בירה באוורית שפכו
דמם של המתנגדים לנאצים.
אלה שניאותו לשיעבוד מולדתם.
יש לזכור כי ברית-המועצות לא הייתה כובשת.
חרף כל השגיאות הקשות,
היא הביאה שיחרור.
היא הצילה את הלאומיות הלטבית;
לעמים הבלטיים העניקה שיפור.
הנאצים תיכננו לחסל את התרבות הלטבית,
גם אסטונית, גם ליטאית;
הם אמרו לאסור על השימוש בלשונות העמים הללו.
גמרו אוֹמֶר לגרמן אותם לתמיד.
ודווקא ברית-המועצות שמה קץ למזימות אלו!
היא טיפחה תרבות לאומית.
הקימה מפעלים ומוסדות אקדמיים;
פיתחה חברה שיוויונית.
על ראשי לטביה להתמלא בוז וחרפה
על ההיסטוריה המשוכתבת.
בושת וקלון למהללי ואפן-אס.אס.
לעולם ההיסטוריה את גיבוריה האמיתיים זוכרת;
כמה שאת האמת ינסו לסרס!