שרה היא בת 25, ילידת הארץ ממוצא ליטאי, בעלת השכלה תיכונית. שרה העובדת כמזכירה ובעלה שהוא פקיד ממשלתי, הם הורים לשני ילדים ומתגוררים בעיר גדולה בצפון הארץ. לבני הזוג נולד, בבית־חולים ׳צפון׳, תינוק הסובל ממום לב, שהוצא מחדר הלידה עוד לפני שאימו ראתה אותו. כמה שעות אחרי הלידה מוסר הרופא לאם, שהתינוק סובל ממום לב רציני.
"הלב השבור והשחור" - מקרה מס' 1 ("אהבה התלויה בדבר" - מאירה וייס)
שרה היא בת 25, ילידת הארץ ממוצא ליטאי, בעלת השכלה תיכונית. שרה העובדת כמזכירה ובעלה שהוא פקיד ממשלתי, הם הורים לשני ילדים ומתגוררים בעיר גדולה בצפון הארץ. לבני הזוג נולד, בבית־חולים ׳צפון׳, תינוק הסובל ממום לב, שהוצא מחדר הלידה עוד לפני שאימו ראתה אותו. כמה שעות אחרי הלידה מוסר הרופא לאם, שהתינוק סובל ממום לב רציני.מאת: מאירה וייס (מתוך הספר "אהבה התלויה בדבר")הוא מבהיר לה באמצעות תיאור גרפי, את מהותו של המום ומוסיף, שהילד יוכל, בסופו של דבר, לתפקד כרגיל רק אם יעבור סדרה של ניתוחים שייערכו במשך כמה שנים, כש״הניתוח הראשון חייב להיערך מייד, ולא -הילד ימות״, האם מודיעה לרופא שאינה רוצה לראות את הילד, כי ״אני לא רוצה להתקשר לתינוק עם מום לב... הוא בטח נראה חצי מת... כולו שחור... עוד מעט ימות... ואני מפחדת להתקשר לילד שעוד מעט ימות...״. כמה שעות לאחר מכן משנה שרה את דעתה: ״...לשאר האימהות בחדר שלי הביאו את התינוקות להנקה ורק לי אין תינוק... יצאתי מהחדר... לא יכולתי לראות אותן מיניקות ונהנות מהתינוקות... ואז מצאתי את עצמי מסתובבת במחלקה... ליד התינוקות... אני עומדת ובוכה ומפחדת להיכנס״.אחות: (המוזעקת לאשה הבוכה): מה קרה? למה את בוכה? שרה: אני שרה... אימו של התינוק שהועבר אליכם ממחלקת תינוקות. הרופא היה והסביר לי מה מצבו... בהתחלה חשבתי בכלל לא לבוא לראות אותו... הסבירו לי שהוא סובל מלב שבור (בוכה). הדם לא יכול לזרום והלב נעשה שחור, וגם הילד שחור לגמרי.האחות: אני מבקשת ממך ללבוש חלוק ולנסות להיכנס לתינוק. שרה: אבל אני מפחדת שהוא יפחיד אותי. תינוק עם מום בלב... הוא בטח שחור לגמרי...האחות: את טועה. הוא התינוק הכי נחמד שלנו... ונראה נהדר... ועוד דבר.אם הניתוח יצליח, אז חשוב מאוד הקשר בינך לבין התינוק שלך.שרה: (נכנסת בהיסוס, עומדת ליד האינקובטור ואומרת בשמחה): תראי, הוא באמת תינוק גדול ויפה. בכלל לא נראה עליו שיש לו מום לב... אולי זה טעות? איד יכול להיות שיש מום לב ולא רואים? תווי הפנים שלו ברורים ויפים. הוא ממש מותק. הוא מאוד מזכיר לי את אחיו כשהיה תינוק. שרה יושבת על כיסא ליד האינקובטור. בוכה מעט ומתבוננת בדומייה בתינוק. אחרי חצי שעה היא קמה ולוחצת בחום את ידי האחות באומרה: ״תודה רבה... אני מודה לך שעזרת לי להיכנס ולראות את הילד שלי... הוא ממש מותק״.״. מכאן ואילך היא מגיעה מדי ערב ומטפלת בתינוק, שנותח ומתאושש יפה.בדומה ליולדות שפגשנו בראשית הפרק, עורכת שרה לילדה בדיקה אסתטית. הילד נדחה כשאימו מדמה שלא יעבור את הבדיקה בשל צבעו. דהיינו, דחייתה הראשונית של שרה את הילד, עוד בטרם ראתה אותו, היא בשל צבעו המשוער ולא בשל מחלתו. כאשר הוא עונה על הדרישות האסתטיות, הוא מכונה ׳מותק׳, ולמרות נכות הלב הקשה שלו, הוא משויך למשפחה בשל דמיונו לאחיו, ומטופל במסירות. נציין שהתנהגותה של שרה היא דוגמה אופיינית להתנהגותם של הורים לילדים בעלי־מומים פנימיים: בלב, בכליות או במערכת השתן, שצפיתי בהם במהלך איסוף הנתונים.עד כה ראינו שההורים מקבלים את התינוקות הנולדים להם, כאשר תווי גופם החיצוניים (גודלם, צבע שערם ועורם) עונים על ציפיותיהם. נטייה זו קיימת הן לגבי יילודים בריאים והן לגבי יילודים בעלי־מומים פנימיים רציניים, אך הנראים יפים מבחינה חיצונית. עתה נעבור לבחינת ההקשרים והמצבים שהילדים נדחים בהם. לשם זה, כך מלמדים נתוני המחקר שלפנינו, עלינו להתרכז בילדים פגועים חיצונית.במקרים הבאים נראה שהן אצל יהודים והן אצל ערבים, הן אצל דתיים והן אצל חילוניים, הן אצל משכילים יותר והן אצל משכילים פחות ־ כשהילד סובל מפגם חיצוני בלתי מוסווה, נוטים הוריו לדחותו, ואילו כאשר מום הילד ניתן להסוואה, מקבלים אותו הוריו.פרופ' מאירה וייס, היא אנתרופולוגית בעלת תואר אמירטוס מהאונ' העברית ומחברת הספר "אהבה התלויה בדבר"
