באוקטובר 2011 ביליתי שישה ימים בהולנד. ברשימתי על הביקור, הייתי סרקסטי למדי לגבי כמה תופעות ואשתי, ילידת ארץ הצבעונים והגבינות המעולות, הזעיפה את פניה למקרא דבריי, אבל יש גם הרבה דברים יפים בהולנד ואני נהנה לחזור אליה מעת לעת. אחת ההנאות הגדולות שלי היא לטייל ברחוב קלוור (kalverstraat) באמסטרדם, מדרחוב ארוך, בו כל ישראלית תאבת קניות תמצא את כל מבוקשה.

את סיורי אני מתחיל תמיד בליידספליין (leidseplein), אזור של פאבים, מסעדות, מועדוני לילה לרוב (במקום תמצאו מסעדות המתמחות במאכלי עמים שונים, לטינו-אמריקאית, איטלקית, יוונית וכמובן גם הונגרית, אשר ברבות מהן המלצרים דוברי עברית) ומשם עובר לרחוב קלוור ומטייל בנחת לכל אורכו.

הרחוב צבעוני, שוקק חיים, ברחובות הצדדיים מצויים כמה מדוכני הכריכים הטובים ביותר. אל תטעו, אינני חוזר בי, ההולנדים אינם יודעים לבשל, אבל הכריכים שלהם (ה-broodjes), שאתה בוחר בעצמך מה יהיה תכולתם (סלמון, הרינג, ממרח כבד, נקניק וכיו"ב), נהדרים. בהולנד למדתי לאהוב סטייק טרטר, העשוי בשר טחון נא, עם בצל קצוץ ופלפל שחור וזה גם המקום היחידי בעולם, בו אני סומך על תנאי התברואה והפיקוח הווטרינרי ומוכן לגעת במאכל זה. ברחוב קלוור נמצא גם סניף של חברת febo, המפעילה רשת מזון מהיר אוטומטית. בחלונית קטנה הנפתחת בהטלת מטבע, תמצאו מבחר קרוקטים מטוגנים ומצופים פירורי לחם, בעלי שמות אינדונזיים כמו נסי גורנג (אורז), בלי גורנג (איטריות).

חוויה קולינארית נוספת שאינני מחמיץ אף פעם, הן הנקניקיות הנמכרות ב-hema, רשת כל-בו הולנדית גדולה ופופולארית. בכל חנויות הרשת תמצא דוכן אוכל שנקניקיה מעושנת (rookworst) טעימה זאת, השונה מאחיותיה הנמכרות בארצות אחרות, מככבת בה. המלצתי: ניתן להסתפק בחצי נקניקיה שמחירה 1 אירו (מוגשת בשקית בנייר), ללא חרדל ולחמנייה. דרך אגב לרשת האמה גם חנות אונליין, בה אתה יכול להזמין הכול מההיצע העצום של החנות. האתר הוא רק בהולנדית, אבל גלשו אליו, המתינו כדקה ותראו מה יקרה.

כמו רוב הגברים, אין לי סבלנות רבה להסתובב בחנויות בגדים, או נעליים, אבל קיים ברחוב זה גן עדן לחובבי ספרים באנגלית, חנות waterstone הנהדרת, בבניין בן ארבע קומות, כמוהו לא ראיתי במקום אחר. אני משוגע לחנויות ספרים וחנות זאת נמצאת אצלי במקום הראשון ברשימה. אני מסוגל לבלות בה שעות, מטייל בין הקומות, המדפים המסודרים לפי נושאים, מעיין בספרים הרבים יותר מאשר אדם מסוגל בימי חייו הקצרים לקרוא, שיכור מעוצמתה של האות הכתובה, העולה בעיניי על עוצמתו של כל כלי אחר. מאז היכרותי עם אמסטרדם (אחר חתונתי ב-1964), רכשתי ספרים רבים בחנות זאת וגם הפעם קניתי לעצמי ספר מדע בדיוני ועבור חברה, סיפרון בהוצאת פינגווין, הכתוב באנגלית קלה (600 מילה) שתקליטcd  מצורף אליו. (במרחק קצר משם, ברחוב צדדי, נמצאת גם חנות ספרים אמריקאית, שאף היא משתרעת על ארבע קומות, אבל מעולם לא נכנסתי אליה).

אני מקנח בדרך-כלל בסאונה החביבה עליי, דקו סאונה הממוקמת ב-herengracht (תעלת האדונים), עליה כתבתי ברשימתי הסאונה, אבל אנו הישראלים הבאנו להולנד מזג-אוויר קייצי חם, (שהחל ממש ביום נחיתתנו והסתיים ביום שחזרנו ארצה), כמוהו לא ראו כאן בכל הקיץ שחלף, כך שוויתרתי על הסאונה הפעם.

אחר שיטוט של שעות ברחוב, החילותי להרגיש לחץ כלשהו ותרתי אחר מקום בו אוכל להקל על עצמי. עיריית אמסטרדם לא דאגה למיליוני התיירים המבקרים באזור זה (שכולל בין היתר שני כיכרות, המוזכרות בכל מדריך תיירים, ה-spui, בה מסתיים רחוב קלוור וה-dam החוצה אותו בערך לשני חצאים) ולפירצה זאת התברג איש עסקים ממולח. לא האמנתי למראה עיניי כאשר בין החנויות הרבות ראיתי פתאום אחת הנקראת 2theloo (אל השירותים) ועבור אלה שאולי לא קלטו את המסר, מופיעות על חלונות הראווה גם הכתוביות wc ודמויות הגבר והאישה, שמציינות, לאלה שאינם דוברי שפת המקום, בית שימוש.

תחילה סברתי שבמקום נמכרים מוצרי היגיינה, אבל כאשר נכנסתי לתוך החנות, נוכחתי, כי משמעות המילים כהווייתן, על מספר מדפים נמכרים גם מוצרים שונים, אבל עיקר ייעודו של המקום לספק שירות חיוני לאלה החייבים להטיל את מימיהם. מחיר השירות אירו אחד, אבל למי שרוכש מוצר כלשהו מהמבחר הדל בחנות, מקבל 50% הנחה. רכשתי קופסא קטנה המכילה שלושה כיסויים לאסלה, מצרך חיוני לאדם המגיע לארצות נידחות וכך זכיתי גם אני להנחה.

כאשר הערתי לאחת 'המוכרות' (הבלונדה בימין הצילום) על הרעיון המקורי, היא שאלה מאין אני. כשעניתי, כי מישראל, היא גילתה לי, כי בקרוב תפתחנה חנויות כאלה גם בתל אביב וחיפה.

ב"הארץ" של היום (12/4/12) התבשרתי שהישועה לעוברים ושבים החייבים פתאום להקל על עצמם, אכן הגיעה גם לתל אביב וברחוב המלך ג'ורג' נפתחה חנות השירותים הציבוריים הראשונה. לדברי הכתב, המקום נקי (אם כי קטן), יש גם ברז מים חמים וסבון נוזלי והשירות החיוני כולו עולה שלושה שקלים.

אני מסכים עם העיתונאי שה"אסלות הנקיות מצילות נפשות בישראל", השאלה היא מדוע אין העירייה מספקת שירות חיוני זה? בעבר היו קיימות משתנות ציבוריות, האם נעלמו כולן? הצורך בהן לא נעלם בוודאי, כפי שיכול להיווכח כל אדם, מקומות מוצנעים מסוימים בעיר 'מצטיינים' בריח שתן עז העולה מהם.

לדעתי, העירייה צריכה להקים ולתחזק שירותים ציבוריים נקיים בכל רחבי העיר ואם היא תגבה 3 שקלים על השימוש בהם, יבושם לה. צדק הקיסר הרומאי אספסיאנוס שהנהיג דמי שימוש בשירותים ציבוריים וענה למבקריו, "הכסף אינו מסריח".

צרכים שאדם נאלץ לעשותם בראש חוצות, מסריחים.